בחודש האחרון הופתענו מעוז הרוח האוקראיני, מהרבים שם שפשוט אחזו בנשק ויצאו לקרב. אבל בשבועות האחרונים תופסת תאוצה מחאה אמיצה נוספת, רוסית. הם יודעים שהם עלולים לשלם על כך מחיר כבד, שהם מסתכנים בעונשי מאסר ארוכים ובריחוק ממשפחותיהם, הם יודעים שהם הולכים אל הלא־הנודע ומוותרים על הבית - אבל כמאה אלף רוסים לפי הערכות כבר החליטו פשוט לנטוש את המולדת ולהגר. זו הדרך שלהם, כך הם אומרים, למחות נגד הזוועות. אחרים, יצאו לרחובות להפגין, כאשר למעלה מ־14 אלף אזרחי רוסיה כבר נעצרו מאז הפלישה לאוקראינה, בעשרות הפגנות נגד המלחמה ברחבי המעצמה הגדולה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גם פוטין עצמו לא הצליח להישאר אדיש אל מול התסיסה בארצו. בשבוע שעבר, בישיבה עם שרי הממשלה שלו, פוטין תקף את האזרחים הרוסים המעיזים למחות ואיים, נגיע אל הבוגדים. במילותיו: "העם הרוסי, תמיד יצליח להבדיל בין פטריוטים אמיתיים לחלאות ולבוגדים, ופשוט לירוק אותם (את ה'בוגדים') החוצה כמו זבוב שעף בטעות לתוך הפה".
רק השבוע בית המשפט ברוסיה פסק שתאגיד “מטא” המפעיל את אינסטגרם ופייסבוק הוא "ארגון קיצוני" - סטטוס משפטי שמכניס אותו לרשימה אחת עם ארגוני הטרור דאעש וטליבאן. שניהם נחסמו ברוסיה באופן מיידי כשהמטרה כנראה, מעבר לרצון לחסום העברת מידע מאוקראינה, היא למנוע מהדור הצעיר המחובר יותר לרשתות לתקשר וליזום הפגנות.
למרות החסימה הברוטלית הזו של הרשתות החברתיות, הסגירה של אמצעי התקשורת הביקורתיים והסנקציות נגד הפצת מידע שאינו מתיישב עם מסרי השלטון, רסיסי מידע על הפלישה למדינה השכנה ותוצאותיה האיומות מצליחים להגיע לעם הרוסי, ורבים בוחרים שלא לשתוק. כל אחד בדרכו. לנה יוצאת נגד חברת החדשות שבה היא עובדת. אלינה וניקולאי מתכננים להגר, אנה מנסה לעצור את שטיפת המוח שעוברת משפחתה מול המסך. מיכאל מפגין ונעצר ואנטון חָבר לקבוצה שמתכננת מתקפת סייבר שתפיל את השלטון. השבוע הם מבקשים לשבור מחסום של פחד אדיר ושתיקה, ולספר איך הם מקווים לעצור את המלחמה.
"החיים שלנו נהרסו. כל התוכניות קרסו. אני ובת הזוג היינו אמורים להתחתן בגיאורגיה, לקנות דירה, רכב, ובכל מקרה, גם ברמה הרגשית אנחנו לא מסוגלים לכל זה כרגע כי אנחנו נמצאים בחרדה נוראית. חברים טובים שלי נמצאים באוקראינה, כשהם מצליחים להתחבר לרשת, הם שולחים לנו צילומים של אנשים שנעלמו. אני ובת הזוג יושבים יחד בסלון ופשוט בוכים. וככה הימים שלנו עוברים בתקופה האחרונה. אני מכיר 20 חבר'ה שנלחמים עכשיו באוקראינה בשביל רוסיה. אבד הקשר איתם ואין לי מושג אם הם חיים בכלל. אני מכיר אותם טוב, והפילוסופיה שלהם היא פילוסופיית הגנה ולא תקיפה. מעבר לזה, לא אמרו להם שהם נוסעים למלחמה, הם חשבו שהם נוסעים לאימון באוקראינה. ואני ממש מקווה שהם מרצונם החופשי יסגירו עצמם לשבי בידי האוקראינים".
איך מתבטאת ההתנגדות שלך למלחמה?
