מי שתהה מדוע הדיון בממשלה על הקמת ועדת חקירה לנושא הצוללות נדחה בשבוע, קיבל אתמול תשובה, גרועה מכל מה שהיה אפשר לדמיין, בידיעה מדהימה (של אבי בר-אלי ב"דה מרקר"): הדחייה נוצלה כדי שחמישה שרים, בדיון של שעה, יאשרו את עסקת הצוללות עם "תיסנקרופ" – אף שמחירן קפץ ב-67%, ואף שהנטל על כיסו של משלם המסים הישראלי הוכפל.
רכש כלי השיט (צוללות וספינות) אכן צריך להיות נושא לוועדת חקירה. היא צריכה לחקור את השחיתות, אבל לא פחות מזה את תהליך קבלת ההחלטות, שסופו עול של מיליארדים רבים על קופת המדינה, ושנתקבלו על ידי סדרה של ממשלות, כולל הנוכחית, בתהליך שטחי וחובבני, שצריך לעורר דאגה לא פחות משחיתות.
חשוב לזכור שאת כלי השיט לא קונים בדולר סיוע, אלא בשקלים מכספי משלם המסים הישראלי – שקלים שכמותם בתקציב הביטחון תתמעט בשנים הקרובות בגלל השינוי בתנאי הסיוע האמריקני. זו הייתה גם הסיבה העיקרית להתנגדות של צה"ל לצוללת שישית: הצבא חשב שיש לו דברים דחופים יותר לעשות בשקלים שנותרו לו מלקנות עוד צוללת. הדברים נאמרו בפומבי – כולל אמירה שכאשר תגיע צוללת שישית נשבית או נמכור את הראשונה. הם אף מופיעים בתצהיר שהגיש מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר אודי שני לבג"ץ.
מדובר בתהליך בלתי מתקבל על הדעת, ללא דיון אמיתי על צרכים, בירור למה קפץ המחיר או בחינה מה באמת קונים לנו מיליארדי השקלים שאנחנו משקיעים בשם הביטחון
בסוף 2016 חתמה ממשלת נתניהו על מזכר הבנות עם ממשלת גרמניה, ולפיו יירכשו שלוש צוללות, שיחליפו את צוללות ה"דולפין" הוותיקות, שנכנסו לשירות בסוף האלף הקודם. מזכר ההבנות נקב במחיר של כ-600 מיליון יורו לצוללת (לכשעצמו עלייה של כשליש מעלות ה"דולפין"), כשמתוכו תישא גרמניה בשליש, כלומר 1.2 מיליארד יורו עלות לישראל. עמדתו החד-משמעית של משרד הביטחון במשא ומתן שנפתח לאחר מכן עם "תיסנקרופ", המספנה שבונה את הצוללות, הייתה שזה המחיר, ואין לאשר עסקה במחיר גבוה יותר.
וראו זה פלא: השבוע המחיר קפץ בשני שלישים, למיליארד יורו לצוללת. התחייבות ממשלת גרמניה נותרה על כנה, כך שהסכום מהכיס של כולנו הוכפל, מ-1.2 ל-2.4 מיליארד יורו. "תיסנקרופ", כמו הגראז'ניק של הגשש, דוחפת לממשלת ישראל ולנו את כל האלמנט, בקפיצת מחירים מטורפת, אבל אל תדאגו: חמישה שרים בכירים ישבו על זה שעה שלמה.
ואגב, זה לא יהיה הסוף: הצוללת השישית (שתיקרא "דרקון"), שהייתה אמורה להגיע לכאן כבר מזמן, תושק בסופו של דבר ב-2023, באיחור של כארבע שנים, מסיבות שגם להן יש מחיר. ואם כך, למה צה"ל מסכים הפעם? כי בדיוק כמו בפרשת ספינות השטח, שצה"ל לא רצה לקנות עד שהוצגו כ"הגנת מים כלכליים" והגיעו מתקציב חיצוני, לא הוא באמת ישלם. זה לא יבוא מתקציב הביטחון.
ואל תגידו "איראן", התירוץ הקבוע לכל פיזור כסף ללא חשבון. השיקולים האסטרטגיים מולה לא היו שונים ב-2011 או ב-2014, שנים שבהן התנהל הדיון. בוודאי לא כשמדובר על כלי לחימה שיגיעו לכאן החל ב-2030 וישמשו אותנו עד 2060. כל האפשרויות והמשמעויות הונחו על השולחן כבר אז, וצה"ל טען בתוקף שחמש צוללות יספיקו. אבל עכשיו, כשזה לא על חשבונו אלא על חשבון הבריאות, החינוך והרווחה, וכשהוא את תנאי הפנסיה כבר הבטיח, הצבא הפסיק להתנגד.
עפר שלחצילום: הדר יואביאןאצל נתניהו לווה תהליך קבלת ההחלטות על הצוללות בחשדות כבדים לניגוד עניינים, פעולה לא מתואמת בענייני ביטחון לאומי ואף לשחיתות בכסף, על אף שהראיות בעניין הן נגד אחרים ולא נגדו. ב"ממשלת השינוי" מדובר בתהליך בלתי מתקבל על הדעת, ללא כל דיון אמיתי על צרכים, בירור למה קפץ המחיר בשיעור שלא יכולה להיות לו כל הצדקה, או בחינה מה באמת קונים לנו מיליארדי השקלים שאנחנו משקיעים בשם הביטחון.
ועדת חקירה ראויה כדאי שתקדיש לזה לא פחות זמן מאשר לסיפורים על מניות בחברה של בן הדוד.
- עפר שלח היה חבר ועדת החוץ והביטחון, והיום הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
