איפה אנחנו נמצאים? עמוק בתוך מרחב האי-ודאות, הספקות והמידע הסותר. מתחילת מגפת הקורונה לא היה בלבול כזה בקרב המומחים עצמם, שקרועים בין קובץ האקסל האחרון ממשרד הבריאות, הנתונים בשטח, הנתונים בבתי חולים ישראליים, ולהבדיל האינפורמציה הזורמת מבריטניה. אתמול (יום ג') פורסם כאן כי בישיבת הצוות לטיפול במגפות הוצגו נתונים מטרידים על האפשרות של ירידה משמעותית בהגנה ממחלה קשה וגם מהדבקה, וכי מנכ"ל משרד הבריאות יכנס דיון מיוחד בנושא בגלל הדאגה העמוקה המתפתחת מהאפשרות של דעיכת ההגנה החיסונית.
ואולם במקביל שורה של אקדמאים שניסו לשחזר את תוצאות האנליזה של משרד הבריאות לא הצליחו; הם קיבלו, למרבה השמחה, נתוני יעילות גבוהים בהרבה. המחלוקות עמוקות: האם להביט בנתוני התמותה הבריטיים (הנמוכים והמשמחים) או באשפוזים. ואם באשפוזים — האם אין טעם לבחון אם אלה קצרי מועד, בניגוד לגלים הקודמים? ואולי בכלל הגידול הדי-מהיר בישראל בחולים קשים הוא סוג של אשליה אופטית, משום שהחולים עצמם האלה אינם מייצגים את האוכלוסייה המבוגרת — אלא הם חולים בהרבה?
ובסוף, שיא המחלוקת עצמה: האם מה שאנו רואים הוא סדיקת ההגנה של החיסונים בגלל חלוף הזמן ממועד החיסון, או העוצמה של דלתא (שהעומס הוויראלי שלו גבוה פי מאות מהזנים הקודמים) או שבעצם זהו רעש סטטיסטי; עלייה במקרים שלא מייצגת סיכון למשבר אשפוז, לתחלואה קשה מזנקת וכמובן למתים הרבים כמו בגלים הקודמים. החוקרים מתקשים לקבוע מסמרות בעניין הזה, פשוט כי מרווח הטעות עודנו גדול. עם כמה עשרות חולים קשים, שאינם מפוזרים גיאוגרפית ודמוגרפית, יש קושי יוצא דופן להסיק מסקנות.
למרות הגידול במספרי המקרים, למרות הנתון המדהים למדי על התרומה של השבים מחו"ל לתחלואה, הממשלה לא מסוגלת או לא רוצה להטיל חובות בידוד מחמירות יותר
דבר אחד ברור למדי: במצב הזה, של חוסר ודאות נרחב, לא צריך ליטול סיכונים גדולים. סיכון גדול הוא סגירת המשק או חלקים גדולים ממנו בשעה שהדאטה עוד טרם נהיר, וכאשר 85% מהמבוגרים בישראל מחוסנים. ואכן, איש לא מציע סגר. סיכון גדול לא פחות הוא המשך השארת המשק פתוח ללא אמצעי זהירות, כאשר מקדם ההדבקה כה גבוה ואנליזות ראשונות ממחישות סכנה לעמידות החיסונים. מה עושה הממשלה? היא לא רוצה להסתכן בפגיעה כלכלית ומורלית, אז היא התמכרה לסיכון השני.
הם כל הזמן אומרים בקבינט הקורונה — יש לנו זמן. מוקדם מדי. הם ימשיכו לומר כך, מוקדם מדי, מוקדם מדי — עד שיהיה מאוחר מדי.
הנתונים הבריטיים מצביעים על תמותה נמוכה עד כה, וזה נהדר; שווה גם להביט בקצב אשפוזי הילדים שלהם כתוצאה מקורונה; הוא גבוה יותר מאשר בגל הקודם. ראוי גם להקשיב לדברי היועץ המדעי לראש ממשלת בריטניה, שהסביר שהם צופים יותר מ-1,000 אשפוזים ביום אם התחלואה תימשך בקצב הנוכחי; אם נתאים לישראל, בערך 4,500 מתאשפזים בחודש.
לאור מצב העניינים הנ"ל, המומחים מסכימים: אי אפשר לתת לתחלואה פשוט לגדול ולגדול אצלנו. המחיר יכול להיות קשה מאוד. יש צורך, לדוגמה, בתו ירוק. אתם רוצים דוגמה מבריטניה? גם שם הודיע ראש הממשלה בוריס ג'ונסון שתהיה פתיחה, אבל יהיו גם תעודות התחסנות ואירועים שחלקם יהיו סגורים למי שלא התחסן. לדוגמה: משחקי כדורגל. ובשעה שהבריטים בונים לעצמם את התו הירוק, פה ביטלו אותו לגמרי, ועוד מתווכחים אם להשיב. ממשלת בנט-לפיד נמצאת עכשיו במצב רוח ספציפי - לא לעשות הרבה בתחום ההגבלות, אם בכלל.
קחו כדוגמה את נתב"ג. בחודש הנוכחי אחד מכל עשרה נדבקים שאותרו בישראל חזר מחו"ל. זה המון. מדוע? משום שאלה שבאים להיבדק בתוככי ישראל מגיעים לבדיקה כי נחשפו לחולה מאומת, או משום שהם מרגישים חולים. השבים מחו"ל עושים את הבדיקות רק כי הם חייבים; אין סיבה לחשוב שנדבקו. ובכל זאת, מתברר שאחוז לא מבוטל מהם נדבק.
התרומה שלהם למקדם ההדבקה בישראל ניכרת, והתרופה ברורה למדי: לצנן את הרצון לנסיעות ונופשונים, או להציג דרישות בידוד. כמעט כל המומחים ממליצים לעשות את זה, וההצעה על סדר היום ברורה: להודיע על חובות בידוד של ארבעה או שבעה ימים לשבים מחו"ל ממדינות רבות.
עד פה הכל הגיוני, אבל כאן נכנסת ממשלת ישראל לתמונה. למרות הגידול במספרי המקרים, למרות הנתון המדהים למדי על התרומה של השבים מחו"ל לתחלואה, הממשלה לא מסוגלת או לא רוצה להטיל חובות בידוד מחמירות יותר. גם אם ראש הממשלה נפתלי בנט עצמו רוצה בכך, ספק אם יש לכך רוב בקבינט הקורונה. ובכלל, הרבה עוסקים בימים האחרונים בגידול במספרי המקרים והעלייה בחולים הקשים, אך מעשית, לבד מהתייעצויות, הממשלה לא עושה שום דבר מהותי. מיישמים את התו השמח, שכולם יודעים שהוא גם משוחרר, חופשי ולא אכיף, וזהו, פחות או יותר.
בתחילת המגפה דיבר מנהל ארגון הבריאות העולמי, הד"ר מייק ראיין, ישירות למקבלי ההחלטות. הוא אמר להם: "אם תצטרכו להיות צודקים בכל החלטה לגמרי, אתם לעולם לא תפעלו... הטעות הגדולה ביותר היא להיות משותק בגלל החשש מכישלון. המושלם הוא האויב של הטוב כשנמצאים במצב חירום". כדאי מאוד שהציטוט הזה יודפס באותיות קידוש לבנה בממשלה החדשה; כי כרגע שריה מעדיפים להמשיך לשבת על הקווים, מבזבזים זמן.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