"כשהחלה המלחמה ב־2014 נסעתי לדונבאס כדי לתעד הכול ולכתוב ספר. הספר היה אמור לצאת השנה וכמובן שהמלחמה הרסה הכול. אני מפגין מ־2011, עבור נבלני (ממובילי המחאות נגד פוטין ברוסיה - א"ק), עבור חופש האינטרנט. כשעבדתי ב’מדוזה’ (האתר העצמאי הגדול ברוסיה), שוטרים הגיעו לבית הוריי ואמרו להם שאני נעדר כבר חודש ולא מוצאים אותי, רק כדי להבהיל אותם ולגרום לי להבין שלא כדאי לי לעבוד שם יותר. עכשיו אני לא יוצא להפגין. אין בזה שום טעם בעיניי, לא ברוסיה.
"מה שכן, הגיע הזמן להחליף את השלטון בכוח. אני וחבריי מוכנים לעשות את זה. אנחנו עוברים לתוכנית רדיקלית, נגמרו ההפגנות והדיבורים. מפגינים ומחאות לא מזיזים לפוטין. הוא מבין רק כוח. אנחנו קבוצה לא קטנה של אנשים שמתארגנים ועושים הכול כדי לעשות הפיכה. בהתחלה חשבנו ללכת עם בקבוקי מולוטוב לכיכר, אבל כשהתחלנו לחשוב בהיגיון, הבנו שכדי באמת להשפיע ולשנות ולהוריד את פוטין, נצטרך להשתמש באמצעים יותר מתקדמים וטכנולוגיים. אני אולי מדבר כמו איזה פריק אבל אני רציני ממש. יש דרכים רבות לאתר את מיקומו המדויק של הפושע מספר אחת, ובדרכים טכנולוגיות, שאני לא רוצה לפרט עליהן או להגיד משהו שיסגיר את התוכניות שלנו, אנחנו מתכוונים להוריד אותו מהשלטון אחת ולתמיד. כל מה שצריך זה קבוצה של 20 אנשים מבריקים שכבר יש. אנחנו נוריד אותו".
חשבת גם על האופציה לעזוב את המדינה?
"אני אמשיך לחיות ברוסיה, אם להגר אז רק באופן זמני. מגיל תשע בערך הבנתי שבחיי הבוגרים אני אצטרך לקבל החלטה אם לעזוב את המדינה, כי המצב פה לא יציב. לדעתי כל רוסי הרגיש את זה. אבל כבר אז קיבלתי את ההבנה שהחיים פה תמיד יהיו מורכבים ולא יציבים ושאני לא מתכוון לעזוב, לא משנה מה".
"אני בחרדה תמידית, פחד נוראי שרודף אותי כל שעה ביום. יש לי בני דודים שכרגע נמצאים באוקראינה לא רחוק ממריופול. הם עדיין בהלם מזה שפרצה מלחמה, הם חבר'ה די פשוטים, עובדים במפעל, פוליטיקה לא עניינה אותם בכלל ופתאום כן. אני מצלצלת אליהם כל יום לבדוק אם הם עוד בחיים. אני עובדת בגוף תקשורת, בחדשות, ולכן זה תמיד בפנים שלי. לצערי, ובכאב רב אני אומרת את זה, גוף התקשורת שבו אני עובדת מאז פרצה המלחמה הפך קיצוני ופרו־מלחמתי בצורה הזויה. וכמובן שכל הידיעות החדשותיות שמתפרסמות כאן מכסות אך ורק צד אחד במלחמה הזו. ובגלל שאני יודעת הרי את האמת, אני משוחחת עם משפחה באוקראינה, השקרים שמתפרסמים במקום העבודה שלי מגעילים אותי, מזעזעים אותי. לפחות אני עורכת גרפית ולא צריכה לכתוב את השקרים האלה בעצמי.
