קשה להגזים בחומרת האירועים המתוארים בכתב האישום בעניין ירי נורי התאורה ליד בית ראש הממשלה. אם מה שכתוב בכתב האישום נכון (וזה, כמובן "אם" גדול), הרי לא מעשה קונדס היה שם, אלא קשר מאורגן, מתוכנן, שנוהל כמבצע חשאי, תוך התרסה כלפי רשויות האכיפה שהתריעו בפני הנאשמים מראש שאל להם לנהוג כפי שנהגו, וזילות מוחלטת כלפי חיי אדם ושלמות גופם.
1 צפייה בגלריה
שחרור למעצר בית של ארבעת החשודים בירי נורים לביתו של ראש הממשלה בכלא קישון
(צילום: גיל נחושתן)
רבים עסקו כבר בכך שיוחסה לארבעת הנאשמים גם עבירה מתחום הטרור - שנכון לעכשיו בית המשפט לא מצא ראיות למעשה טרור במעשיהם. זו אכן משוכה גבוהה שהתביעה הציבה לעצמה, וימים יגידו האם תצלח אותה. אם תכשל, תעלה הטענה שהוספה חומרה מלאכותית לתיק. בשולי כתב האישום מופיע עניין שלא זכה עד כה להתעניינות ציבורית הראויה לו, למרות שהוא משפיע על הווייתנו כחברה ועל יחסי המדינה והפרט. תא"ל במילואים עופר דורון מואשם, בין היתר, בכך שבחקירותיו הראשונות הסתיר את מעורבותו של בנו, גל, בשיגור הנורים.
עובדה זו מצוינת בכתב האישום כחלק מהעובדות המקימות את עבירת שיבוש הליכי המשפט. ייתכן שהעובדה מופיעה רק כדי להראות שהתיאום המוקדם, להסתיר את חלקו של הבן, אכן בוצע בפועל. עם זאת, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט אין צורך להוכיח שהשיבוש אכן יצא אל הפועל, וזו גם לא נסיבה מחמירה המצוינת בחוק.
לכן עולה החשש שהפרקליטות רוצה לקבוע שחובתו של אב, שנחקר במשטרה, היא לספר לחוקרים שגם בנו השתתף בביצוע העבירה, ואם האב לא הפליל את הבן, הרי זו עבירה של האב.
חובת ההלשנה
הדברים מציפים את הסוגייה שהביקורת מכנה "חובת ההלשנה", ואנשי מערכת האכיפה יכנו אותה חובת הדווח. בעולם המשפטי מבחינים בין חובה למנוע, ולו באמצעות דווח לשלטונות, פשע שעוד לא התבצע, לבין מצב שבו הפשע כבר בוצע. אדם היודע שאדם אחר זומם לבצע פשע מחוייב לנקוט את כל האמצעים הסבירים למנוע את הפשע.
האינטרס הציבורי למנוע פשע שעוד לא התבצע, ולהציל כך אנשים שעלולים להפוך לקורבנות פשיעה, הוא משמעותי יותר מהאינטרס להעניש עבריינים על עבירה שכבר בוצעה. לכן היחס למי שלא דווח שונה כשמדובר בפשע שכבר הושלם. אין בחוק שלנו עבירה כללית של אי דווח על פשע, או אי הסגרת פושע, והמחוקק, יחד עם היועצים המסייעים לו, והמלומדים, התלבטו רבות עד שנקבעה חובת דווח על פשעים במקרים ספציפיים, למשל עבירות נגד קטינים וחסרי ישע, שטיבן גם לחזור על עצמן. החובה חלה רק על אנשים מוגדרים, כמו מורים המגלים שתלמידם מוכה או נפגע מינית על ידי הוריו.
לדרישה מתא"ל דורון למסור, כבר בחקירה הראשונה, את שמו של בנו ולספר כי הבן היה שותף לעבירה, אין כל יסוד בדין. כיוון שעופר דורון היה בגדר חשוד, בכלל לא היה חייב לומר לחוקרים דבר. בפרט לא היה חייב למסור שמות של שותפים, ובוודאי שאין הצדקה לדרישה הלא אנושית מאב להפליל את בנו
לדרישה מתא"ל דורון למסור, כבר בחקירה הראשונה, את שמו של בנו ולספר כי הבן היה שותף לעבירה, אין כל יסוד בדין. כיוון שעופר דורון היה בגדר חשוד, בכלל לא היה חייב לומר לחוקרים דבר. בפרט לא היה חייב למסור שמות של שותפים, ובוודאי שאין הצדקה לדרישה הלא אנושית מאב להפליל את בנו.
