"רוצה ללמוד יותר תורה ולטייל עם החברים"
סמ"ר גילעד אריה בוים ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סמ"ר גילעד אריה בוים ז"ל, לוחם בגדוד 202 שנפל בתקרית ירי הטנק ברצועת עזה. "אחי הצעיר, אח קטן בגודל חצי בלטה וג'ינג'י כמוני, אבל דגם משופר. היה לך לב זהב, היית דואג ואכפתי, תמיד באת מיד לשמח את מי שעצוב, כולם אהבו אותך", ספד בבכי אחיו רועי.
הלווייתו של סמ"ר גילעד אריה בוים ז"ל
"למדת ושקדת בתורה, ובצבא היית מצטיין, לא ויתרת בכלום. אפילו כשיצאת הביתה רצת כדי לשמור על כושר", הוסיף האח. "נשארו לך שלושה חודשים עד לשחרור, וחלמת להיות רופא כדי לעזור לאנשים. בחופשה הראשונה מהקרבות בעזה עלית לקבר של חברך שנפל בשמחת תורה. ביום שישי שעבר השתחררת לאזכרה של סבא אברהם, ואחרי זה לקחנו אותך לאוטובוס לעזה ושם נפרדנו ממך בפעם האחרונה. גילעד, נהרגת על קידוש ה' וזכית. עכשיו אתה עם רבי עקיבא בכיסא הכבוד".
האחות שרון ספדה: "תודה על כל מה שהיית בעבורנו. כמה רציתי אח או אחות קטנים. כמה אור הכנסת אל הבית עם התלתלים הג'ינג'ים שלך, כמה אור הכנסת לחיים של כולנו. תודה על הזכות הגדולה להיות אחותך. חשוב לנו להגיד לחיילים מהשריון שביצעו את הירי, אין בנו כעס עליכם. תמשיכו במשימתכם החשובה, וכשתוכלו, בואו אלינו לביקור. נוח בשלום אח יקר ואהוב".
האם רות ספדה בכאב: "עליך מתאים לומר 'איך נפלו גיבורים'. גילעד הכניס כל כך הרבה אושר ושמחה. גילעד, אני לא מאמינה כמה התפללתי לקב"ה וכל הזמן אמרתי 'לא לא', והיום המר הגיע. ב-23:00 בלילה דפקו בדלת את הדפיקה הנוראית הזו ואמרו 'גילעד אריה נהרג'. אתה משוש חי, היית אוהב ליבי, המתוק שלי. הייתה לך רשימת חלומות שמצאתי, שעליה היה כתוב 'חרבות ברזל'. כתבת שם 'אני רוצה ללמוד יותר תורה ולטייל יותר עם החברים'".
גבריאל לוי, חברו מהצוות, סיפר: "בחודשים האחרונים הייתי צמוד לגילעד. כשהיינו בעזה דיברנו הרבה על מה נעשה אחרי המלחמה – ללמוד תורה ורפואה ביחד, להקים משפחות. גילעד היה אדם מדויק, הוא לא עשה משהו שלא רצה, וכשהחליט לעשות משהו עשה זאת עד הסוף. יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו. הוא היה המקצוען בלדאוג לאנשים".
"זכיתי לאח שהיה לי מושא להערצה"
סרן רועי בית יעקב ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סרן רועי בית יעקב ז"ל, לוחם בגדוד 202 של הצנחנים שנפל עם חייליו בתקרית ירי הטנק ברצועת עזה. "רועי, מתחילת המלחמה הלכת אחרי האמת בלי להתבלבל, ונכנסת לעזה שוב ושוב בלי חשש ופחד, ואתה לא עושה דברים בלי שאתה מאמין בהם ובצדקתם", ספד אחיו הקטן איתן.