"מהיום הראשון אסרו עלינו בעבודה לכתוב אפילו בחשבונות הפרטיים שלנו ברשתות החברתיות את דעתנו על המלחמה הזאת, אלא אם כן זה מתואם עם הפרופגנדה. אמרתי להם שאני לא מתכוונת להסכים לזה. פירסמתי פוסט בפייסבוק ללא צנזורה ועם קללות, כי הייתי בהלם נוראי מהסיטואציה. הכאב והכעס הציפו אותי ולא הצלחתי להשתלט על עצמי. הייתי בטוחה שיפטרו אותי מיד, אבל זה הסתכם בזה שביקשו ממני להוריד את הפוסט ואמרו לי שאם המשטרה תגיע אליי הביתה, זה באחריותי האישית ושהם לא יוכלו לעזור לי. במחשבה הראשונה חשבתי להתפטר כי אני הרי משתפת פעולה עם הפרופגנדה. אבל אין לי ברירה, אין לי יכולת לאבד את הפרנסה שלי, אני לא אמצא עבודה אחרת בטח במקצוע שלי ובטח מחוץ למוסקבה. אני שבויה והאשמה אוכלת אותי מבפנים".
איך החיים מחוץ לעבודה? אתם מרגישים את הסנקציות הכלכליות של העולם נגד רוסיה?
"הכל מתייקר נורא. מצרכים נעלמים, למשל, סוכר לבן. אמא שלי צילצלה אליי בפאניקה אתמול וסיפרה שהיא לא מצליחה למצוא את אבקת הכביסה שהיא נוהגת להשתמש בה באף חנות. נייר לבן למדפסת פשוט אין. אנשים מתחילים להיכנס לפאניקה וכמו בימים הסובייטים אוגרים מוצרים, קונים כמה שאפשר".
יש מחשבות על עזיבה?
"אני מאוד אוהבת את המדינה שלי, היו לנו תוכניות אדירות לשנה הבאה, לחצות את כל רוסיה במכונית מהצפון לדרום וחזרה במשך חמישה חודשים, כדי בסופו של דבר למצוא קרקע שבה נרצה לבנות את הבית שלנו. ועכשיו כל מה שאני רוצה זה להימלט מפה וכמה שיותר רחוק. אני לא רוצה שום קשר עם המשטר הזה. הבעיה היא שאנחנו לא דוברים אנגלית שוטפת, ולהגר למקום אחר זה יהיה נורא־נורא קשה. אני לא מדברת על רילוקיישן, אני מדברת על עזיבה מוחלטת. החיים מפחידים עכשיו, מאוד מפחידים".
לנה: "אני עובדת בחדשות. לצערי, כל הידיעות החדשותיות שמתפרסמות כאן מכסות אך ורק צד אחד במלחמה הזו. פירסמתי פוסט בפייסבוק על המצב בלי צנזורה ובעבודה אמרו שאם המשטרה תגיע אליי הביתה, זה באחריותי האישית ושהם לא יוכלו לעזור לי"
איך המחאה שלך מתבטאת?
"מעולם לא הצבעתי עבור פוטין, מעולם לא הסכמתי איתו, ואני מאוד לא רוצה לשתוק כרגע. אבל כל מי שיוצא להפגין ברוסיה מאז ומתמיד ובטח בימים הללו צריך להכין תיק עם בגדים להחלפה, מספר טלפון של עורך דין ואוכל, כי מאה אחוז ייקחו אותך. ביום הראשון של המלחמה יצאתי להפגין יחד עם עוד 30 איש, לא יותר. השוטרים מיד ניגשו אלינו ואמרו, 'אם תעזו להניף שלט אחד אנחנו מיד ניקח את כולכם'. עמדנו שותקים כמו בהלוויה. זו הייתה המחאה הכי עצובה שנכחתי בה. כל חיי הייתי בטוחה שלמחאות יש כוח, ששומעים אותנו, אבל עכשיו אני מבינה שכולם צועקים לשווא, לריק.
"כל האנשים האלה שנלקחים לכלא ומשאירים אחריהם ילדים ומשפחות וצריכים לשלם קנסות אדירים, מה הטעם בזה? חשבתי שמישהו יקשיב לנו, הרי אנחנו כל כך רבים. אבל לא, וזה גומר אותי. כל מה שהאמנתי בו כל חיי מתרסק, אני באמת לא יודעת מה לעשות. אם היית אומרת לי עכשיו לצאת עם בקבוק מולוטוב לכיכר העיר, להקריב את עצמי ולהתאבד, והיית אומרת לי שאחרי שאעשה את זה הכול יהיה בסדר, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. אני אומרת בכנות. אני מוכנה למות בשביל זה. אבל אני יודעת שזה לא ישנה כלום, כלום, במקרה הטוב זו תהיה שורה אחת בחדשות".
