ההתקפה הפושעת של חמאס אתמול (שבת) היא ה-11 בספטמבר של מדינת היהודים. נדמה שתמה התקופה שבה נמנעה ישראל מלהכריע את הארגון, כשההיגיון האסטרטגי היה לשמרו כשלטון אזרחי אפקטיבי, לצד החלשתו מבחינה צבאית והרתעתו. תכלית המבצעים הצבאיים מעופרת יצוקה ב-2008 ועד השנה האחרונה הייתה לפגוע ביכולותיו ולשמר אותו רק ככתובת האחראית לניהול חיי האוכלוסייה ברצועה. מטרה נוספת הייתה ליצור שתי ישויות יריבות - הרשות בגדה וחמאס ברצועה – מה שבפועל יחליש את המערכת הפלסטינית כמכלול.
פתיחת המלחמה בעת הזו אינה מפתיעה. עבור הפלסטינים, שבמשך שנים הצליחו לשכנע גורמים בישראל ובעולם שללא פתרון הסכסוך לא תתאפשר נורמליזציה עם העולם הערבי, ההתקדמות מול סעודיה הייתה מהלומה כואבת. הסכם כזה, כפי שנרקם בתקופה האחרונה בוושינגטון, בריאד ובירושלים, עלול להוות מסמר אחרון בארון הקבורה של "הטאבו הפלסטיני", שישאיר אותם מבודדים מתמיד.
בעוד הרשות הפלסטינית בפועל אינה קיימת, פועל חמאס כבר תקופה ארוכה – בסיוע ישיר מאיראן - להדליק את הגדה המערבית במטרה לסחוף את הרחוב הפלסטיני, שממילא לא רואה עוד ברשות גוף שמייצג אותו אלא משת"פית של ישראל. חמאס מעוניין להצית בגדה אינתיפאדה בעלת אופי עממי, מאחר שבתרחיש כזה, ובדומה לאינתיפאדה השנייה, לרשות לא תהיה ברירה אלא להצטרף לאלימות ולטרור, אחרת תאבד סופית את הרחוב.
הפלסטינים משוכנעים שאינתיפאדה נוספת, או מלחמה/מבצע מהסוג שנפתח בסוף השבוע, יסייעו להם להצטייר בדעת הקהל הבינלאומית כצד החלש שנאבק על עצמאותו מול ישראל הכובשת והברוטאלית. בנוסף לכך, הם מקווים שגם מדינות "הסכמי אברהם" – איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודאן וכן המצטרפת הפוטנציאלית החדשה סעודיה - לא יוכלו לעמוד מן הצד מחשש לתגובה קשה של הציבור שלהן. לתגובה דומה הם מצפים גם ממשטרים במדינות השלום ה"ותיק", מצרים וירדן, שאזרחיהן לא יתנו להם "לבגוד באומה הערבית" ולהפקיר שוב את העם הפלסטיני.
אורי ורטמןאולם הפעם חמאס ביצע טעות אסטרטגית: הוא פתח את המלחמה במסע רצח של אזרחים תמימים, ואף תיעד את מעשיו במטרה ליצור אפקט פסיכולוגי ותודעתי מול ישראל. הסרטונים והתמונות שמופצים ברשת, המתעדים גברים, נשים, ילדים וקשישים נשחטים על ידי חמושים או נחטפים לרצועה, הם נשק אסטרטגי עבור ישראל במערכה על התודעה בקרב הקהילה הבינלאומית.
כשהעולם המערבי רואה את התמונות הקשות הללו, הם מזכירים לו את הסרטונים שראה לאורך העשור שעבר מסוריה ועיראק. הגולש האמריקני הממוצע או צופה הטלוויזיה האירופי מפנימים שאין הבדל בין אנשי חמאס לבין דאעש, ומבינים מול מי עומדת ישראל. הסרטונים שמתעדים את המעשים הברבריים הללו מעניקים לנו, לפחות לפרק הזמן הקרוב, את מלוא הלגיטימציה לפעול נגד רצועת עזה. מוטב לנצל זאת ומהר.
- ד"ר אורי ורטמן הוא עמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) ועמית מחקר באוניברסיטת דרום ווילס בבריטניה. לאחרונה ראה אור ספרו Israel: National Security and Securitization (Springer, 2023)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