הלווייתו של סרן רועי בית יעקב ז"ל
"למרות שגופך הלך מאיתנו, אתה תמיד תישאר חי בנו ובכל העם", הוסיף איתן. "זכיתי להיות 17 שנה עם אח שאוהב את החיים, הטבע ותמיד מדבר איתי על הצבא. זכיתי ל-17 שנה שהיה לי אח מושא להערצה. אסור לנו ליפול לייאוש, בטח שלא מול המצלמה שבה חמאס צופה ושואב כוח. מקווה שטוב לך שם במחיצת הקדושים".
האם הדס ספדה: "איך אפשר לתאר במילים את מי שכל כך קימץ במילים? מי שהיה יושב עם כולנו בשקט בנונשלנט ואומר 'עזבו אתכם, באמא שלכם' ולא מתרגש משום דבר. אבל בעצם היה יושב וסופג, וברגע הנכון זורק את ההערה הצינית השנונה, זאת שבזכותה הבנו שהוא מקשיב לכל מילה וקולט את כל הסביבה. אבל בשונה מרובנו, הוא לא הרגיש צורך להתבלט ולכן גם לא לדבר כשאין סיבה. ודווקא בגלל השקט הזה, וחוסר הרצון להיות במרכז – רועי היה במרכז".
"קיבלתי מתנה מוזרה ליום ההולדת – שכול", ספד אחיו הגדול. "אתה אחי הקטן, אבל שנינו יודעים שאתה גם אחי הגדול. הבכור לגיוס, הבכור לפיקוד ולקצונה. יצרת סביבך הילה של מפקד שרציתי להיות, שאפתי ואמשיך לשאוף להידמות לך. נמשיך להיות גאים בך ולהוביל את עם ישראל לניצחון ובניית ארצנו".
האב אבידן ספד: "רועי הצדיק, כמה צדיק היית, צדיק מדויק. היה לך ביטחון מיוחד בדיוק שלך, תמיד לקחת תיק קטן ושמת בדיוק את מה שאתה צריך, לא מילימטר יותר, ואף פעם לא היה חסר לך משהו. ידעת תמיד מהי הצידה הנכונה לדרך – רוחנית ומעשית. היית מדויק, היית מקצועי. אמא ואני נמשיך את הדרך, לא נשתנה. אנחנו יודעים את הכיוון ונעשה מאמץ להשתפר".
"נמלא את הבור בזיכרונות מתוקים ומעשים טובים"
אלעד פינגרהוט ז"ל
מאות ליוו למנוחות את אלעד פינגרהוט ז"ל, שנהרג מתקיפת חיזבאללה בגבול הצפון. הוא נטמן בבית העלמין בכפר עציון, סמוך ליישוב אפרת שבו גדל. "עלית השמיימה בסערה, בשעה שרצת להושיט יד לעזרה. תמיד מוכן לעזור, לתרום, להיות בפעולה והכל בשקט ובענווה", ספדה האם טלי.
הלווייתו של אלעד פינגרהוט ז"ל
"הטיל שפגע בך פער בנו בור עמוק. אבל אנחנו נדאג למלא את הבור בזיכרונות מתוקים ומעשים טובים ונמשיך להיות מאוחדים", הבטיחה האם לבנה.
אחיו שמשון ספד לו: "אלעד, השארת לנו אינספור חוויות, אינספור תמונות ושיחות עומק. לא השארת לנו דבר פתוח, והשארת לנו בדיוק איך אתה רוצה שנזכור אותך". האח מתן הוסיף: "חיית מחוץ לתבניות, אני לא יודע בכלל איפה להתחיל. אח גדול וחבר מעורר השראה. בזיכרונות מהילדות באפרת הייתה מן גאווה להיות אח שלך, הלכתי איתך מהיסודי לתיכון. לימדת אותי, שמעתי ממך את החלומות והרצונות, ראיתי את סוס הפרא שבך".
