יאיר לפיד ניסח את זה היטב בראיונות לתקשורת הבינלאומית: "אנחנו כועסים", הוא אמר. מתוך תהום האובדן, פלצות המראות, אגם הדמעות ולהט הדם, התפרץ ועדיין מתפרץ גייזר לוהט של זעם ישראלי, קמוץ אגרופים וחשוק שיניים, מגשש אחרי נשק בכל הקשת המזוינות שבין רובה לקלשון, כדי להילחם בחמאס, על חייליו ומפקדיו, מסתיריו ומממניו, מאפשריו ומהלליו, כולל אלו המופרעים בשמאל בארץ ובעולם, תולשי מודעות החטופים, שראו ורואים בחמאס ארגון פוליטי לגיטימי, ואלו המטורפים מימין שבשקט-בשקט רואים בו עדיין נכס פוליטי, כי עד 7 באוקטובר הוא איפשר את דחיקת הנושא הפלסטיני ואת המשך הקמפיין לסיפוח הגדה על שלושה מיליון תושביה הערבים.
על זה נהוג להגיד באנגלית-אמריקנית, סמוטריץ' אתרגם לך, "בהצלחה עם זה". הדבר נעשה על חשבונם של רוב אזרחי ישראל שלא רוצים בזה. וגם השאיפה הלא-מוסתרת מאז 7 באוקטובר, לפנות חלקים ברצועה מפלסטינים כדי להקים שם את "קריית הר מלך", "רמות איתמר" ו"סביוני שמחה" – גם היא באה בניגוד לרצונם של רוב אזרחי ישראל.
שהרי אם זו אכן "מלחמת העצמאות השנייה" שלנו - כדברי האיש שלעולם לא אקשיב לו עוד, כמחאה פרטית וצנועה שלי, כי אינני יכול עוד, אוזניי מדממות – הרי שהוזי החזרה לעזה סבורים שכפי שב-48' מילאו את משעולי הארץ טורים של פלסטינים על חמורים ועם מטלטלותיהם על ראשיהם, מחשש שימותו או יירצחו, כל זה יכול וצריך לקרות שוב.
בשם ההיגיון הזה צייץ ח"כ ניסים ואטורי, "המלחמה לא תיגמר לעולם אם לא נגרש את כולם". בשם אותו ההיגיון סרה ח"כ לימור סון הר מלך, ביום האזכרה לרצח רבין, דווקא לאזכרה למאיר כהנא, שהתקיימה תחת הסיסמאות "עולים ומבקשים סליחה" ו"היום כולנו הרב כהנא". אותו ההיגיון, יש להניח, הנחה את דניאלה וייס להצהיר באולפן ערוץ 14 את מה שאמרה אחר כך בראיון רב-תפוצה ב"ניו יורקר", ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וגם עזה שייכת כולה לארץ ישראל, מהנהר פרת ועד הנילוס", ועל כן צריך ליישב אותה לאלתר.
ובכן על כך אני רוצה לומר, בשם אותו הכעס שהציל ומציל את ישראל: כהניסטים, אני חושב שכדאי לכם לפקוח עיניים. כי אזרחי ישראל הרוצים בתיקון ושדרוג של החיים בארץ הזו, כועסים. ופתיל הסבלנות שלהם למופרעים קצר ומתקצר. נכשלתם בהנהגת ישראל. נכשלתם בהגנה על ישראל. נכשלתם בניהול משרדי הממשלה שלכם. נכשלתם בלקיחת אחריות. נכשלתם בהבעת אמפתיה. אתם נכשלים גם עכשיו בזיהוי הגל העצום שעומד להתנפץ על ראשכם, כמו גל אבנים, שכבר מגדיר מחדש את הפוליטיקה הישראלית וכורך יחד, בחיבוק היסטורי, אזרחים שגילו מחדש את כוחם המוחץ. ערבים ויהודים, חילונים, דתיים וחרדים.
בעז גאוןאסנת בן דבהמטרייה הפוליטית שתחתיה השתחלתם אל תוך המיינסטרים הפוליטי, אחרי שנים מחוץ לחוק, בהזמנת ראש ממשלה שבמשמרת שלו נרצחו 1,200 אזרחים ונחטפו 240 – קרועה גזרים-גזרים. הרוב בישראל רואה ביוסף חדאד אחד ששקול למיליון ניסים ואטורים בכל יום של השבוע. אותו רוב גם מוכן להמיר את חברי "שדולת ארץ ישראל" היהודים, פעמיים בשבוע, בארבעת בני משפחת אלקרינאוי מרהט שהצילו את איה מידן מבארי.
משבוע לשבוע, מתחת לפני השטח, ארגונים כמו "עומדים ביחד" מכנסים אלפי אזרחים ישראלים, יהודים וערבים, בסימן שנאת חמאס, אהבת ישראל ותיעוב הטירוף. מדי כנס מצטרפים עוד אלפים, כי זה מה שקורה כשגל פוליטי עצום מצטבר. אני אומר שוב, בטוב כמו שאומרים, חלילה לא באלימות: היכולת שלנו להכיל מטורפים פסה. היחד הישראלי הפך לאגרוף בעל ביטחון עצמי גבוה, בעל אמצעים כמעט לא מוגבלים, רוחניים, כלכליים ופוליטיים. אנחנו חמי לב אבל קרי עין. הפטרון שלכם הוא חי-מת פוליטי. אחרי הבחירות הבאות, חיינו וחייכם עומדים להשתנות.
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
