החודש לפני מאה שנה התרחש אירוע שהשפיע במידה מכרעת על תולדות עמנו. גורלם של מיליוני יהודי אירופה שנרצחו בשואה, ואולי גם עובדת הקמתה של מדינת ישראל, נקבעו בגלל חוק אמריקאי – המוכר כיום כ"חוק ההגירה של 1924". כשבימים אלה מתחוללת מלחמה שמסעירה את העם היהודי כולו, בישראל ובתפוצות, כדאי להסתכל שוב על מה שאירע אז, על מה שאירע מאז ועל מה שמתרחש כיום.
משנת 1881 ועד שהחוק עבר בקונגרס ב-26 במאי 1924, חצו את הים כ-2.5 מיליון יהודים – כמעט רבע ממספר היהודים בעולם בתחילת המאה ה-20. במקביל לתהליך זה, האנטישמיות האירופית החלה לחלחל גם לאמריקה
החוק נוצר על רקע שני תהליכים מקבילים: מסוף המאה ה-19 החלו מיליוני יהודים בהגירה מהירה ואדירה בגודלה לארצות-הברית. משנת 1881 ועד שהחוק עבר בקונגרס ב-26 במאי 1924, חצו את הים כ-2.5 מיליון יהודים – כמעט רבע ממספר היהודים בעולם בתחילת המאה ה-20. במקביל לתהליך זה, האנטישמיות האירופית החלה לחלחל גם לאמריקה. כך, נפוצה התפיסה שיש להגביל את ההגירה היהודית, שהמהגרים היהודים עוסקים בפשע ויכולים להביא מחלות. כמובן, היו כאלו שעסקו בפשע, נשים רבות התדרדרו למעגל הזנות ומאפיונרים יהודים - מאיר לנסקי הוא כנראה המוכר ביותר מביניהם - פעלו בעשורים הראשונים של המאה. ובכל זאת, היה ממד של שנאה כלפי היהודים – שאחד מתוצריה הוא אותו חוק ההגירה ידוע לשמצה ששם סוף חד וכמעט מוחלט להגירה היהודית לאמריקה, כשקבע שמספר מזערי של יהודים יוכלו להגר.
בדיעבד, חוק זה היה גזר את גורלם של מיליוני יהודים למוות - שכן הם נאלצו להישאר באירופה, ונרצחו עם פלישת הנאצים לפולין ולאחר מכן לברית-המועצות. מעבר לכך, בעקבות סגירת שעריה של אמריקה צמחה העלייה לארץ-ישראל - ולמעשה השנה שלאחר החוק היא השנה הראשונה שבה מספר העולים לישראל עלה על מספר המהגרים לארצות-הברית. בנוסף, הגבלת ההגירה הביאה למצב שנמשך עד ימינו, שבו לעם היהודי יש שני מרכזים עיקריים: מדינת ישראל ויהדות אמריקה. כמעט כמחצית מהעם היהודי מתגוררת כיום בישראל, והכמעט-מחצית השנייה מתגוררת בארצות-הברית.
היו מי שביקרו זאת. כך למשל, בשירו המפורסם "ניו פומבדיתא", מתח אלתרמן ביקורת על חוסר רצונה המובהק של הקהילה היהודית לעלות לישראל. דוד בן-גוריון עצמו נכנס לעימות חריף בנושא מול הקהילה היהודית בארצות-הברית, שנגמר בהסכמי בלאושטין-בן-גוריון בשנות ה-50. משמעותם העיקרית הייתה: אתם לא תתערבו לנו, אנחנו לא נתערב לכם.
אך מים רבים חלפו מאז בנהר, ובמילותיו של אלתרמן, "ייתכן באמת, עד חכם הרזים, דרושים לנו שני מרכזים". הדבר ניכר כל העת, אך במיוחד במלחמות – וכך גם במלחמה האחרונה: יהדות אמריקה הובילה גיוס חירום אדיר למען מדינת ישראל, שהסתכם בלמעלה ממיליארד דולר. זהו סכום היסטורי, הגבוה ביותר עד כה בגיוס חירום במלחמה כלשהי או במבצע צבאי כלשהו (והיו גיוסים רבים כאלו). כל זאת – מתרומות. לא זו אף זו, יהדות אמריקה התגייסה למעננו במלחמה במאבק על דעת הקהל, בעשייה ציבורית, במחאות (כולל ההפגנה היהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית). ומנגד, גם ישראל תרמה ליהדות אמריקה לאורך השנים – בחיזוק זהות יהודית (לא, לא במובן של נע"ם), במאבק באנטישמיות (לא מספיק – ועדיין) ובעשייה חינוכית וחברתית בקהילות היהודיות (למשל אלפי השליחים היוצאים כל שנה מישראל לארצות-הברית, או מיזם תגלית ומיזמי חינוך משותפים אחרים).
1 צפייה בגלריה
עצרת פרו ישראלית בוושינגטון ליד בניין הקונגרס
(צילום: Drew Angerer / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בהסתכלות על מאה השנים הארוכות שחלפו מאז אותו חוק גזעני ששינה את ההיסטוריה היהודית, אי אפשר להגיד ש"מעז יצא מתוק"; לא אחרי שמיליונים שנרצחו באירופה. עם זאת, כן ניתן לראות את נקודת האור שיצאה משם – עם יהודי משגשג ששרד את התופת הגדולה ביותר. עם שיצליח – מי ייתן – לשרוד גם את התופת הנוכחית.
עופר צ'יזיק הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו-ynet ודוקטורנט לחקר יחסי יהדות אמריקה וישראל ב"תוכנית רודרמן" באוניברסיטת חיפה