"בימים הראשונים למלחמה יצאתי להפגין במרכז העיר, בעיקר כדי להראות שלא כל הרוסים רוצים את המלחמה הזאת. יצאתי למחות לבד, פגשתי בדרך מכר וצעדנו לכיוון מרכז העיר. כשהגענו למקום, אחרי דקה וחצי אולי, שוטרים ניגשו אלינו ואמרו שאסור לנו להיות פה ושזו לא הפגנה חוקית. לא היו לנו שלטים, לא צעקנו כלום, סירבנו ללכת, אמרנו להם שאנחנו אזרחי מוסקבה ושמותר לנו להיות איפה שנרצה ומיד עצרו אותנו ונתנו לי קנס של 15 אלף רובל, זה סכום שאני יכול לעמוד בו כרגע.
"לכל האנשים שנעצרו יחד איתי נכתבו בפרוטוקול דברים זהים, שצעקנו Glory to Ukraine, והאמת היא שאף אחד מאיתנו לא צעק דבר. אני לא יודע להגיד כמה אנשים היו בהפגנה הזאת, הצלחתי לראות רק חלק קטן ממנה, אולי היו שם מאות ואולי אלפים. אני יודע שבאותו יום נעצרו מאות אנשים, ורובם שוחררו באותו יום חוץ ממי שזה לא המעצר הראשון שלהם. אני חייב לומר שבגלל שאלה היו ימי המלחמה הראשונים, השוטרים התנהגו אלינו טוב יחסית, אפילו הציעו מים. אני יודע שבימים אחרים יותר מתקדמים במלחמה הזאת, השוטרים פעלו באלימות במעצרים נגד מפגינים. כנראה בעניין הזה היה לי מזל".
אתה לא חושש להיענש באופן יותר חמור?
"ברור שיש פחד, כשאתה מקבל החלטה לצאת למחות במדינה כזו אתה צריך להבין שאתה יכול להיענש קשות. לקחתי את זה בחשבון, מצד שני, זה לא שהואשמתי בריגול. אני חייב לומר שזה דווקא מרגיע להימצא עם עוד אלפי אנשים באותו מקום עם אותה מטרה. יש בזה נחמה. התחושה נכונה, שאני עושה את מה שאני צריך לעשות ולא נשאר בבית בשתיקה, למרות שאין לי אשליות לגבי ההשפעה של ההפגנות הללו. ברור לי ולכולם שלא נעצור את המלחמה או את פוטין, המוטיבציה פשוטה, לכבד את עצמך ואת הקול שלך ולא פחות חשוב, להראות לעולם שלא כל הרוסים הם אנשים נוראיים שתומכים במלחמה הזאת. אני גם מכיר את עצמי, אני לא גיבור, אני לא אלך על מעשים רדיקליים יותר, כי אני לא חושב שאני אצליח להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלי.
"על מה המלחמה הזאת? רק בגלל השאיפות האימפריאליות של ולדימיר פוטין. ומשימות־העל שהציב לעצמו בקשר לכך. את התפקיד המכריע ממלאת המציאות המיוחדת שבה הוא מיצב את עצמו, משיג כוח מוחלט, הורס את כל מי שבדרך, לא רק את האופוזיציה, אלא גם יועצים שעלולים לבקר את החלטותיו או לומר לו את האמת הלא־נעימה".
מרגישים את הסנקציות הכלכליות נגד רוסיה?
"בהחלט. אני יכול לראות איך הסחורה מתייקרת לנגד עיניי - ממכשירי חשמל ביתיים ועד נייר למדפסות ופירות. העברת כספים לחו"ל ונסיעות לחו"ל הפכו לקשות יותר".
חשבת לעזוב?
"אני לא יודע אם אני מסוגל לעזוב את המדינה, למרות שהכל פה עומד להתרסק בגלל הסנקציות. רוסיה טובעת. מעולם לא חייתי במקום אחר בעולם וגם אני לא רוצה להשאיר את הסבים והסבתות שלי פה למות לבד. מי יסעד אותם? מי יטפל בהם אם יישארו לבד?".
