דרכם האחרונה של לוחמי המילואים מחטיבת אלכסנדרוני שנהרגו במסדרון נצרים מפגיעת הפצמ"ר: בבית העלמין הצבאי בנתניה הובא בצהריים (שישי) למנוחות רב-סמל במיל' עומר סמדג'ה (25) מגנות הדר, במקביל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון רב-סמל במיל' סעדיה דרעי (27) מתל אביב.
הלווייתו של רס"ל במיל' עומר סמדג'ה
אלפים ליוו את סמדג'ה בדרכו האחרונה. בהלוויה השתתפו שרת התחבורה מירי רגב, ח"כ אלי דלל, ראש העיר נתניה מרים פיירברג וראשי המועצות האזוריות לב השרון אלי אטון ועמק חפר גלית שאול.
"אנו עומדים כאן היום, וכואבים את האובדן הנורא שפקד אותנו ובמיוחד אתכם משפחת סמדג'ה ומצדיעים לעומר", אמר נציג צה"ל רב-סרן דניאל חזות בהלוויה. בזמן שהארון נישא לעבר חלקת הקבר, צעקה אחת הנוכחים: "בורא עולם, עד מתי? אנחנו צועקים אליך".
עומר הוא בנם של ליאת ואורן סמדג'ה, המדליסט האולימפי מאולימפיאדת ברצלונה 1992 ומאמן נבחרת הגברים של ישראל בג'ודו. "שמענו מהמפקדים מה באמת קרה שם, ראינו מפקד שבאמת שבור וכאוב", אמר האב אורן בהלוויה. "פה מהמקום הזה אני אומר לכם החיילים - תרימו את הראש, תמשיכו כמה שיותר חזק, תמשיכו להגביר ואל תעצרו עד שננצח. זה המסר שלי לכל מי שנמצא בלחימה הזו. עם ישראל חי".
האם ליאת ספדה בבכי: "עומר, אנחנו לא מאמינים שאנחנו עומדים עכשיו מעל הקבר שלך. בן גיבור, בן יקר ואהוב, בן בכור שלנו. בן יחיד ומיוחד עם לב של זהב, תמיד עם פרצוף תמים וכל כך יפה. אמרת לקב"ן שאם אתה לא קרבי ורק גולני - אתה לא מתגייס. הצלחת, התגייסת לגדוד 51 של גולני".
האם אמרה עוד: "היינו כל כך גאים בך שנלחמת ועמדת על שלך וניצחת וסיימת שירות מלא. ב-7 באוקטובר, היום הארור הזה, מיד נקראת לצו 8. לא היססת אפילו לשנייה, עלית על מדים ועליתם לצפון. ואנחנו חיפשנו איזו נחמה שאתה לפחות לא בעזה.
"כשנקראת שוב למילואים, חששנו מאוד. הבטן התהפכה, ביום שני יצאת דרומה אחרי שהיית באפטר בבית, הייתה לי תחושה מאוד רעה. כל יום סימסתי לך וביקשתי אות חיים. היית אמיץ וגיבור ונפלת כאמיץ וגיבור. אני מבקשת ממך סליחה, אנחנו מצדיעים לך בן יקר ואהוב שלנו. מי ייתן ומותך לא יהיה לשווא. תמשיכו בכל הכוח עד הכרעה מוחלטת, האור חייב לנצח את החושך".
רום, אחיו של עומר, הקריא בדבריו דברי הספד של האחות רותם: "אף אחד לא הכין אותי לנורא מכול, שבשנייה אחת הכול יתהפך ושיודיעו לי שאח שלי הגדול נהרג. הוקפצת למילואים, אמרת לנו שאולי לא תחזור אבל אמרנו לך שהכול יהיה בסדר. הלוואי שהייתי יכולה להיפרד כמו שצריך. אני מבטיחה שלריבים שלנו אני הכי אתגעגע, אני אוהבת אותך מכל הלב".
בדברי ההספד שלו אמר האח רום: "יש לי זיכרון מ-2005, ספה אדומה. תמיד הלכנו שם מכות, בעצם הראית לי אהבה איך כל הזמן רבנו ושיחקנו בספה הזו. היית מציק לי כמו שהיית עד הרגע האחרון כמו לוחם שלא נרע עד שהטרף נופל. עוד זיכרון, בירה בנתניה. הייתה תקופה שאני ועומר היינו בנתק של שנתיים, היית בתקופה קשה בחיים ולא יכולתי להכיל אותך. אמרת לי ביום בהיר אחד 'רום, בוא לבירה'. כך קרה שהשלמנו. ברגע שהלכת אני הפכתי להיות האח הבכור".