"במקום להיות מתחת לחופה אני מספידה אותך"
לירון יצחק ז"ל
מאות ליוו למנוחות את לירון יצחק ז"ל, עובד קבלן של משרד הביטחון שנפצע מפגיעת פצמ"ר ברצועת עזה ונפטר אתמול מפצעיו. "לירי שלי, שוש שלי, אהבת חיי. אין מילים שיתארו את החור הענק שיש לי בלב. אני מרכישה בסיוט ולא מעכלת את המעמד שבו אני נמצאת", ספדה בבכי ארוסתו אלמוג.
"לירי שלי, מהרגע הראשון שראיתי אותך הרגשתי משהו אחר, ידעתי שמתישהו תהיה שלי, וכך היה. ממש כמו אהבה ממבט ראשון. אתה הבן אדם הכי מיוחד שיצא לי להכיר, יש בך הכל. היית החבר הכי טוב שלי, הענקת לי חום ואהבה, ידעתי שאיתך אהיה בטוחה לנצח, שום דבר לא יפריד בינינו, עד היום הארור הזה.
"אנחנו אחד, כל מי שראה אותנו אמר שאנחנו זוג מיוחד, הרב שאמור היה לחתן אותנו אמר שהוא מרגיש משהו אחר, שהוא מרגיש את החברות הטובה והקסומה שלנו. לילי שלי, עוד שבועיים היינו אמורים להתחתן. החלטנו לעשות חתונת צהריים מצומצמת, בדיוק כמו שרצית וביקשת. היו לנו עוד כל כך הרבה סידורים לעשות, והכל נגמר ברגע שחור אחד.
"איך הלכת לי ככה והשארת אותי לבד? במקום להיות איתך מתחת לחופה, אני עומדת כאן ומספידה אותך. שום דבר לא ינחם אותי. תודה לך על ארבע שנים מופלאות, על אינסוף אהבה וזוגיות מיוחדת. יש לך פינה אצלי בלב עד שנתאחד מחדש. תחכה לי, כי כשאני אגיע נוכל להתאחד מחדש ולממש את האהבה שלא הספקנו אי שם".
"כלוחם, אתה שואל כמה אני יכול להציל חיים?"
סמל דניאל חמו ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סמל דניאל חמו ז"ל, לוחם הצנחנים שנפל בתקרית ירי הטנק ברצועת עזה. מכריו סיפרו כי הוא שירת בצבא מתוך תחושת שליחות למדינה, ולמרות הקשיים בחר להתגייס מתוך אמונה חזקה ואהבתו לארץ ישראל.
שיירת דגלים לכבודו של סמל דניאל חמו ז"ל
דניאל נחשב ללוחם מקצועי, ובעקבות הישגיו נבחר להיות הקשר של מפקד הפלוגה. הוא תמיד היה עם חיוך על הפנים, תמיד היה אופטימי. "אחד שמאמין במשימה להגן על המולדת מתוך אהבת הארץ", הוסיפו המכרים. "תמיד היה ראשון להתנדב, למרות האתגרים והקשיים האישיים".
מספר ימים לפני המלחמה קיבל דניאל טלפון מעמותת עזר עציון, שבו בישרו לו שהוא אותר כתורם יחיד שמתאים להצלתה של אישה בשנות ה-60 לחייה שזקוקה לתרומת מח עצם. ההשתלה נקבעה במקור לתחילת חודש אוקטובר, אך בשל המלחמה התאריך נדחה. בעמותה יצרו קשר עם מפקדיו בשטח, ששחררו אותו והוא תרם מח עצם לאותה אישה שלא הכיר.
"כלוחם אתה שואל כמה אני יכול להציל חיים בתור פרט?", אמר דניאל לאחר התרומה. "פה יש את השילוב גם של הלוחם וגם הצלת חיים – שזה משהו ממש ממשי. תחושות ממש טובות, משהו מטורף".
היום הובאו למנוחות גם סמ"ר בצלאל דוד שעשוע ז"ל ורס"מ (מיל') רן יעבץ ז"ל.
