תומס הובס, אחד הציניקנים המפורסמים בהיסטוריה, אמר שהחיים הם "מרושעים, אכזריים וקצרים". אבל לפי ג'מיל זאקי, ראש המעבדה למדעי המוח החברתיים בסטנפורד שבקליפורניה, האירוניה היא שאם יש לכם השקפה צינית והובסיאנית על החיים, כלומר כזו הנוטה לראות את הגרוע ביותר באנושות ולא לתת אמון באיש, הסיכוי שזה יהיה נכון עולה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
זאקי לא תמיד סבר כך. במשך שני עשורים חקר והרצה על המעגלים המוחיים שמאחורי אמפתיה ונדיבות, וכל הזמן הזה הסתיר סוד אפל: הוא היה ציניקן. לדבריו, רק לאחר מות חברו, אמיל ברונו, שחקר את מדעי המוח של עימותים ושלום והיה "אחד האנשים מלאי התקווה שפגשתי אי פעם", החל זאקי לבחון את נקודת המבט הצינית שלו עצמו, והגיע למסקנה שציניות לא רק מזיקה לחיינו, אלא גם גורמת לנו להאמין בדברים לא נכונים. החדשות הטובות הן שיש כלים שיכולים לעזור לנו להילחם בציניות שלנו. כלים כאלה זאקי מביא בספרו 'תקווה לציניקנים: המדע המפתיע של הטוב האנושי', שאמור לצאת בקרוב.
מהי ציניות?
"ציניות היא התיאוריה או התפיסה הגורסת שבאופן כללי האנושות היא אנוכית, חמדנית ושקרנית. תפיסות משליכות על ההתנהגות שלנו, מה נעשה ומה לא נעשה. ציניקנים משתמשים בתיאוריה שלהם על האנושות כקו מנחה להתנהגותם בעולם החברתי, והיא משנה את מה שהם רואים, את האופן שבו הם מפרשים אחרים, ואת התנהגותם בפועל, כמו חוסר האמון שלהם בבני אדם".
במה שונה ציניות מסקפטיות?
"זו נקודה חשובה. פעמים רבות מבלבלים בין ציניות לספקנות, אבל למעשה מדובר בשני דברים שונים לחלוטין. אני נוהג לחשוב על ציניקנים כמו על עורכי דין התובעים את האנושות. יש להם הנחות שליליות על בני האדם, והם מחפשים הוכחה לכל הנזק והדברים הנוראים שאנשים עושים, תוך התעלמות מראיות המעידות על הצדדים החיוביים שבהם. ספקנות לעומת זאת, היא פתיחות למידע על העולם ועל אנשים בכלל. הספקנים דומים יותר למדענים בחשיבה שלהם".
"אני נוהג לחשוב על ציניקנים כמו על עורכי דין שתובעים את האנושות - הם מחפשים הוכחה לכל הנזק והדברים הנוראים שאנשים עושים, תוך התעלמות מהצדדים החיוביים שבהם"
מה הופך אדם לציניקן?
"ציניות היא תורשתית, כלומר אם ההורים שלכם ציניים, יש סיכוי גבוה יותר שגם אתם תהיו. אבל חלק גדול מהציניות קשורה לחוויות החיים שלנו, במיוחד בשנים המוקדמות. ציניקנים מפגינים בדרך כלל ביטחון בתפיסתם הלועגת כלפי העולם, אולם מחקרים מראים שלמעשה במקרים רבים הם חוו פגיעה בעבר. לכן אני סבור שבגידות וצורות אחרות של טראומה עשויות לעורר ציניות. אני לחלוטין מבין מדוע, ואני לא רוצה להישמע כאילו אני תוקף ציניקנים. הייתי בעצמי ציניקן, ואני יודע שמאוד קשה לשוב ולתת אמון באדם אחרי פגיעה. ובכל זאת, הטיעון שהייתי רוצה להציג הוא שגם אלה מאתנו שנפגעו, פוגעים בעצמם שוב והפעם מהציניות, משום שהיא חוסמת אותנו מפני הזדמנויות למערכות יחסים חדשות ולחוויות חדשות. הציניות מקשה עלינו ללמוד, ובכך גורמת לנו להחמיץ הזדמנויות שונות".