יעל ארד, יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, ספדה גם היא לעומר. "הלב מרוסק ואין מילים להביע את הצער והכאב", אמרה ארד. גידלתם ילדים לתפארת ועומר הבכור שבחר להיות לוחם כמו רום נלחם בגבורה למען המדינה. אהובים, הקרבתם את היקר מכול, המשפחה האולימפית מרכינה ראש איתכם, מחבקת ובוכה איתכם. אני רוצה לומר לכם להיות חזקים, אבל היום מותר להיות חלשים. יהי זכרו ברוך בליבנו לעד".
אתמול, היום שבו נפל עומר, ציין אורן סמדג'ה את יום הולדתו ה-54 - ובבוקר עומר עוד שלח לו "מזל טוב". אחרי מסיבת יום ההולדת שערכו לכבודו, ולפני שנודע לו על נפילת בנו, כתב הג'ודוקא: "תודה לכל המברכים, אמן כולם יחזרו הביתה, עם ישראל חי".
האם ליאת הייתה בצוות מודיעים למשפחות, ואתמול נמסרה לה ולמשפחה הבשורה הקשה מכול - על נפילת הבן. ב-8 ביוני, היום שבו חולצו ארבעה חטופים משבי חמאס בעזה, כתבה האם ליאת: "תודה לחיילים שלנו, איזה אומץ. בוכה מהתרגשות. עם ישראל חי". היום העלתה ליאת פוסט עם שתי תמונות של הבן ששכלה ואת מודעת האבל עליו.
ברוך בן יגאל, אביו של סמל-ראשון עמית בן יגאל שנפל בפעילות מבצעית בשומרון ב-2020, פרסם לאחר מכן פוסט שבו כתב: "קיבלתי שיחה מרגשת מאורן סמדג'ה שסיפר לי כמה המקרה של עמית נכנס ללב של כל המשפחה שלו. כבוד גדול שעומר סמדג׳ה, הבן של אורן סמדג'ה, משרת בגולני בגדוד 51".
היום, לאחר נפילתו של סמדג'ה, אמר ברוך בן יגאל ל-ynet: "אגיע לחבק ולחזק את המשפחה כמו שאורן חיזק אותי בזמנו. ליבי עם המשפחה ועם ההורים במיוחד. מי כמוני כהורה שכול יודע מה זה לאבד ילד ולקבור ילד. הדבר האחרון שרציתי הוא שאורן סמדג׳ה יהיה חלק מהמשפחה שלנו, ממשפחת השכול. משפחת השכול לא צריכה יותר חיילים. כשאורן סמדג׳ה היה אצלי וחיבק אותי והזדהה עם הכאב שלי, לא תיארתי לעצמי שזה יפגוש גם אותו. אני מבקש מאורן ומשפחתו לבחור בחיים למען הילד שלהם, למען שמחת החיים של הילד הזה שהוא לא הלך סתם".
מתנועת "אחריי!" נמסר אחרי נפילתו של סמדג'ה: "אנו מרכינים ראש עם הידיעה על נפילתו של בוגר התנועה עומר סמדג'ה, אחרייניק בלב ובנשמה. עומר, בוגר קבוצת ההכנה לצבא בנתניה, היה חניך פעיל ומשמעותי בתנועה ואחד החניכים הבולטים והמשפיעים בקבוצתו. עומר תמיד שיתף כמה חשוב לו לשרת את מדינת ישראל באופן משמעותי.
"עומר, לוחם אמיץ וחדור מוטיבציה, הנופל ה-50 של התנועה - יותר משמעותי מזה לא יכול להיות. הגנת על אזרחי המדינה בשעה הכי קשה שלה, יחד עם בוגרים רבים מהתנועה נלחמת והקרבת את חייך עבור המשך קיומה של מדינת ישראל. אנחנו גאים בך ובדרך בה צעדת. ליבנו עם המשפחה והחברים על האובדן הקשה".
ב-2019 נמצא עומר סמדג'ה על-ידי עמותת "עזר מציון" מתאים לתרומת מח עצם של חולה בלוקמיה. בעקבות כך הגיע עומר לבית אורנית של העמותה, תרם מח עצם והציל את חייו של החולה.
לאחר נפילתו אמרה ד"ר ברכה זיסר, מנהלת מאגר מח העצם הלאומי של העמותה: "אנו רואים במלחמה הזו את חיילינו הגיבורים שנפלו בשדה הקרב, כשאנו זכינו לראות את גבורתם גם בחזית אחרת. גיבורים שזכו להציל חיים ולהעניק אור גדול כשנרתמו ותרמו מח עצם עבור אדם שלא הכירו. גם עומר הי"ד היה אחד מאותם גיבורים. אנו מצדיעים לו ומשתתפים בצערה הכבד של המשפחה".
מאות בני אדם ליוו את רס"ל במיל' סעדיה דרעי בדרכו האחרונה. בהלוויה השתתפו שר הפנים משה ארבל, שר הבריאות אוריאל בוסו, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, חברי הכנסת בועז ביסמוט, גלית דיסטל אטבריאן ועמית הלוי, ומזכיר הממשלה יוסי פוקס.
סעדיה הוא בנם של חיים וללי דרעי, פובליציסטית וחברת מליאת מועצת בנימין, שמנהלת גם פרויקט סיוע ליתומי המלחמה בשם "חמניות" והתמודדה בעבר בפריימריז של הליכוד. הוא הותיר אחריו את אשתו רחלי, ושני ילדים קטנים - הללי בת השנתיים וינון, בן שנה. בנוסף הותיר אחריו סעדיה גם חמישה אחים ואחיות. הוא למד כאברך בישיבת יפו למבחני רבנות וגויס בשמחת תורה כלוחם מילואים.
נציג צה"ל סגן-אלוף ידידיה דגני ספד: "הלב שלנו מרוסק, אבל ברוח נילחם עד הניצחון המוחלט. חבריך לא יכלו להיפרד ממך כי הם נלחמים. משפחת דרעי, אנו כואבים יחד את האובדן הנורא כל כך ומצדיעים לסעדיה שנפל על הגנת המולדת ומלחמת הקוממיות שלנו בקרבות ברצועת עזה - מלחמה שאין הכרחית ממנה. סעדיה היה לוחם ומפקד שאהוב על כולם. צנוע, עדין נפש, חבר אמיתי מהסוג שכל אחד רוצה לידו ברגעים הקשים".
"היית כמו אבא לחיילים שלך"
חיים, אביו של סעדיה, ספד: "עוד לא הסתיימה שנת האבל על סבא יעקב, וכבר הלכת להצטרף אליו בעולם האמת. קבעת את מקומך בבית המדרש, אבל היית לוחם אמיץ וגיבור. סיפרו כמה היית חזק. היית רך כנוצה עם אנשים, ידעת להעביר כל מסר לכל אדם. כמפקד כיתה דאגת לחיילים, היית כמו אבא שלהם. מאז בר המצווה סעדיה היה קורא בתורה, ידע את כל התורה. היית חד בחוכמה ובגמרא, ילד מקסים".
האב אמר עוד: "לפני שנתיים הוא נבחן לרבנות, ידע לפסוק הלכה. יחד עם היכולת הזאת, הוא היה פילוסוף. סעדיה ידע בדיוק מה הוא רוצה, אישה טובה שתדע להעריך אותו. הוא מצא את האישה הכי טובה שאפשר. לפני חמש שנים התחתנתם, אימצתי אותך רחלי כבת שלי. כל כך דאגת לסעדיה, היום את כבר לא צריכה לדאוג לו כי הוא במקום שכולו טוב. חיילינו עושים כל מה שהם יכולים, מוסרים את הנפש, הגיע הזמן לומר לצרותינו די".
האם ללי ספדה: "הלילה בכינו וזעקנו כמו לקול השופר, אך לא ברחה נשמת אפנו. יש לנו משימה קדושה - לחפש אחדות בין כלל לפרט, להבין ולהתחבר במציאות. שבועות הוא חג שמח שבו חוגגים את מתן התורה. התורה שלמה, גם אחרי משברים, והיא מיוצגת בלוחות הברית הקדושים. אנחנו מחפשים אחדות ושוויון, גם בצה״ל וגם בחיי הפרט. אתה הוכחת שאפשר לשלב ביניהם".
האח נועם ספד: "סעדיה אחי הגדול, הראש הכי קרוב לשלמות בהכול. איך זה קורה? למה המלאכים המושלמים האלה הולכים? הסיבה - הם אלה שרצים קדימה, וזאת הסיבה שהם מושלמים. אם לא הם - מי ירוץ קדימה?".
האח הלל אמר בהלוויה: "סעדיה היקר, אני לא מפסיד לחשוב כמה מוזר לכתוב עליך ולא לשוחח איתך. יש לי שאלה שאני לא מפסיק לחשוב עליה מאז שהודיעו לנו. אם הקדוש ברוך הוא לוקח את הטובים, עם מה הוא משאיר אותנו כאן כשאתה לא בסביבה? אני לא מבין כלום ממה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אני רוצה גאולה, שעם ישראל ישוב לארצו בשמחה, בלי עוד אבידות. לא רוצה שאף אחד יחווה מוות".
אלנתן, אחיו הצעיר של סעדיה, אמר בדמעות: "אחי הגדול, אוהב אותך מלא. אתה גידלת אותי, עכשיו אתה לא פה וזה לא הגיוני. כשקראו לי לשמוע את הבשורה הרגשתי שאני עומד להתעלף. נפלת על קידוש השם, בעזרת השם ננצח את המחבלים הארורים. אני לא מאמין שהללי וינון, הילדים שלך, יישארו בלי אבא. תודה על כמעט 15 שנה ביחד".
האלמנה רחלי ספדה בבכי קורע לב: "אני לא מעכלת ולא מאמינה, איך העולם יתקיים בלעדיך? בלי כל הטוב והקדושה? לימדת לאהוב את עם ישראל, היית מוכן למסור נפש למען ישראל. אחרי האסון בשבת (נפילת שמונת הלוחמים ברפיח) בכית כמו תינוק. ביקשתי שלא תחזור לשם, אני מרגישה שמשהו לא טוב. אמרת שאתה לא מסוגל להישאר בבית במזגן כשחיילים נהרגים. יצאת לקרב ולא חזרת הביתה".
האלמנה הוסיפה: "אני אוהבת אותך כל כך, אתה לא מבין איזה אבא טוב אתה. מאמי, תשלח לי כוחות לגדל את הילדים. לא חשבתי לרגע שאהיה אלמנה והם יתומים. הייתה לי הרגשה רעה כשהיית במילואים, היה לך קשה אבל חזרת לשם כל החודש האחרון בעזה. מאז שבאת אליי החיים שלי השתנו. הפכת אותי למאושרת, מאמי תודה רבה על הכול".
האם ללי אמרה הלילה: "מתחילת המלחמה שתקתי, כעת יש לי חובה לא לשתוק/ לא אתן שהקורבן האדיר שהקרבנו ושכלתי הקריבה יהיה לשווא. בשם סעדיה, אנחנו דורשים ניצחון והכרעה מוחלטת. בני לא נפל על מזבח של הסדרה דיפלומטית אלא על ניצחון שלם על האויב".
ראש ישיבת יפו, הרב אליהו מאלי, ספד לתלמידו: "סעדיה היה מוותיקי התלמידים, מהשקדנים שבתלמידים. מהצדיקים שבתלמידים. תמיד שמח, תמיד מחייך, תמיד אופטימי. בעל אוהב, ואבא משקיע בילדות הקטנות שלו. סיים מבחנים לרבנות. תכנן לצאת וללמד תורה. ועתה נתבקש ללמד בישיבה של מעלה. הכאב והצער גדולים, החיסרון גדול. מי יוכל לנחם?".
רבו של סעדיה, הרב עזרא הימן, ציין: "סעדיה שב לשכונת זייתון עם יחידתו, ממשיך את החיים היהודיים שפסקו שם מאה שנה קודם. על שכונה זו מסר סעדיה את הנפש, ממשיך את הלפיד של ציונות עמוקה ופשוטה, טבעית ושורשית, של תורה ומעשה, מורה את הדרך לנו ולדורות הבאים". חברו מיכאל כהנא, הוסיף: "סעדיה - איש של אנשים, איש של משפחה, משוגע על אשתו והילדים. איש של נתינה. כשצריך עזרה אז תמיד בחיוך תמיד יש לך זמן, תמיד נותן את ההרגשה הטובה".