"ההורים של בעלי חיים באוקראינה, ובעודנו מדברות הם מסתתרים בביתם בחרקיב יחד עם סבתא סיעודית, ומעליהם טסים מטוסי קרב ומפציצים אותם למוות. מעולם לא ציפינו שהמדינה שלנו תבגוד בנו כך. שרוסיה שלנו תפציץ את אוקראינה ככה, ממטוסים, עם פצצות, עם לוחמים. תחושה של חוסר צדק גלובלי. בן של חברה טובה שלי ממוסקבה נלחם עבור אוקראינה, הוא עבר לחרקיב כדי ללמוד, וכעת התגייס למלחמה. הוא מספר שהוא עושה פטרולים עם נשק עליו ברחבי חרקיב. חברה שלי על הקצה, אני מפחדת לחשוב מה עובר עליה כרגע. כל ההבנה שלנו על רע וטוב התרסקה. אני לא מעוניינת להישאר ברוסיה במצב הזה.
"החלטנו שהאופציה הכי טובה שיש לנו מבחינת מקומות תעסוקה היא להגר לטורקיה, אם זה יסתדר? אני עוד לא יודעת. אנחנו בתהליכים. אני נורא אוהבת את מוסקבה, בדיוק קנינו דירה נוספת כי תיכננו לעשות שיפוץ גדול ולאחד שתי דירות לדירה ענקית. יש לי גינה גדולה שאני מטפחת שנים, צומחים פה פרחים מהממים ותפוחים, הילדים שלנו גדלו פה וטוב להם. בשנים האחרונות הצלחנו להשיג פה מטרות, להגשים חלומות, להשיג חופש חומרי, הילדים גדלו, הגדול כבר בן 14, האמצעית בת שמונה הקטן בן ארבע, היו לנו באמת חיים נהדרים פה.
"עכשיו, אני מתבוננת על כל האנשים סביבי, כל האנשים הנוראיים האלה שתומכים במלחמה הזו… רציתי לרשום את הבן שלי לחוג, וכשהתכוונתי לצלצל למאמן, ראיתי שעל הפרופיל שלו מופיעה האות Z (שמשמעותה תמיכה במלחמה). אלוהים שיעזור לי, מאמן ילדים תומך באנשים האלה?! איך?! איך אתה יכול לעבוד עם ילדים ובאמת בתמים לרצות את המלחמה הזאת? אולי הם כולם מורעלים כבר מהפרופגנדה הזאת, שרוסיה מצילה משהו או מישהו. אולי הוא לא אדם נוראי, אבל הוא שטוף מוח כבר מכל השקרים בטלוויזיה. זה בלתי נסבל. יש המון סימני שאלה, וברור לי שהחיים שלנו בטורקיה יהיו קשים נורא. ברור לנו שנהיה שם כוח העבודה הכי זול, אשפה של ממש, אבל אני מוכנה לזה רק כדי לעוף מפה.
"בינתיים הילדים שלי כל היום רואים את אמא שלהם בוכה בסלון, הגדול מכין לי תה ומנסה להרגיע. אני בטוחה שרוסיה תיגמר. תפשוט רגל. את יודעת שאין סוכר לבן בחנויות? אני רוצה להכין עוגה ואין לי סוכר. אני מרסקת את קוביות הסוכר שיש לי בבית. אין תחתוניות, באף מקום, פשוט קרקס. אולי זו הפאניקה שגורמת לאנשים לאגור בכמויות וזה מחסור מלאכותי בינתיים. בלי תחתוניות וסוכר לבן אני אצליח לחיות, אבל בלי המשפחה שלי באוקראינה לא. אני רק רוצה שכולם יישארו בחיים ואני רוצה שנימלט כבר מהסיוט והמקום הזה".
"בשבועות האחרונים עשרות אלפי רוסים יצאו מהמדינה. וגם אני ומשפחתי נעשה את זה. אבל העניין הוא שבקרוב ממש, רוסיה תעלה את כל מחירי הטיסות פי ארבעה ורק עשירי המדינה יוכלו לצאת ממנה. אין לנו פה יכולת לקנות דולרים ויורו, חשבונות בנק הוקפאו, למשל, אם לבן אדם יש 15 אלף דולר בחשבון, אז במשך חצי שנה הוא יוכל למשוך רק עשרת אלפים דולר. הסנקציות הן לא רק מכיוון המערב, אלא פוטין בעצמו יגמור אותנו מבפנים.