האם הפכנו ליותר ציניים עם הזמן?
"הפכנו להיות יותר ציניים, והצעירים פחות נותנים אמון ממבוגרים. סקר משנת 2014 מצא שרק 18% מתלמידי כיתות י"ב [בני 17 עד 18] בארה"ב, מאמינים שניתן לתת אמון ברוב האנשים - שיעור שהיה נמוך מרמת האמון של כלל האוכלוסייה הבוגרת באותה תקופה, שעמדה על כ-30%. אולם שני הנתונים גרועים ממה שהיה לפני כ-50 שנה, אז כמחצית מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב חשבה שניתן לתת אמון ברוב האנשים. האחוזים הללו לקוחים מהסקר החברתי הכללי (General Social Survey), שסקר עשרות אלפי אמריקנים לאורך השנים".
מדוע הפכנו ליותר ציניים?
"יש כל כך הרבה סיבות לכך שהציניות נמצאת בעלייה. חלקן מבניות, כמו עלייה באי-שוויון, או האופן שבו פועלת התקשורת, כגון העובדה שערוצי חדשות מתמקדים בסיפורים שליליים כדי למשוך את תשומת הלב שלנו. דברים כאלה יכולים להגביר את הציניות שלנו. אבל התרגלנו גם להאדיר את הציניות בתרבות שלנו. אנחנו מתנהגים כאילו הציניקנים הם החכמים. אם תבקשו מאנשים לבחור מי מתאים יותר למשימות אינטלקטואליות קשות, ציניקן או לא-ציניקן, רוב האנשים יחשבו שהציניקן עולה ביכולותיו על הלא-ציניקן, וכ-85% מהאנשים מאמינים שציניקנים טובים יותר בלזהות שקרים מאשר לא-ציניקנים. אנחנו מאמינים שציניקנים לא רק חכמים, אלא גם נחנו בחוכמה חברתית. אולם חוקרים שבדקו ביצועים קוגניטיביים של מאות אלפי אנשים לאורך לא מעט שנים, מצאו שציניקנים מתפקדים פחות טוב במשימות אנליטיות, במשימות מתמטיות ובמשימות חברתיות, כמו לזהות מי דובר אמת ומי משקר.
"כך שיש לנו תפיסה הפוכה לחלוטין לגבי ציניות, שאולי מעודדת אותנו לנהוג בציניות כדי להרשים את סביבתנו, למרות שבפועל אנחנו מאמצים בכך התנהגות פחות מדויקת ופחות מועילה".
האם ציניות רבה מדי יכולה לפגוע בנו בעוד דרכים?
"למעשה, הציניות פוגעת בנו בכל דרך שניתנת למדידה מדעית. ציניקנים סובלים מבריאות נפשית לקויה. הם יותר מדוכאים וחרדים. הם נוטים יותר לצרוך חומרים ממכרים, כמו אלכוהול למשל; מערכות היחסים שלהם קצרות יותר ופחות מספקות. הבריאות שלהם פחות טובה – החל מדלקות דרך מחלות לב ועד סוכרת, שבכולן הציניות היא גורם מנבא. הם גם מצליחים פחות כלכלית. אם ציניות הייתה גלולה, היא הייתה גלולת רעל".
תוכל לפרט מהן העדויות לכך?
"פסיכולוגים מודדים את רמת הציניות מאז שנות החמישים, ועושים זאת באמצעות שאלון שנקרא 'סולם העוינות הצינית של קוק ומדלי'. המשיבים אמורים לציין את מידת הסכמתם למקבץ הצהרות. לדוגמה, "רוב האנשים נחמדים רק כדי לקבל ממך משהו", או "אנשים לא מרמים רק כי הם מפחדים שיתפסו אותם". אם אלה הדעות שלכם על טבע האדם, בעיני החוקרים אתם תסווגו כציניקנים. במשך עשרות שנים, חוקרים אספו מידע על רמת הציניות של אנשים והמתאם שלה עם מצבם בחיים".
