הרשתות החברתיות במערב כולו, וגם כאן בישראל, סערו בעקבות הניצחון הדרמטי בבחירות באיטליה של ג'ורג'יה מלוני ומפלגתה הימנית-קיצונית, "האחים של איטליה". צייצני הימין למיניהם בטוויטר חגגו את ניצחונה, ובעיקר לעגו לשמאל הליברלי והפרוגרסיבי. סרטון ויראלי ישן של מלוני, שבו היא מציגה את עצמה כמגינת ערכי המשפחה, ההורות והזהות האישית והלאומית, הספיק כדי להפוך אותה ברשתות למי שרשמה ניצחון על הממסד הליברלי. את הטענה שמדובר בפשיסטית ביטלו הגולשים השמרנים, והסבירו שהפרוגרסיבים פשוט לא מסוגלים לראות אישה חזקה מובילה אידיאולוגיה שמרנית לניצחון בבחירות. אלא שהסיפור הזה מורכב הרבה יותר.
אין כל בעיה עם תפיסות עולם שמרניות, והמאבק לשמירה על ערכים אלו מול הזרמים הליברלים המתחזקים הוא לגיטימי וטבעי. אבל הסיפור של מלוני מטריד קצת יותר: היא ומפלגתה צמחו מתוך "התנועה החברתית האיטלקית" - ממשיכת דרכה של התנועה הפשיסטית של בניטו מוסוליני - והיא עצמה התגאתה בעבר מספר פעמים בהערצתה לדוצ'ה, שאותו הגדירה "פוליטיקאי גדול". עבורה, כמו עבור מנהיגי ימין קיצוני רבים באירופה, ה"הגנה על ערכי המשפחה" - שבאה לידי ביטוי אצלה בין היתר בהתנגדות תקיפה למה שהיא מכנה "לובי הלהט"ב" - היא בסך הכל כסות שנועדה לרכוב על תחושות אמיתיות של שמרנים כדי לקדם אג'נדה קיצונית, מלאה בפייק ניוז ושקרים.
נכון, בשנים האחרונות היא ניסתה להתמרכז מאוד ולמתן את אמירותיה, אך היא עדיין דוגלת במדיניות של יד קשה מאוד נגד מהגרים, וגם תקפה בחריפות פעמים רבות התערבות של "בנקאים" אירופים ושל "המערכת הפיננסית הגלובלית" באיטליה, כשהיא מחזקת תפיסות עולם קונספירטיביות של מפלגות פופוליסטיות ולאומניות, עם רמיזות אנטישמיות קלאסיות. חברים במפלגתה תועדו חוגגים את הניצחון בבחירות בהצדעה במועל יד, ואחד מבכירי המפלגה הודח לפני הבחירות אחרי ששיבח את היטלר. כעת, היא עומדת בראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט האיטלקי.
עלייתה של מלוני אינה מקרית. רבים מאוד באיטליה לא בהכרח מוקיעים את הפשיזם כחלק מההיסטוריה של ארצם, בניגוד לניתוק שגרמניה כממסד עשתה לנאציזם. באיטליה לא נעשה תיקון היסטורי, לא הופקו לקחים ולא הייתה התמודדות אמיתית ויסודית עם העבר האפל. לכן, רבים כל כך מרגישים בנוח להצביע למפלגה כמו זו של מלוני, שברגע שהיא שוברת טיפה למרכז היא הופכת ל"כשרה".
דניאל בטיניזאת, במיוחד על רקע העובדה שעשרות שנים של אי-יציבות שלטונית באיטליה הובילו למחיקה כמעט מוחלטת של המרכז, ולחיזוקן של תנועות קיצוניות ופופוליסטיות. אז מלוני אולי לא תהיה מוסוליני החדשה, אבל מכיוון שקואליציית מפלגות הימין שלה תוכל לשלוט כמעט באין מפריע בפרלמנט הבא, קיים סיכוי גדול שהיא תוכל לקדם מדיניות מאוד קיצונית ולשנות את פניה של איטליה לדורות.
היחס שלה ליהודים ייבחן תחת זכוכית מגדלת, ונותר לראות אם תחזור לבקר בישראל, אחרי שהגיעה ב-2009 כמלווה של ראש הממשלה דאז סילביו ברלוסקוני, ואף ביקרה ביד ושם. יחד עם זאת, צריך לזכור: אנחנו לא העיקר. תנועות ימין קיצוני רבות באירופה ובארה"ב החלו בשנים האחרונות לתמוך בישראל, "בגלל השנאה המשותפת לערבים", וכאמצעי להלבנת מדיניות השנאה שלהן. זה לא צריך לנחם אותנו, אלא להיפך: הן גורמות לכך שישראל מזוהה עם עברן האפל, וכך היא מאבדת את המרכז האירופי.
- דניאל בטיני הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
