הלהבות הגיעו לגבהים שמאיימים לשרוף אותנו. את כולנו, שמאלנים וימנים, תומכי הרפורמה המשפטית ומתנגדיה. נדמה שכבר מוסכם שהבעיה העיקרית ביוזמה לא הייתה נעוצה בהכרח בנוסח החוקים הנכללים בה אלא בגישת ה"הכל או כלום" של מי שקידם אותה: יישום כלל השינויים בבת אחת ובלי להתחשב בשום גורם חיצוני. תוסיפו לזה את החשש האמיתי מהרכב הממשלה הנוכחית, שהיא לאין ערוך יותר דתית ושמרנית מקודמותיה, וקיבלתם פחד מצמית וכן מהחרבת החיים הליברליים בישראל. לכן ההידברות המתקיימת בימים אלה בבית הנשיא הכרחית כמו השהיית החקיקה. נדרש ככל שיהיה, התיקון של מערכת המשפט לא שווה דבר אם הוא קורע לגזרים את הנכס הגדול ביותר שיש לנו – אחדות העם.
ואחרי שאמרתי את כל זה, יש דבר אחד שאסור שיהיה התוצאה של המשא ומתן המתנהל בבית הנשיא ושל שלל הניסיונות האחרים להגיע להסכמה: אתרוג מערכת המשפט. יש חשש שהדרך שבה התנהלה הקואליציה - שנראתה לרבים בציבור, בתקשורת ובמערכות הביטחון והכלכלה כמתקפה ישירה על מערכת המשפט - תגרום להם להתחפר, לגונן עליה, לנצח ולמנוע כל שינוי. השהיה? כן. עידון? בוודאי. הסכמה? הלוואי. אבל שמירת הסטטוס-קוו? זה לא.
ישנם אזרחים רבים, לטעמי רבים מאוד, שמרגישים שמערכת המשפט, ודה-פקטו המדינה, לא מתייחסות אליהם כראוי. בשמאל נוטים לזלזל בהשוואה החוזרת להתנתקות, אבל מנקודת מבט ימנית היא פשוט בלתי נמנעת. איך תסבירו לאישה שנמצאת כיום בשנות ה-30 לחייה למה בגיל 14 היא בילתה לילות במעצר בגלל חסימת כבישים כמחאה נגד הגירוש מגוש קטיף, ואילו כיום צעירות חוזרות למיטותיהן החמות אחרי שעתיים על נתיבי איילון?
השינויים במערכת המשפט הם מחויבי המציאות. צריך לבצע אותם באופן מדורג, בלי לזעזע את אמות הספים ובטח שלא אחד את השני, אבל לבצע אותם. ראשית דרוש גיוון חברתי ואידיאולוגי בהרכב בית המשפט העליון, ובעיקר דרושים שופטים טובים ומקצועיים שיפסקו לפי החוק, ללא משוא פנים ולא בהתאם לדעה פוליטית. שנית, חשוב שנבחרי הציבור יוכלו לקבל החלטות ולמשול בלי שהיועצים המשפטיים במשרדיהם יחזיקו בכוח לסכל כל יוזמה. אין כאן ניסיון להצדיק מינוי משפטנים מטעם. המטרה צריכה להיות הצבת משפטנים מקצועיים תוך בקרה ופיקוח על כך שהייעוץ שהם נותנים נצמד לאותיות החוק ולא מתפשט למחוזות פוליטיים.
אופיר דיין צילום: דן בלילטיאלה שני הנושאים העיקריים. על כל השאר – נוסח "חוק יסוד: החקיקה", פסקת ההתגברות, צמצום עילת הסבירות וכו' – ממילא יש הסכמה יחסית גם בקרב חלקים גדולים במפלגות האופוזיציה, ואלה נעמדים על רגליהם האחוריות רק משיקולים פוליטיים או רל"ביים.
הרגיעה והשיח חשובים מאין כמוהם אבל הם טומנים בחובם סכנה גדולה לבטל את תחושת חוסר ההוגנות והאפליה שעימה חיים ישראלים רבים. אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח את תחושותיהם והם לא אשמים שנבחריהם החליטו לקדם את השינויים בדרך דורסנית. הפתרון עבורם הוא חוקה שמסדירה את חוקי המשחק כדי שלא הנבחרים ולא השופטים יוכלו לשנותם כרצונם ובהתאם לגחמות רגעיות. השינויים במערכת המשפט נדרשים לא מתוך מטרה להשפיל את הצד השני, אלא מתוך רצון אמיתי שכלל האזרחים בישראל יזכו להרגיש שווים.
- אופיר דיין היא אשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