2 צפייה בגלריה
אילוסטרציה. "הציניות לבדה אולי לא תהרוס את חיינו, אבל היא גם לא ממתיקה אותם"
(צילום: shutterstock)
אבל האם ציניות לא קשורה גם לקשיים בחיים? האם לא ייתכן שזה ההסבר לקשר בין ציניות לאי הצלחה בחיים?
"אף אחד מהמחקרים שציינתי לא גרם לאנשים להפוך לציניקנים, ואז מדד כיצד מתפתחים חייהם. ציניות נמצאת במתאם עם קשיים בחיים, ולא ניתן לשלול את הקשר למידת ההצלחה בחיים. אבל לא ניתן להמעיט גם בחשיבות של גזע, מגדר או הכנסה לקשר בין ציניות לחוסר הצלחה בחיים. הציניות לבדה אולי לא תהרוס את חיינו, אבל מנגד, היא גם לא ממתיקה אותם".
מדוע בעצם מצבם של הציניקנים גרוע יותר?
"אנחנו יצורים חברתיים ביסודנו. אנו פורחים דרך הקשרים שלנו עם אנשים אחרים. ציניות היא כמו חוסם עורקים שמנתק אותנו מהקשרים האלה, ולא מאפשר לנו ליהנות מהתזונה הפסיכולוגית שכולנו זקוקים לה. קשרים חברתיים מקלים על סטרס, מפחיתים דלקות בגוף, משפרים את התפקוד החיסוני שלנו, את השינה שלנו, ואת הבריאות הנפשית שלנו".
אפשר להניח שיש גם השלכות רחבות יותר?
"כדי לשגשג, אנשים זקוקים למערכות יחסים בריאות, וקהילות זקוקות לרשתות של מערכות יחסים. לכן, קהילות ציניות נוטות להצליח הרבה פחות בהשוואה לקהילות פחות ציניות. האושר שלהן נמוך יותר, ויש להן פחות סיכוי להשתקם מזמנים קשים, וגם פחות סיכוי לצמוח כלכלית. חוקרים מדדו את האמון היחסי של עשרות מדינות, ואז עקבו במשך שנים לאחר מכן אחר הצמיחה שלהן בתוצר. הם גילו כי בהינתן שליטה על שלל גורמים אחרים, מדינות הנותנות אמון צמחו מבחינה כלכלית, בעוד שמדינות ציניות יותר נשארו באותו מצב או חוו נסיגה כלכלית".
האם היית מתאר את עצמך כציניקן לשעבר?
"לא לשעבר, אני ציניקן בהחלמה. אני עדיין מתקשה לדכא את הציניות, בדומה לרוב האנשים בעולם".
איך נוכל להילחם בציניקן הפנימי שלנו?
"כדי לחיות חיים נוגדי-ציניות נדרשים שלושה שלבים, שאף אחד מהם לא בא באופן טבעי. אפשר לדמות את הציניות לעגלת סופר שכל הזמן מושכת הצדה (לעבר ראייה עגומה של האחר), ולכן עלינו להשקיע מאמץ יזום כדי ליישר אותה. פירוש הדבר לחשוב אחרת, לפעול אחרת ולדבר אחרת.
"אפשר להישאר סקפטיים ובמקביל להבין את ההטיה שלנו לעבר השלילי ולהתנגד לה באופן אקטיבי"
"לחשוב אחרת פירושו לאמץ דפוס חשיבה שאני מכנה 'ספקנות חדורת תקווה'. אפשר להישאר סקפטיים (פתוחים לידע במקום להסתמך על ההנחות שלנו), ובמקביל להבין את ההטיה שלנו לעבר השלילי ולהתנגד לה באופן אקטיבי. לדוגמה, כאשר אתם מתחילים לחשוב על מישהו או לספר סיפור על מישהו, חשבו על משהו חיובי שיכול לשמש אתכם כדי לתאר את אותו אדם. תנו לפרט הזה להיות נקודת המוצא של השיחה. לא מדובר בלהרכיב משקפיים ורודים, אלא בלהוריד את המשקפיים המלוכלכים בבוץ שרובנו מרכיבים בדרך כלל.
"הדבר השני הוא להתנהג אחרת. המשמעות היא לעשות דברים שמראים לאנשים שאנחנו לא ציניים כלפיהם, להפגין כלפיהם אמון מחושב.
"והדבר השלישי הוא לדבר אחרת. בתמצית, הכוונה היא ליכולת להבין את ההשפעה שיש לנו על אחרים, לכן לא די להיאבק בציניות שלנו, אלא נדרש גם להיאבק בציניות שסביבנו. אנחנו נוטים להיות שליליים לא רק שבמה שאנו חושבים, אלא גם במה שאנו אומרים. למשל, אנו נוטים לדבר על אנשים שעושים דברים שליליים הרבה יותר ממה שאנחנו מדברים על אנשים שעושים דברים מועילים. לכן עלינו לכייל מחדש את תוכן השיחות שלנו עם אנשים אחרים".
בספר שלך אתה מתאר מחקר מרתק על ציניות שבטית, אמונה שאנשים ב"צד השני" הם טיפשים או מרושעים. תוכל להרחיב?
"אנחנו ציניים לגבי האנושות באופן כללי, אבל אנחנו ציניים אפילו יותר כלפי אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם. וחילוקי הדעות מחריפים בגלל התפיסה המוטעית שלנו את הצד השני. אנחנו חושבים שאנשים שאנחנו לא מסכימים איתם הם הרבה יותר קיצוניים, הרבה יותר שונאים והרבה יותר אלימים ממה שהם באמת. באחד המחקרים, החוקרים שאלו רפובליקנים ודמוקרטים בארה"ב עד כמה פתוח או סגור הם היו רוצים שהגבול הדרומי שלנו יהיה, ובנוסף שאלו אותם "במה לדעתכם הצד השני מאמין?". הנתונים הראו שהרפובליקנים רוצים גבול בעל אופי יותר סגור, והדמוקרטים גבול בעל אופי יותר פתוח. אבל הייתה חפיפה רבה, כי בפועל, שתי הקבוצות היו די קרובות לאמצע. אבל כששואלים אותם מה הצד השני חושב, התפיסה היא שהצד השני קיצוני לחלוטין. במילים אחרות, יש קבוצה שלמה עם מכנה משותף שאנו מתעלמים ממנה, בגלל האמונה הצינית שלנו לגבי האנשים שאנחנו לא מסכימים איתם".
"כשאנחנו מרגישים ציניים לגבי שינויי האקלים, יש פחות סיכוי שנעשה משהו"
האם אתה חושב שספקנות חדורת תקווה תספיק כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של זמננו?
"ממש לא. אבל אני יכול להגיד כך: ציניות היא לא רגש מהפכני. היא כלי של הסטטוס קוו. כשאנחנו מרגישים ציניים לגבי בעיות גדולות כמו שינויי אקלים, יש פחות סיכוי שנעשה משהו בנידון, משום שאנחנו מרגישים שאין לפעולות שלנו משמעות. תקווה אינה זהה לאופטימיות. לא מדובר באמונה שהמצב ישתפר אוטומטית, אלא באמונה שניתן לשפר אותו מתוך תחושת עוצמה, תחושה שיש לנו קשר לשיפור הזה. לכן ספקנות חדורת תקווה היא חלק מהפתרון. אני חושב שזו ההתחלה, כי היא נותנת השראה לפעולה".
