איזו אסטרטגיה היא הטובה ביותר לקידום הסוגייה הפלסטינית? המאבק הפלסטיני התמודד עם השאלה הזאת מראשיתו, ומסוף שנות ה-60 ניתן להצביע על שתי מגמות מרכזיות: את האסטרטגיה הראשונה שהופיעה יצר חליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד), מנהיג מתנועת פתח, שנתן לה את השם "אסטרטגיית הסיבוך": במסגרת המאבק יזמו הפלסטינים מתקפות נגד ישראל מתוך מדינות ערב השכנות, ישראל תגיב על ידי שימוש בכוח ותפגע במדינות אלה בתוך שטחיהן, והן ייאלצו להגיב גם כן. כך ייכנסו מדינות ערב ללחימה מול ישראל, והחתירה לשלום תידרדר לאיום במלחמה.
לאסטרטגיה השנייה ניתן לקרוא "הימנעות מסיבוך". מי שייסד אותה בפועל היה נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, כאשר לאחר המפלה במלחמת 1967 עבר מהשימוש במילים "שחרור פלסטין" ל"השבת האדמות שנכבשו" – כלומר סיני, במקרה המצרי. העיקרון באסטרטגיה זו היה ליצור הפרדה בין המדינות ולא לערבב בין הסוגיות שמצרים, למשל, מתמודדת עמן, לבין אלה הפלסטיניות.
הזמן עבד לטובת "אסטרטגיית ההימנעות" בדרכים שונות. מחד, הפלסטינים מצאו את עצמם בעיצומן של שתי מלחמות אזרחים: בירדן (1970) ובלבנון (1975), עד שבסופו של דבר הפלישה הישראלית ללבנון ב-1982 הביאה להרחקתו הסופית של אש"ף אל טוניס. מאידך, אף מדינה ערבית לא שבה "להסתבך" בעימות ישיר עם ישראל.
מצרים וסוריה נכנסו למלחמת 1973 כשמטרתן הייתה לצאת ממנה או באמצעות הסכם שלום או עם סגירה הרמטית של הגבולות משני הצדדים. ירדן לא השתתפה כלל במלחמה זו, ואילו עיראק הציבה את כוחותיה בירדן, וכך אפשרה למלך חוסיין לשים קץ לארגונים הפלסטיניים החמושים בשטחו ולהימנע מעימות עם ישראל.
במילים אחרות, אחרי דשדוש, אי-יציבות ומלחמה סורית-פלסטינית אכזרית, מתה "אסטרטגיית הסיבוך" סופית בשנות ה-90, עם הסכם אוסלו שנחתם ב-1993 בין הפלסטינים לישראלים, ולאחר מכן הסכם השלום בין ירדן לישראל בשנת 1994.
אולם נראה כי כיום אסטרטגיה זו קמה לתחייה. החוקר מוהנד אל-חאג' עַלִי מקרן קרנגי לשלום בינלאומי מציין במאמר שפורסם לאחרונה, כי השנה חל שינוי שבא לידי ביטוי ב"יום אל-קודס" בביירות, שבאופן מסורתי ארגון חיזבאללה מעניק לו את חסותו. האירוע התקיים בתיאום עם חמאס, תוך שימת דגש על נוכחותם של כמה ממנהיגי חיזבאללה בלבנון. למעשה, אל-חאג' עלי סבור שמאז 2019 שינה חיזבאללה את תפקידה של לבנון בכל הנוגע לסוגיה הישראלית-פלסטינית בשלושה מובנים.
הראשון הוא העובדה שהמדינה הפכה למקלט עבור מנהיגי חמאס שעברו אליה מטורקיה, קטאר וסוריה. למשל סאלח אל-עארורי, חליל אל-חייה וסאלח ג'בארין, ומעליהם נמצא מנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נח'אלה. בתוך כך, בעקבות עלייתו של יחיא סינוואר להנהגת חמאס, התהדקו היחסים בי ארגונו לבין איראן.
המובן השני מתבטא בכך שחמאס מבססת בפעם הראשונה נוכחות צבאית בלבנון. הפיצוץ במסגד במחנה הפליטים בורג' א-שמאלי בדצמבר 2021, שבו נהרג איש הארגון חמזה שאהין, הבהיר זאת היטב. בחמאס אמנם הכחישו את מעורבותם בפיצוץ, אך עם זאת אישרו בהודעה רשמית את מותו של שאהין והצהירו שהוא מת במהלך "משימה ג'יהאדית". נוכחות צבאית חדשה זו מלווה בהתעוררותן של המלחמות המפורסמות בין הפלגים הפלסטיניים: שלושה חברי תנועת חמאס נהרגו בהלווייתו של שאהין, באירוע שחלק מגופי התקשורת הלבנוניים ייחסו לתומכי תנועת פתח.
תיעוד הפיצוץ בצור בדצמבר האחרון
המובן השלישי והאחרון הוא העובדה שנוכחותה של תנועת חמאס בלבנון גדלה במקביל לתיאום מדויק יותר בינה לבין התומכים החמושים של איראן בלבנון. הדברים אמורים במיוחד לגבי העיראקים, אך גם לגבי הסורים והתימנים.
רוחות מן העבר הופכות אט-אט למפלצות: יותר נשק ויותר תקיפות, פעולות צבאיות שגוררות תגובות קטלניות מצד ישראל, מלחמות בין פלגים וארגונים, המשך ההתמוטטות הכלכלית, היעדר אמון בינלאומי בלבנון והתעצמות של הקרע בתוך החברה הלבנונית.
חאזם סאריהאם כן, היכולת לסבך ולהסתבך חיה ונושמת, ומעצימה אותה אף יותר העובדה שלבנון על סף התמוטטות. איראן מטפחת את ההתמוטטות הקולוסלית הזאת. היא למעשה משקיעה בהכשלת השלום הפלסטיני-ישראלי והופכת אותו לחלום רחוק מתמיד. ובאשר ללבנון ולסוריה – הן "פנויות להובלה", יש בהן ואקום המחכה שימלאו אותו, וטהרן שמחה לבצע את המשימה.
האם חזרנו לנקודת ההתחלה? אכן כן, אך עם כמה הבדלים: המשימה כיום אינה שחרור פלסטין, תהא משמעות הביטוי הזה אשר תהא. את המשימה הזאת החליפה משימה חדשה: לקדם את ניצחונותיה של איראן בעימותיה השונים. ולבנון, במצבה הנוכחי, תהיה הקורבן הקל ביותר של ההסתבכות בהגדרת המשימה החדשה.
- חאזם סאריה הוא עיתונאי, מבקר ופרשן פוליטי לבנוני. המאמר המלא התפרסם ביומון "א-שרק אל-אווסט", היוצא לאור בלונדון. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
