עבור נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הפגישה עם ראש הממשלה נפתלי בנט שינתה משמעות מהר מאוד תוך 24 שעות. מה שאמור היה להיות אירוע מרכזי בסדר היום שלו ביום חמישי הפך ביום שישי לכמעט הסחת דעת, שאותה קידם בברכה, מהשבוע הקשה ביותר בנשיאות שלו עד כה. כשמוסיפים לכך את העובדה שבפעם הראשונה זה 12 שנים לראש הממשלה הישראלי שישב בחדר הסגלגל לא קראו בנימין נתניהו, אפשר היה להבין את אווירת ההתחדשות שנשבה מהצד האמריקני, גם אם כמובן שלא חסרות מחלוקות מהותיות.
"הפכנו חברים טובים מאוד", אמר ביידן, וגם אם מדובר כנראה בהגזמה קלה, ברור לגמרי כי הנשיא האמריקני שמח מאוד לא לחזור למערכת היחסים שהוא זוכר עם נתניהו מימיו כסגנו של הנשיא ברק אובמה. בצוות של ביידן היו משוכנעים כי אם נתניהו יישאר ראש הממשלה, היחסים יחזרו להיות קפואים ובעיקר מלאי דרמה. ההערכה שלהם התחזקה אחרי שישראל החלה לצמצם באביב שעבר את שיתוף הפעולה המודיעיני שלה עם ארה"ב, כפי שדיווח הניו יורק טיימס.
בנט וביידן בהצהרה משותפת: "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני לעולם"
(צילום: רויטרס)
אחרי כניסתו של בנט לתפקיד מיהר הבית הלבן לנסות לאתחל את היחסים. ביידן התקשר לברך את ראש הממשלה שעתיים אחרי שהושבע, ושורה ארוכה של בכירים אמריקנים הגיעה לביקורים בישראל. הפגישה עם בנט נתנה לביידן אפשרות לסמן "וי" על מנהיג זר שהוא פוגש לראשונה, אירוע נדיר מאוד בקריירה הארוכה של מי שמכיר בערך כל מנהיג עולמי ב-40 השנה האחרונות. את נתניהו, למשל, מכיר ביידן משנות ה-80.
ביקורים של ראש ממשלה ישראלי בוושינגטון הם תמיד כותרת ראשית, או כך לפחות היה ב-12 השנים האחרונות. נתניהו הוא דמות פופולארית מאוד בצד ימין של המפה הפוליטית בארה"ב, מה שהפך את פגישותיו הרבות עם אובמה לעסיסיות מאוד מבחינת התקשורת האמריקנית, ואת פגישותיו עם דונלד טראמפ לסוג של ועידת פסגה ימנית. הפעם נדחק המפגש לשוליים, גם בגלל המשבר באפגניסטן, אבל גם כי בנט לא מביא איתו את המטען העצום שהביא נתניהו בכל ביקור בוושינגטון.
בנט, לפחות בינתיים, נראה כמי שהפנים כי שיקום הקונצנזוס הדו-מפלגתי סביב ישראל, שנפגע קשות בארבע שנות טראמפ, הוא מטרה עליונה, ושפת הגוף הפומבית שלו ושל ביידן נראתה חמימה. בסופו של דבר כמעט הכול בפגישות האלה נסגר מראש. ביידן הבטיח את מה שנקבע כי יבטיח, בנט אמר את מה שנקבע כי יאמר, אבל רגע לפני פתיחת דף חדש לא שכח ביידן לסגור חשבון קטן. כשבנט הודה לו על התמיכה הצבאית המוחלטת בישראל, ענה לו נשיא ארה"ב תשובה שבוודאי נשמעה עד האי לאנאי שבהוואי: "חלק גדול מהקרדיט מגיע לנשיא אובמה".
