חמש עמדות תצפית הוקמו הערב (שלישי) בכיכר החטופים, כל אחת נושאת את שמה של אחת מחמש התצפיתניות שמוחזקות בשבי חמאס כבר 375 ימים- פסקל לירי, פסקל אגם, פסקל קרינה, פסקל נעמה ופסקל דניאלה. המקלדות שהוצבו במקום הוצאו מחמ"ל נחל עוז השרוף, וברקע מושמעים קולות הקשר של התצפיתניות שנרצחו ב-7 באוקטובר.
אירוע בכיכר החטופים של שחזור החמ״ל של התצפיתניות מנחל עוז
(צילום: ליאור שרון, מוטי קמחי)
קבוצה של תצפיתניות עבר הקימו את המיצב, והן גם אלו שמתפעלות אותו. כמו בשירותן הצבאי הן מאיישות את ה"חמ"ל" במשמרות, ולא מסירות את עיניהן מהמסכים - מחברותיהן. הערב הצטרפו לסבב המשמרות גם הורי התצפיתניות החטופות. יוני לוי, אביה של נעמה, אמר: "אני עם צמרמורת מטורפת. הרגשתי את כל כובד האחראיות שיש על התצפיתניות. אני מקווה שמקבלי ההחלטות גם מרגישים את כובד האחריות על כתפיהם - האחראיות להחזיר אותן". לדבריו, "נעמה והחברות שלה שמרו על המדינה. עכשיו המדינה צריכה לשמור עליהן. להחזיר אותן. כבר שנה הם לא עושים את זה".
"הקבוצה הזאת של התצפיתניות היא קבוצה מדהימה", ממשיך יוני, "אנחנו מרגישים חלק ממשפחת התצפיתניות, הן מרגישות אחריות לבנות שלנו, שהן בכלל לא הכירו. הימים האלה קשים. זאת שנה של דאגה אינסופית, חרדות, כאב, פחד. אחרי תקופה כל כך ארוכה שהדברים תקועים, אין אפילו קצה חוט של משא ומתן, הידברות. הכל תקוע. זה רק עושה את הדברים עוד יותר קשים - עד שמשהו יתחיל להתגלגל, עד שמשהו יכנס לסדר העדיפות. זה מאוד מתסכל שכל כך הרבה זמן עבר ואנחנו 'מתגלגלים', אין בעצם שום דבר שבאמת קורה או מקרב את שובה של נעמה ושל החטופים בכלל".
את המיצג מתפעלות תצפיתניות עבר ממחאת התצפיתניות והוא מתנהל בדומה למשמרת אמיתית בחמ"ל תצפיות. בתדריך החלפת המשמרות, אחת לשעה עובר המסר: "אנחנו לא עוצמות עין עד שהן חוזרות! לא נפקיר את אחיותינו לתפקיד מאחור!".
"את מחאת התצפיתניות הקמנו אחרי פרסום הסרטון של חטיפת התצפיתניות בחודש מאי", מספרת ענבל קמחי, מיוזמות המיצג. "הקמנו פה חמ"ל כדי להראות שאנחנו לא מפקירות את התצפיתניות, את החברות שלנו שבשבי. זאת התורה של התצפית - לא מפקירות מסך. הן לא הפקירו אותנו, אז לנו אסור להפקיר אותן. אנחנו יושבות פה במשמרות על העמדות, כל מי שכאן היא תצפיתנית לשעבר מ-20 השנים האחרונות. ברקע שומעים את קולות הקשר, את יעל לייבשור, רוני אשל ומיה ויאלובו פולו, זכרן לברכה במשמרת החמ"ל. הן מכריזות את כל מה שהן רואות שקורה - הן ישבו ולא הפקירו מסך עד שכבו להן המצלמות, שומעים את הבכי שלהן, הן קוראות לתחנות, ללוחמים שיקשיבו, הן מכריזות על פרש תורכי, מסבירות מה קורה, מבקשות שיאשרו קבלה, הן מבקשות עזרה. זה קשה מאוד לשמוע את זה, אני כולי צמרמורת".
