מאיר חביב באולפן ynet על הנסיקה של זמור
(צילום: שמוליק דודפור)
העיתונאי היהודי אריק זמור, שדוגל בעמדות ימין קיצוניות ובחודשים האחרונים כבש בסערה את תשומת הלב בצרפת לקראת הבחירות לנשיאות באפריל הקרוב, הודיע היום (ג') באופן רשמי על התמודדותו במרוץ. זמור, שבימים האחרונים הסתבך בכמה פרשיות מביכות והתמיכה בו בסקרים החלה דווקא לדשדש, עדיין מקווה להיאבק מול מנהיגת הימין הקיצוני הוותיקה מרין לה פן על המקום השני בסבב הבחירות הראשון, ולהעפיל בהמשך למרוץ ישיר בסבב השני מול הנשיא המכהן עמנואל מקרון – שצפוי לנצח.
את הכרזתו עשה זמור בן ה-63 בסרטון ערוך שהעלה לחשבון היוטיוב שלו, ושבו קרא לצרפתים לבחור בו על מנת להחזיר את השלטון לרוב, מידי המיעוט שמדכא אותו לכאורה. "במשך זמן רב הייתי מרוצה מתפקידי כעיתונאי", אמר זמור בסרטון שפרסם, "אבל אני לא מאמין עוד שיהיה פוליטיקאי עם האומץ להציל את המדינה מפני הגורל הטרגי שמחכה לה. זו הסיבה שהחלטתי לרוץ בבחירות לנשיאות".
זמור, יהודי ממוצא אלג'יראי, נחשב לאיש ימין קיצוני ולכוח עולה בפוליטיקה הצרפתית. הוא נתפס כמי שמאגף מימין את מרין לה פן, שנחשבה במשך שנים למנהיגת הימין הקיצוני הצרפתי, והוא נוהג להשמיע עמדות נוקשות משלה בכל הנוגע להגירה ולאיסלאם במדינה. זמור מאמין בתיאוריית "ההחלפה הגדולה", שלפיה האירופים הלבנים מוחלפים על-ידי מהגרים ובני מהגרים מארצות אפריקה והאיסלאם.
בעבר קרא להציב בפני הקהילה המוסלמית הענקית של צרפת בחירה – "או האיסלאם או צרפת" – ולאסור לקרוא לילדים בשמות לא צרפתיים, כגון "מוחמד". בספריו רבי-המכר ובהופעותיו הכמעט יום-יומיות בטלוויזיה וברדיו טוען זמור כי עתידה של צרפת טומן לה מאבק בין המסורת הנוצרית לבין תרבותם של המהגרים המוסלמים, שאותם הוא מכנה "קולוניאליסטים". בעבר הורשע בהסתה לגזענות בשל התבטאויות שניפק. החודש החל בצרפת משפט נוסף שבו הוא עומד לדין, על כך שכינה ילדי מהגרים "גנבים, אנסים ורוצחים".
בסרטון שפרסם היום שב זמור על אותן עמדות קיצוניות. "אנחנו חייבים לקחת מחדש את הכוח לידי העם, לקחת אותו מהמיעוטים שמדכאים את הרוב", אמר. כשברקע נראים במטרו של פריז גברים שחורים ונשים עם רעלות מוסלמיות, הוסיף זמור בסרטון שלו: "אתם חשים שאתם לא עוד במדינה שהכרתם פעם... אתם זרים במדינה שלכם".
את נאומו המוקלט עשה זמור כאשר הוא יושב על שולחן בתאורה חשוכה מעט, ובעודו מדבר אל תוך מיקרופון גדול. היה בכך אולי ניסיון להשוות בין דמותו לבין דמותו של הנשיא לשעבר שארל דה גול, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הוביל מהגלות את ההתנגדות הצרפתית לכיבוש הנאצי, ונודע בנאומיו ברדיו – שבהם דחק בצרפתים להצטרף למאבק. בנאומו המוקלט היום דאג זמור להזכיר את שמו של דה-גול, לצד שמות של מנהיגים נוספים מההיסטוריה הצרפתית, ובהם ז'אן ד'ארק ונפוליאון בונפרטה. את תומכיו הוא הזהיר מפני המתקפות הצפויות נגדם: "הם יאמרו עליכם שאתם גזענים. הם יאמרו דברים נוראיים עליי".
הדשדוש בסקרים, המאהבת והאצבע המשולשת
אף שזמור מכריז רק עתה על ריצה בבחירות, הוא מדוגם בסקרים כבר זמן רב. בתחילת החודש ניכרה התחזקות משמעותית שלו בסקרים הללו, והם חזו לו עלייה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות. באותם סקרים הגדיל זמור את היתרון שלו על לה פן, שהייתה אז במקום השלישי, ל-4% פוטנציאליים. בסיבוב הבא, כך חזו הסקרים, היה צפוי להפסיד לנשיא המכהן, עמנואל מקרון, בפער של כ-15%. אלא שבשבועות האחרונים הסתמן כי זמור מאבד מכוחו: לפי סקר של Elable, בשבועיים האחרונים הוא איבד כ-2% תמיכה, בעוד יריבתו המרכזית לה פן התחזקה ב-4-2%. לפי הסקר, כעת זוכה לה פן לתמיכה של 22-20% ואילו זמור ל-15-12%.