לעבירת שיבוש מהלכי משפט ניתן לאורך השנים פירוש רחב באופן קיצוני ובלתי סביר. כל דיבור, תנועת שפתיים, ומחווה נתפסים על ידי רשויות האכיפה כשיבוש. הייתי צריך להסביר פעם לממונים עלי בפרקליטות מדוע איני חושב שצריך להעמיד לדין אדם, שפגש את חברו במסדרון במקום העבודה, וכשהחבר שאל "מה היה בחקירה?" השיב לו "אמרתי את האמת". ברשות החשדנות, המכונה לעיתים גם "התביעה הכללית", אמירה מתחמקת כזו מפורשת אך ורק כמסר סמוי של תיאום עדויות. ואכן, מבחינה עיונית, היו אסמכתאות בפסיקה למי שרצה להעמיד את אותו אדם לדין.
סניגורים מזהירים, ובצדק, אנשים הבאים להתייעץ איתם בשלב החקירה להימנע מכל צעד שבעיניים החשדניות ביותר ייתפס כשיבוש, ומספרים להם על חקירות שהסתיימו בלא כלום ככל שמדובר היה בעבירות העיקריות, אך מי מהחשודים הועמד לדין והורשע בעבירת שיבוש, בשל אמירה לא זהירה. ואכן, טוב ונכון שחשודים יימנעו מכל הסתבכות נוספת. עם זאת, בעיקר בפשיעה המאורגנת והאידיאולוגית, שיבושים כאלה מבוצעים בתחכום או בכוחנות, ללא עקבות, ולחוקר או לתובע אין אלא לנחש, נוכח תוצאות החקירה הדלות, שהיה שיבוש.
להגן על טוהר החקירה המשטרתית
החתירה לגילוי האמת מחייבת להגן על טוהר החקירה המשטרתית. חלק מהסכנות להצלחת החקירה נובעות מהחוקרים עצמם. חלק משמעותי של הפגיעות בחקירה אכן נובע משיבושי חקירה מצד עבריינים, ובתופעה זו יש להילחם. עם זאת אי אפשר להיאבק בשיבושים באמצעות הפללה רחבה ולא ממוקדת. עבירת השיבוש הפכה לסוס פרא שהשכל הישר שמאפיין את התביעה מתקשה לרסן, כי כשיש בידך כלי כזה, קשה להניחו מידך, בעיקר כשהתובע נמצא במאבק בפשיעה חמורה, וכאשר נראה כאילו חשוד התחמק בלא עונש בעבירה העיקרית. מה יותר טבעי מאשר לומר "בואו נתפוס אותו על השיבוש".
יש בהתנהלות גורמי האכיפה בשבועות האחרונים עוד כמה מופעים מעוררים ספקות, ובראש ובראשונה השימוש הסיטוני בכלי הדרקוני של שלילת הזכות לייעוץ משפטי מעצור. אירועים אלה מעלים את החשש שבכל זאת יש מי שהצליחו להתגרש מהשכל הישר.
מכל מקום, מי שיאשים אב על כך שלא דווח על עבירה שביצע בנו, יראה כמי שמעוניין להשתית כאן משטר שבו הורים מדווחים לרשויות על עבירות ילדיהם, וילדים מסגירים את הוריהם, מחשש שאם לא ייעשו כן, יענשו. סיפורים על חברה כזו שמענו מיוצאי ברית המועצות.
עו"ד דן אלדד צילום: דוברות משרד משפטיםיש אינטרס ציבורי עצום להעמיד לדין את כל מי שהיו, לכאורה, שותפים למה שאירע בקיסריה. לפי כתב האישום, מדובר בהתארגנות שביקשה להטיל אימה על ראש הממשלה וסברה שזו הדרך להביאו להתפטר מתפקידו, בבחינת סרט ההמשך למופע של הנער בן גביר ב-1995: "הגענו לבית רה"מ, נוכל להגיע גם לרה"מ עצמו". אך הנה הסתבר, שאפשר היה להגיע לדורון הצעיר גם בלי שאביו יסגיר אותו. אפשר ורצוי היה לנסות להוציא מעופר דורון, בדרכים חכמות שגורמי החקירה אמונים עליהם, את שמות כל שותפיו, לרבות בנו. לא נכון היה להאשימו בכתב האישום על כך שלא הפליל את בנו.
הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד אלדד-פרץ, לשעבר מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה
