השר שהחליט כבר לא בתפקידו, הכדור עובר לשרה החדשה: שלושה שופטי בג"ץ ביטלו היום (ה') פה אחד את החלטת שר החינוך לשעבר יואב גלנט (הליכוד) למנוע את הענקת פרס ישראל בחקר המתמטיקה ומדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך.
השופטים נעם סולברג ויעל וילנר הורו בדעת רוב להחזיר לשרת החינוך הנוכחית יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה) את ההחלטה שנוגעת להענקת פרס ישראל, על מנת שתשוב ותשקול מחדש אם לאשר את המלצת ועדת הפרס. השופט יצחק עמית סבר בדעת מיעוט כי יש לקבל את עתירת הוועדה ולהורות כבר עכשיו על הענקת הפרס לפרופ' גולדרייך.
מיכל בת אדם מתפרצת בטקס פרסי ישראל ומדברת על חסרונו של פרופ' גולדרייך
(צילום: אינטלקט)
בפברואר השנה החליטה ועדת השופטים להענקת פרס ישראל פה אחד, להעניק את פרס ישראל לפרופ' גולדרייך על תרומות מעמיקות ופורצות דרך בתחומי מחקריו. ואולם, החלטת הוועדה לא אושרה על ידי שר החינוך דאז גלנט, שסבר כי פרסומים ועצומות שעליהם חתם פרופ' גולדרייך בעבר מלמדים על תמיכתו בתנועת החרם על ישראל (BDS).
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התנגד לעמדת גלנט, וסבר כי עניינו של פרופ' גולדרייך לא נמנה עם המקרים החריגים שמצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה, ועל כן יש לאשר את החלטתה ולהעניק למדען המחשב את הפרס.
בלתי סביר להתעלם מהתבטאויות חריפות
השופט עמית, שכתב את פסק הדין המרכזי, קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה - וקבע כי לא היה מקום להתערב בהחלטת הוועדה להעניק לפרופ' גולדרייך את הפרס. השופט עמית שב על ההלכה המושרשת שהתגבשה בנושא של פרס ישראל, שהבהירה כי שיקולי הוועדה בבואה להמליץ על מתן הפרס הם שיקולי מקצועיות ומצוינות בלבד, בעוד דעות אישיות והתבטאויות של מועמדים לפרס בנושאים שאינם נוגעים לתחום המקצועי - אין מקומם במערך השיקולים של הוועדה.
לדברי השופט עמית, הפסיקה אמנם הכירה בכך שייתכנו מקרים חריגים וקיצוניים שבהם יהיה זה בלתי סביר להתעלם מהתבטאויות חריפות של מועמד לפרס. השופט עמית אף היה נכון להניח כי קריאה לחרם על מדינת ישראל או על האקדמיה הישראלית עשויות להיכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו, וזאת על רקע חקיקת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם ב-2011.
עם זאת, שופטי בג"ץ ציינו כי במקרה המדובר פרופ' גולדרייך חזר והבהיר כי אינו תומך בתנועת ה-BDS. עובדה זו, צוין, בצירוף חלוף הזמן מאז שנחתמו מרבית המכתבים והעצומות (שחלקם נחתמו כמה שנים לפני חקיקת חוק החרם), הובילה את השופטים למסקנה כי לא התגבשה עילה שלא לאשר את המלצת הוועדה להעניק לפרופ' גולדרייך את הפרס.
בשורה התחתונה, השופט עמית סבר כי יש להעניק את הפרס לפרופ' גולדרייך במועד על פי בחירתו - אם בטקס פרסי ישראל בשנה הבאה או במועד לפני כן שלא במסגרת הטקס השנתי של פרסי ישראל, ושני השופטים האחרים סברו שיש להחזיר את ההחלטה לשרת החינוך.
השופט סולברג ציין כי השיקול המרכזי בבחירת זוכה בפרס ישראל הוא מידת הצטיינותו ותרומתו המקצועית, בעוד אישיותו המלבבת או נועם הליכותיו אינם עומדים למבחן. "המגמה היא למנוע פוליטיזציה של הפרס, מתוך הבנה כי גלישה מן התחום המקצועי אל האישי, אשר מטיבו עמום יותר, יכול שיהיה כחומר ביד היוצר. אך לא לעולם חוסן".
הוא הוסיף: "בית המשפט העליון איננו 'ועדת-על' להענקת פרס ישראל, ולא עלינו, שופטי בג"ץ, להעניק במו ידינו את פרס ישראל, לראשונה מאז היווסדו. לפיכך, משלא נשקלו השיקולים המתאימים על ידי שר החינוך, יש להביא את העניין לשרת החינוך על מנת שתשקול את הסוגיה כדבעי, לשבט או לחסד, ותחליט כהלכה לגבי הזכייה בפרס ישראל".
"להשאיר את הדיון בזירה הציבורית"
השופטת וילנר ציינה כי יש להחזיר את הדיון אל שרת החינוך על מנת שתשוב ותבחן את המלצתה של ועדת הפרס במסגרת אמות המידה שהותוו לשם כך בפסיקת בג"ץ. "זאת, בין היתר, לאור ההלכה המושרשת לפיה בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו של הגורם המנהלי המוסמך בשיקול דעתו שלו, וכן לנוכח הפסיקה העקבית לפיה בית משפט זה מבכר למשוך ידיו מהתערבות בעתירות הנוגעות לאי זכייה בפרס ישראל". השופטת וילנר הוסיפה כי "יש לקוות שהדיון החוזר ונשנה בפרס ישראל יוותר בזירה הראויה לו - היא הזירה הציבורית- לטובת העניין ולכבודו של פרס ישראל".
עורכי הדין מיכאל ספרד וחגי בנזימן מסרו בשמו של פרופ' גולדרייך: "אנחנו מרוצים כמובן מההחלטה שניתנה פה אחד לבטל את החלטתו המופרכת והמסוכנת של שר החינוך לשעבר גלנט. עם זאת, החלטת שופטי הרוב להחזיר את הסוגיה להכרעת הדרג הפוליטי מבלי שנקבע שהתבטאויות פוליטיות שאינן עבירה על החוק אינן רלוונטיות לשאלת הזכאות לפרס - מצערת, וצריכה להדאיג את כל שוחרי חופש הביטוי בישראל".
מטעמה של שרת החינוך שאשא ביטון נמסר: "היא קיבלה לידיה את החלטת בג"ץ בנושא הענקת פרס ישראל לפרופ' גולדרייך, תלמד אותה ואחרי בחינת השיקולים לעומקם של הדברים תקבל החלטה".
בהכנת הכתבה השתתפה תמר טרבלסי חדד
