זר שהיה מתקרב לחלקו הפולני של מעבר ''מדיקה'', היה יכול לטעות ולחשוב כי מדובר בפסטיבל. אלפי אנשים נוהרים במשך שעות ארוכות בין שורה ארוכה של דוכני אוכל שתייה וצעצועים. אלא שכאשר מסתכלים מקרוב, לא רואים אפילו אדם אחד שמח. גם מי שמחייך - מחייך בעצב. כך מקבלים הפולנים את פניו של נהר הפליטים המגיעים אליהם מאוקראינה המופצצת.
הפליטים, כמעט כולם נשים וילדים, נכנסים במעבר כשהם מותשים אחרי שעות של עמידה בתור בחלקו האוקראיני. הטמפרטורה צנחה אל מתחת לאפס ומאות מתנדבים מכל רחבי העולם יוצאים מגדרם כדי להעניק להם חום ואהבה ובעיקר תחושה שהם ברוכים בבואם בשערי פולין.
הם חילקו לילדים בובות וצעצועים והציעו להם שוקו חם וממתקים, הגישו למבוגרים קפה ותה חם. "הם ממש אסירי תודה. חלקם לא מאמינים לקבלת הפנים שהכנו עבורם", סיפרו יעקוב ודומיניקה, זוג מתנדבים שהגיעו מקראקוב על דעת עצמם ופתחו דוכן לחלוקת תה חם. "רק לפני 80 שנים חווינו פה בדיוק את אותו הדבר, לכן זו החובה שלנו כפולנים לסייע להם", הם ענו לשאלה מה הניע אותם לבוא.
בנוסף למתנדבים, נמצאת במעבר יחידה של חיילים וחיילות מצבא פולין. הם הלכו ממקום אחד לאחר, הרימו ילדים, סחבו עגלות, חילקו דובים לילדים ועזרו לאוקראינים להבין לאן עליהם להגיע. לצד הפליטים שעמדו בסדר מופתי בתור הארוך, ישב מתנדב שהביא אורגן חשמלי וניגן להם כדי להנעים את זמנם.
נכנסה ויצאה שלוש פעמים
במעבר אנחנו פוגשים את אירינה, ישראלית שעלתה לפני כמה שנים מאוקראינה ומתגוררת באילת. מאז שפרצה המלחמה, אירינה הספיקה להיכנס לאוקראינה ולצאת שלוש פעמים, כדי למלט את בני משפחתה שמתגוררים בדניפרו. "המצב שם נורא", היא מספרת. "הבן שלי חולה בסוכרת ונכנסתי הפעם כדי להוציא אותו והצלחתי. אנחנו נצא מכאן לוורשה ומשם בטיסה ארצה לישראל".
הרשויות נערכות לקליטת עולים חדשים מאוקראינה: ריאיון עם ראש העיר דימונה בני ביטון בדרכו לגבול פולין
(צילום: משי בן עמי)
בשל הקור העז, הקימו המתנדבים אוהלים מחוממים לילדים הקטנים. המראה בפנים היה קשה. אימהות כורעות לצד ילדיהם הקטנים, חלקם מתייפחים בבכי וקוראים "אבא". האימהות הצעירות מנסות לנחם אותם ללא הצלחה. "אנחנו לא מספרות להם את האמת", אמרה לנו אחת מהן מבלי להרחיב. האמת היא שהאבות נשארו באוקראינה להילחם. הם אינם מורשים לצאת עם משפחתם.
פולין היא המדינה שקלטה את מספר הפליטים הגבוה ביותר מאוקראינה. עובדה זו לא מפריעה לה להמשיך לקבל את פניהם בצורה היפה ביותר, המחבקת ביותר. גם כאשר היא מבינה שבכך היא מושכת לגבולותיה אזרחים אוקראינים רבים אחרים שרוצים להימלט מאזור המלחמה.