הכרסום בכוחו של זמור מגיע על רקע שתי פרשיות מביכות שבהן הסתבך לאחרונה: ביום שישי פורסם במגזין הצרפתי Closer כי זמור מצפה לילד מרומן מחוץ לנישואים שניהל עם העוזרת האישית שלו, שרה קנפו בת ה-28. הפרסום התאפשר אחרי כמה ימים שבהם ניסו זמור והעוזרת למנוע אותו בדרכים משפטיות. השניים טענו כי מדובר בחדירה ללא סיבה לפרטיות שלהם, אבל בית המשפט דחה את הבקשה.
זמור, יצוין, נשוי למילן, עורכת דין, מאז 1982, ולשניים שלושה ילדים בגירים. בקיץ כבר פורסמה בצרפת תמונה שלו מחבק את קנפו חיבוק אינטימי בלב ים, אך השניים מעולם לא אישרו שהם במערכת יחסים רומנטית. ההערכה שהדיווח על רומן ביניהם עלול לפגוע בזמור נובעת מכך שנוצרים שמרנים, שערכי המשפחה חשובים להם, נמנים עם המחנה שאליו הוא מנסה לפנות בבחירות.
לצד הפרסום המביך הזה, בסוף השבוע אחרון סיפק זמור רגע שנוי במחלוקת, כשמצלמות סוכנות הידיעות הצרפתית AFP תיעדו אותו מפנה אצבע משולשת לעבר מתנגדת שלו שהפגינה מול מכוניתו במארסיי. בתמונה נראה זמור מסמן באצבעו לעבר המפגינה מיד אחרי שהיא עצמה הפנתה לעברו סימן דומה. לפי כתבי הסוכנות הצרפתית, זמור גם הוסיף לעברה את הקריאה: "ועמוק מאוד". התקרית הזו רק חיזקה את טענות מבקריו, ולפיהן לזמור אין את המזג והאישיות הדרושים עבור מנהיג של מעצמה כמו צרפת, והוא עצמו הודה בהמשך בחשבון הטוויטר שלו כי הפניית האצבע המשולשת הייתה מעשה "מאוד לא אלגנטי".
אף שזמור הוא יהודי, כמה ממבקריו הגדולים ביותר באים מהקהילה היהודית בצרפת. בין השאר הם טוענים כי "שנאת המוסלמים" שהוא מקדם לכאורה מקשה עליהם להסביר לפוליטיקאים המקומיים שבצרפת נשקפת ליהודים סכנה מצד אנטישמיות איסלאמיסטית גוברת, ולטענתם דבריו של זמור מציירים את היהודים עצמם כגזענים. הסופר ברנר-אנרי לוי אף הצהיר כי זמור "מסוכן ומבזה את המוסר היהודי".
הוא גם עורר עליו זעם כאשר טען בריאיון שהעניק בספטמבר כי לא המחבל שביצע את הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז ב-2012 ולא שלושת הילדים שנרצחו בו היו צרפתים באמת, משום שכולם נקברו מחוץ לצרפת (המחבל מוחמד מראח נקבר באלג'יריה, הילדים שנרצחו נקברו בישראל). מנגד, יש בקהילה מי שסבורים כי עליית זמור תוכל לחזק את ביטחונה, בעזרת פעילות תקיפה יותר נגד חוסר ההשתלבות של מוסלמים בחברה החילונית הצרפתית.
חבר הפרלמנט הצרפתי מאיר חביב אמר לאחרונה בריאיון לאולפן ynet כי זמור, שאותו הגדיר "איש מוכשר באופן יוצא דופן", איננו מפלצת, וכי יש לו גם כמה רעיונות נכונים, אבל הדגיש כי יש לו איתו מחלוקות עמוקות, בכלל זה העובדה שהוא, זמור, איננו ציוני. הוא ציין כי אם "איסור השמות הלא-צרפתיים" שמבקש זמור להחיל אכן ייכנס לתוקף, גם יהודים לא יוכלו לקרוא לילדיהם בשמות יהודיים כמו זה שלו, "מאיר".
על יהדותו שלו זמור ממעט לדבר, ובצרפת, שבה סיקור חייו האישיים של פוליטיקאי נחשב בדרך כלל לטאבו, העיסוק התקשורתי בה אינו רב. בעבר סיפר בריאיון כי הוא אינו מאמין באלוהים, אבל כן מקפיד על אכילת מזון כשר בביתו ומבקר בחגים בבית הכנסת. לצד עמדותיו נגד המהגרים משמיע זמור גם עמדות רוויזיוניסטיות בכל הנוגע להיסטוריה הצרפתית: בין השאר טען שמשטר וישי שפעל בדרום צרפת בזמן הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה סייע להציל יהודים, אף שהמשטר הזה שיתף פעולה עם הנאצים בשואה. זמור גם הטיל ספק בחפותו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס.
זמור מקווה לגרוף בבחירות קולות לא רק של מצביעי לה פן מסורתיים, אלא גם של מצביעים של הימין המתון יותר. יש המאמינים כי העובדה שהוא עצמו יהודי ממוצא צפון אפריקני תקל על שמרנים מהמרכז להצביע לו, משום שיוכלו לומר לעצמם שהצבעה לאדם בעל רקע כזה הופכת אותם ללא-גזענים.
