גל לוי, אמא לילדה בגן, לקראת הכרעת הדין לצוות המתעלל
(צילום: סטס קופולו)
במשך שבועיים חזרה בתה בת השנתיים של מור דרור מהגן כשהיא מתנהגת מוזר. "היא נהייתה מאוד אלימה", היא משחזרת, "זורקת את עצמה על הרצפה, מרביצה לעצמה. היא נראתה לי חסרת אונים, והחלטתי שאני רוצה לבדוק מה קורה". יחד עם גל לוי, אמא נוספת לילדה מ"גן סיגל" בחולון, הן חשפו לפני שנתיים שרשרת מחרידה של התעללויות, שהפכה לכתב אישום חמור. הכרעת הדין בתיק אמורה להתקבל מחר (שני).
"זה גן עם 20 שנה ותק, עם השם הכי טוב בחולון", מספרת לוי, שבתה הייתה שם מגיל חצי שנה עד שנה ועשרה חודשים, "אבל הספיקה שיחת טלפון אחת עם מור כדי שנבין שמשהו לא בסדר. זה היה קצת אחרי הסגר הראשון של הקורונה. כשהבת שלי הייתה בבית, היא פרחה. היה לה זינוק בהתפתחות. ואז חזרנו לגן ותוך שבוע היא התחילה להידרדר שוב. הבנו שמשהו לא תקין".
"גילינו שהמצלמה מנותקת ושאי-אפשר להגיע לחומרים", מספרת מור דרור, "לקחתי את ה-DVR כדי לקחת אותו למעבדה ולנסות לשחזר את החומרים. כשיצאתי מהגן סיגל אמרה לי, 'שלא יגלוש לרשת'. באותו רגע הבנתי מה אני הולכת לראות"
מור פנתה לסיגל אדהמי, בעלת הגן, ודרשה לראות את המצלמות. "היא ניסתה להרגיע אותי אבל דחקתי אותה לפינה", היא משחזרת, "למחרת הגעתי לגן כדי לקחת את החומרים. סיגל נשבעה שהכול בסדר, ובמקביל גילינו שהמצלמה מנותקת ושאי-אפשר להגיע לחומרים. היה לי ברור שכל יום שעובר הסיכוי שנראה את החומרים קטן. יומיים לאחר מכן הגעתי בבוקר לקחת את ה-DVR כדי לקחת אותו למעבדה ולנסות לשחזר את החומרים. כשיצאתי מהגן היא אמרה לי, 'שלא יגלוש לרשת, זה ילדים'.
באותו רגע הבנתי מה אני הולכת לראות. ארבעה ימים מורטי עצבים עברו עד שהצליחו לשחזר את הסרטונים". במשך יממה וחצי, ללא שינה, צפו השתיים בשעות של זוועות שקרו בגן. "ראינו בעיטות לראש, סטירות, צביטות, הרעבות, האבסות", מספרת גל.
בעקבות הגילויים הוגשו שני כתבי אישום. נגד בעלת הגן סיגל אדהמי והסייעות ורד אברהם, ליבנת אונגר ויפית אשר הוגש כתב אישום קל יותר לבית משפט השלום. נגד הסייעות אורטל בנימין ורינת ינקו הוגש כתב אישום חמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא מייחס להן תקיפות יומיומיות של הילדים, שגילם בין חצי שנה לשלוש וחצי: אחיזה בחוזקה, משיכה בידיים וברגליים, גרירה, הטחתם בחוזקה על מזרנים או כיסאות, סטירות, בעיטות, עונש של הושבה ממושכת בכיסא תינוק מוגבה, ועוד. סעיפי האישום כוללים תקיפה, תקיפת קטין ושלל עבירות התעללות - שנחשבת חמורה מתקיפה.
תיעוד ההתעללות ב"גן סיגל"
2 צפייה בגלריה
"הילדים ספגו באופן יומיומי בעיטות, צביטות, סטירות והטחות". מנהלת הגן סיגל אדהמי (במרכז) והסייעות אורטל בנימין (מימין) ורינת ינקו
(מתוך: פייסבוק)
"זו התקופה הכי שחורה בחיים שלי", מתארת מור. "הילדה שלי התחילה לדבר רק לפני שנה. גם אם יהיה לה קר מאוד היא לא מוכנה להתכסות בשמיכה כי היא בטראומה". "צריך להבין שיש השלכות לכל החיים", מוסיפה גל, "הילדים שלנו סובלים מפוסט-טראומה, עם אחוזי נכות לצמיתות. הם מאובחנים עם הפרעות אכילה והתנהגות, סובלים מחרמות בגנים כי הם לא מסגלים דפוסי התנהגות בסיסיים. הם ילדים בני שלוש שעד היום נמצאים בטיפולים פסיכולוגיים, חלקם לא מדברים, ואנחנו לא יודעים אם יוכלו לצמצם פערים, אם יוכלו לעלות לכיתה א', אם יהיו אי פעם ילדים רגילים".
מעבר לרצון להשיג צדק עבור הילדים שנפגעו, השתיים מבקשות לספר את סיפורן כדי להדגיש את החשיבות בתיקון חקיקה שיאפשר להורים גישה למצלמות הגן. זמן קצר לאחר שהתגלתה הפרשה ב"גן סיגל" נכנס לתוקפו חוק התקנת המצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות. החוק מחייב כל מסגרת חינוך לגיל הרך ששוהים בה מעל שבעה פעוטות להתקין ולהפעיל מצלמות. הבעיה: הוא מונע משום מה מההורים קבלת גישה לחומרים המצולמים עד שיש חקירה משטרתית.
"אנחנו מלווים מאות הורים שילדיהם עברו זוועות במסגרות הגיל הרך, אך בניגוד להורי 'גן סיגל', בשל חוק המצלמות הם כבר לא יכלו להיחשף בעצמם למה שעבר על הילדים", מסבירה חן קובריץ כהן מ"מטה המאבק למען הילדים", המלווה את הפרשה, "חוק המצלמות מלא בלקונות. הורה לא יכול לבקש לצפות בחומר במידה שהוא חושד שמשהו קורה בגן. הוא חייב להגיש תלונה במשטרה. במבחן המציאות, החוקרים לא מספיקים לצפות בזמן בחומרים, התיקים לא מקבלים מענה בזמן, וגם במשטרה מודים שההורים צריכים לצפות בחומרים בעצמם ולהגיש תלונה אם יש עבירה - ולא להפך. אנחנו פועלים לשינוי החוק, אך בינתיים הילדים שלנו ממשיכים להיות מופקרים".