“במשך שנים ארוכות הייתי יוצא להפגין נגד פוטין בכל הזדמנות שהייתה לי. אבל עכשיו אני לא רואה בזה יותר טעם, במצב הנוכחי, והמחאה שלי תתבטא בהגירה שלי ושל המשפחה מפה. יותר ממאה אלף רוסים עזבו את המדינה בשבועות האחרונים, את מבינה? המחאה הרוסית של היום היא הגירה מפה, לעזוב את המדינה. נמאס כבר לכולם. מ־99’ כולנו שבויים בידי עבריינים פסיכים ששולטים בעם הרוסי רק באמצעות פחד. והרוסים יצביעו ברגליים ולא בהפגנות. למרות שכל חיי הבוגרים יצאתי להפגין, המלחמה שינתה הכול.
ניקולאי: "במשך שנים ארוכות הייתי יוצא להפגין נגד פוטין. אבל עכשיו המחאה שלי תתבטא בהגירה שלי ושל המשפחה מפה. יותר ממאה אלף רוסים עזבו את המדינה בשבועות האחרונים, את מבינה? המחאה הרוסית היא לעזוב. ברור לכולם, בטח לצעירים, שאין להם מה לעשות ברוסיה. ליצור ולהתפתח פה הם לא יצליחו לעולם"
"אם לפני המלחמה קיבלנו תמיכה מהמערב, ממדינות אחרות במחאה שלנו, היום כבר כל העולם המערבי שונא אותנו, שונא רוסים באשר הם רוסים. בגלל המלחמה הזאת כל הרוסים אשמים. זה לא מעניין אף אחד יותר אם הלכתי להפגין בעבר או לא, מבחינתם אני אויב. אם יש לי דרכון רוסי אני טרוריסט. היום אלוהים עם אוקראינה. וזה יימשך שנים כמו שהתרחש עם הנאצים. רוסים הם הנאצים החדשים. למעשה, אנחנו אנשי המחאה הרוסית לא הצלחנו לעשות כלום נגד העבריין מספר אחת. פוטין מקבל ממקורביו את האינפורמציה שהוא רוצה לשמוע ולא את האמת. רוסיה תפסיד במלחמה הזאת. לעם הרוסי ובטח לצבא אין מוטיבציה או הבנה למה הם עושים את מה שהם עושים, למה הם נלחמים. יש רק אמביציה של איש חולה נפש וגנרלים שחיים רק אדם אחד".
אתה לא חושש להתבטא ככה?
"הפחד לדבר איתך כרגע, הפחד לדבר נגד פוטין והמלחמה תמיד קיים. אני חי שנים את העובדה שבכל רגע נתון מישהו יכול לדפוק בדלת ולקחת אותי, אבל לדעתי הסיכוי שזה יקרה בימי המלחמה נמוך יחסית כי כל המשאבים מופנים לניהול המלחמה. אבל ברור לכולם, בטח לצעירים, שאין להם מה לעשות ברוסיה. ליצור ולהתפתח פה הם לא יצליחו לעולם. וכעת המשאלה היחידה שלי היא רק לצאת מפה, לא משנה לאן. זה מאוד קשה כרגע. כבר היינו אמורים לעזוב, רכשנו כרטיסי טיסה והטיסה בוטלה. האפשרויות הן או לרכוש כרטיסים במחירים סופר־יקרים ואנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו, או להסתכן בכרטיסים זולים יחסית. אין טיסות ישירות לאירופה, רק חברת תעופה אחת של סרביה עושה את זה".
מאיפה אתם מקבלים מידע על מה שקורה באוקראינה?
"אני ומשפחתי לא צופים בטלוויזיה הרוסית כבר 20 שנה, ובכלל זו כבר תופעה רחבה, רוב האינטלקטואלים לא צופים פה בטלוויזיה. מקורות המידע שלי הם אך ורק מהרשתות החברתיות והיוטיוב. כמות השקרים מאז פרוץ המלחמה רק עלתה ולכן גם מי שצפה מדי פעם הפסיק לגמרי. אנשים מבוגרים כן צורכים טלוויזיה. ומן הצד השני, יש לי דודה מבוגרת שבגדול חיה בתוך הטלוויזיה, היא מחזיקה בדעה די פופולרית פה, גם בקרב לא מעט אנשים צעירים ממנה, שמה שהממשלה חושבת שצריך לעשות זה קרוב לוודאי נכון, כי הרי אין לנו ממשלה אחרת.
