השר איתמר בן גביר לא העלה ברשת X (לשעבר טוויטר) את ציוץ ההתפעלות שלו מנאום ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקאי בגלל חנופה או כדי לפייסו על האמירות המתירות את תפילות היהודים בהר הבית, אם אכן נדרש על כך פיוס. זה לא הסגנון של בן גביר: הוא התפעל על אמת מדברי נתניהו כי אלו היו, בגדול, דבריו שלו ושל עמיתו לדרך השר בצלאל סמוטריץ׳. האנגלית בנאום הייתה של נתניהו, וכך הסגנון, ההגשה, הבעות הפנים, הרמות הקול, תנועות הידיים ועוד פרטי פרטים. אבל התוכן והמסר נלקחו, ב-95% מדברים, מבית מדרשם הרעיוני המשותף של בן גביר וסמוטריץ'. ביטאו את השקפותיהם, בתיקוני עריכה קלים.
נאמר על הנאום שהיה מרשים אבל חסר כותרת, שהיה הסברתי אבל מיועד לאוזניים אמריקאיות, שהיה מאוד ישראלי אבל מאוד מנותק מהמציאות הישראלית. יש אמת בכל אחד מהמאפיינים הללו. ובכל זאת, הם לא המאפיין העיקרי. נתניהו בחר במודע להציג בנאומו קבל עם ועולם את החזון הקודר, המייאש, המצמרר והזועף של ישראל כמדינה במלחמה שלעולם לא תיגמר, מלחמת נצח בינינו לבין כוחות האופל הקמים עלינו בכל דור ודור לכלותנו. ישראל שנגזר עליה להיות שדה הקרב הנצחי בין טוב מוחלט – אנחנו – לבין רוע מוחלט – הם: האיראנים, הפלסטינים, המפגינים, השופטים בהאג ועוד ועוד יורשים וממשכי דרכם של עמלק, של מלכי בבל, של הורדוס, האינקוויזיציה, חמלניצקי, היטלר, סטאלין והמופתי. אלה ה״הם״ שאליהם התכוון נתניהו כשאמר ״אנחנו ננצח והם יפסידו״. ננצח, הוא נתן להבין לשומעיו, בסבבי אינסוף של מלחמת קיום מתמדת. זו שנגזרת עלינו.
בכך אימוץ נתניהו, אחרי שהפיץ שנים אידאולוגיה ציונית אופטימית, את תפיסת עולמו הפסימית העמוקה של אביו ההיסטוריון ושל עמיתיו לממשלה סמוטריץ׳ ובן גביר: לנו היהודים זכות בלעדית, כפי שנכתב שחור על גבי לבן בהסכם הקואליציוני העכשווי, על כל שטחי ארץ ישראל, כדי לממש בהם את שאיפותינו הדתיות-לאומיות - ואוי למי שינסה להפריע לנו. לפלסטינים לא נותר אלא להשלים עם חזון השליטה היהודית הבלתי-מעוררת בכל ארץ ישראל, מהים ועד נהר הירדן, כולל רצועת עזה. שליטה המעוגנת בתפקידנו הייחודי כעם נבחר: לשמש שומרי הציוויליזציה מול כל אויביה.
מסופקני אם חברי הקונגרס שקמו עשרות פעמים להריע לנאום נתניהו הבינו את המשמעויות וההשלכות של השקפת העולם הבלתי-מתפשרת הזו שהוא גלגל לפניהם
מסופקני אם חברי הקונגרס שקמו עשרות פעמים להריע לנאום נתניהו הבינו את המשמעויות וההשלכות של השקפת העולם הבלתי-מתפשרת הזו שהוא גלגל לפניהם. בפרקי אבות מובאים דבריו של רבי עקיבא: ״הכל צפוי והרשות נתונה״. למרות מה שנראה כדטרמיניזם יהודי דתי הגוזל מראש את הגורל, מסתבר שנשמרת ביהדות חירות היחיד והעם, נשמרת הרשות לחרוג ממוסכמות העבר ולשנותן מן היסוד. רשות להיות צדיק או להיות רשע, רשות להיות רודף שלום או רודף שליטה על עם אחר. יש ברירה. אצל נתניהו דגם 2024 הרשות הזו כבר לא נתונה ואין ברירה: המאבק הטוטאלי נגזר עלינו. אנחנו, לכן, לא נלחמים כדי לחיות, אנחנו חיים כדי להילחם. ישראל , לפי הטקסט העמוק של נאום נתניהו בקונגרס, אינה מדינה, ישראל היא שליחות, ונתניהו (מלווה ברעייתו) הוא השליח. ב-ה׳ הידיעה.