"אסור לנו להעביר ביקורת גם אם הם לא צודקים. כלומר, ברור לכולם שאף אחד כבר לא מאמין לפרופגנדה אבל עדיין, אין לכם ברירה אלא לתמוך במדינה היחידה שיש לכם. כך גם חושבים החיילים. רמת ההשכלה ברוסיה די נמוכה, ולכן אחוז מאוד גבוה מהמתגייסים והחיילים שתחת חוזה הם בעלי השכלה מאוד־מאוד נמוכה. החבר'ה הרוסים האלה שעכשיו נהרגים בכמויות במלחמה הם אוכלוסיית העבדים של רוסיה. הם פשוט עבדים. אלה אנשים שלא מסוגלים למחשבה ביקורתית, הם פשוט לא למדו לעשות את זה מעולם. אומרים להם ללכת הם הולכים. הם פשוט לא מבינים מה הם עושים, על מה הם נלחמים ובשביל מה".
למחרת השיחה, ניקולאי ומשפחתו עזבו את רוסיה למונטנגרו.
"לפני הכול אני רוצה להגיד שהמילים שלי הן באחריותי. אני מפחדת מפוטין אבל חשוב לי לדבר. אני מוכנה לשאת באחריות לדבריי.
"המצב היום ברוסיה קשה. הסנקציות לדעתי בעיקר פוגעות בבריאות של העם הרוסי. אני סובלת מאסתמה קשה ותלויה בתרופות שמיוצרות בדנמרק. כן יש תרופות מקומיות, אבל לצערי הן גורמות לי לתופעות לוואי קשות. התרופה שלי עומדת להיגמר והרופא כבר אמר לי שאצטרך להתמודד עם תופעות הלוואי. כבר לא ניתן לקנות תרופות זרות בשוק. מה חווים חולי סוכרת שחייבים אינסולין, חולי אפילפסיה? זה מזעזע. למרות שכולם שונאים את הרוסים עכשיו, האם מגיע לנו למות ממחלות? אם אתם חושבים שאנחנו, הרוסים צריכים לעשות יותר כדי להתנגד לשלטון פה, אז תחשבו שוב: אנחנו במצב שבו אפילו אם נפגין מעט התנגדות אנחנו מקבלים עונשי מאסר של שלוש עד 15 שנים".
מה אתם יודעים על מה שמתחולל באוקראינה?
"באמת ובתמים רבים מהרוסים מאמינים שאנחנו מצילים את אוקראינה מהנאצים. ועל ידי זה אנו מביאים ברכה לעם האוקראיני ושלאוכלוסייה האזרחית עדיף להיות עם רוסיה. אנשים פה מפומפמים על ידי הטלוויזיה הממלכתית והתוצאה ברורה. מעטים האנשים שמביעים דעה אחרת (גם אם הם חושבים כך). נראה לי שכעת כבר נהוג לדון במתרחש רק במשפחה. זרים לא מעלים את הנושא הזה או מתחמקים משיחה על המצב. כולם מפחדים לדבר. אפילו נהגי המוניות שתמיד היו מוכנים להביע את דעתם שותקים. אנשים שעוזבים את המדינה או אנשים שמחזיקים בדעה אנטי־מלחמית מכונים 'סוכנים זרים' או אנשים שנפלו תחת השפעתם של סוכנים זרים ובוגדים.
"אם בעבר אנשים היו מסוגלים לצרוך חדשות דרך פייסבוק, כעת היא אסורה בשטח הפדרציה הרוסית. מאז תחילת המבצע המיוחד גופי התקשורת הליברלית האחרונים ברוסיה נסגרו. המשפחה שלי, הדור המבוגר, לא מסכימים עם ההתנגדות. אמי, לאחר צפייה בערוץ הראשון, אישה מלומדת, אומרת: "עד שלא ננקה את הנאצים לא נעזוב את אוקראינה". גם אבי חושב כך, מדובר באדם פשוט שעבד כל חייו במפעל. הרגשתי נורא כשהיא אמרה את זה. לנקות! אמא, אלה אנשים!".
