חודש וחצי לתוך האומיקרון, ובין השינויים התכופים בהנחיות, ההגבלות המשתנות והבלבלה הכללית בציבור - דבר אחד ברור: הגל החמישי הוא הגל של האימהות והילדים. כלומר, אימהות וילדים הם קורבנות הקורונה כבר שנתיים, אבל בשני הגלים הראשונים היו אלה המסעדנים שזעקו את כאבם, בעלי העסקים שדיברו על הפגיעה בפרנסתם, הסבא והסבתא שחששו לבריאותם. אנחנו היינו שם ברקע, אפינו חלות מפתח והתמסרנו לצבעי גואש ולמסכים.
היו הורים שאפילו נהנו מהגילוי הזה של הזירה הביתית כך לפתע, באמצע הטירוף של החיים הקפיטליסטיים - ואלה היו בעיקר גברים. מרבית הנשים לא זקוקות למגפה עולמית כדי לגלות איפה הכיור, באיזה צד שמים את מרכך הכביסה ואיך קוראים לגננת של הילד, גם אם הן רחוקות שנות אור מהטייטל "עקרת בית" - מונח כפוי טובה, שני בשקריותו רק ל"חופשת לידה".
הגל הנוכחי חושף את אופייה החמקמק של הקורונה: היא תמיד מכוונת לשכבות החלשות. האומיקרון הוא חכם. בהינתן חיסונים, הוא הולך ישירות על אלה שתמיד יישארו בלתי חסינים: הנשים והילדים, מלכתחילה קבוצות מוחלשות יותר בחברה שסדר היום הציבורי פחות קשוב למצוקותיהן. יוקו אונו אמרה כבר בשנות ה-60 ש"אישה היא הכושי של העולם" - אמירה פרובוקטיבית במכוון, שהפכה בשנות ה-70 לשיר של ג'ון לנון שהרגיז רבים מקהילת האפרו-אמריקנים בשל השימוש בכינוי הפוגעני. 2022, ויוקו יכולה לזמזמם "אמרתי לכן" מתחת למסכה.
במסדרונות הממשלה ובמהדורות החדשות מספרים לנו שהמשק עובד. אין סגר. ואכן, לא מעט גברים יוצאים בבוקר מהבית ועולים על הכבישים הריקים למחצה בדרך לעסוק בעמל יומם. גם נשים, אבל פחות. עשרות אלפי ילדים שלא יוצאים מהבית בשל בידוד או מחלה, ואימהותיהם שצריכות לדאוג שיגיעו לשיעור בזום או להעביר איתם יום שלם של יצירות מפלסטלינה - נמצאים ונמצאות בסגר.
השנתיים האחרונות רק העמיקו את אי-השוויון בין המינים, והקריירה של הנשים ספגה פגיעה אנושה. זה מסוכן: בטווח הלא-רחוק נשים עלולות להרים ידיים ולהיפלט משוק העבודה
שנתיים לתוך הכאוס, ומחקרים מתחילים לחשוף את מחיר הקורונה בקרב שתי האוכלוסיות האלה, שקולן נשמע, אבל פחות. זה לא שהילדים שלנו לא התחילו לצרוח: מחקרים מראים שהילדים והנוער של היום אלימים יותר, מעשנים יותר, צורכים יותר אלכוהול וסמים וסובלים יותר מהפרעות אכילה. הם עצובים, הם בודדים, הם מבולבלים. אנשי טיפול מספרים בדאגה על עלייה בקליינטורה הצעירה. זהו תור הזהב של התרופות הפסיכיאטריות. כדור במקום שעת סיפור.
לא בטוח שיש כדור שיעזור לאימהות שלהם: נכון, התחלואה, הבידודים והיעדר המסגרות לילדים משפיעים על כל הורה בישראל, אבל מי שמשלם את המחיר הן האימהות, שבמציאות התעסוקתית עדיין נמצאות בעמדה פגיעה יותר.
על פי נתונים של ד"ר אפרת הרצברג-דרוקר מהחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל-אביב, שחקרה בשנתיים האחרונות את השפעותיהם של הסגרים על חלוקת העבודה בין גברים לנשים - נשים אחראיות על כ-60% מהשעות המוקדשות לעבודות הבית, ועל כ-63% מהשעות המוקדשות לטיפול בילדים. הנתון הזה נשאר יציב מאז מארס 2020, והוא נכון גם לאוקטובר 2021.
הורוביץ: בוחנים את המדיניות שלנו
(צילום: טל שמעוני)
זה אומר שלמרות התפיסות הרומנטיות שלנו, גברים לא הפכו למעורבים יותר בבית בחסות הקורונה, ושהחלוקה הלא-שוויונית נותרה גם כשכולנו ישבנו בבית. וכשהעולם מחוץ לבית כולל פערים בשכר בין גברים לנשים, היקפי משרה מצומצמים יותר לנשים ותפיסות חברתיות שמקבעות את מקומה של האישה כנושאת עיקרית בעול הבית והילדים (כמה פעמים שמעתם את המונח "משרת אב?") - ברור מי תפיל את העט המשרדי בעת קבלת ההודעה שמתחילה בצמד המילים "הורים יקרים".
הסגרים התכופים אילצו נשים לצמצם משרה או לצאת לחל"ת, וזה עוד בלי לדבר על אלה שפוטרו. זה קרה וקורה גם לגברים, אבל פחות. הרבה פחות. על פי מחקר של פרופ' מאיר יעיש ופרופ' טלי קריסטל מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, לפני הקורונה 74% מהגברים ו-65% מהנשים עבדו במשרה מלאה. בסגר השלישי התמונה כבר הייתה אחרת: רק 53% מהנשים החזיקו במשרה מלאה, בעוד שיעור הגברים במשרה מלאה ירד ב-4% בלבד.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןהנתונים האלה מעידים שהשנתיים האחרונות רק העמיקו את אי-השוויון בין המינים, ושהקריירה של הנשים ספגה פגיעה אנושה. זה מסוכן: בטווח הלא-רחוק נשים עלולות להרים ידיים ולהיפלט משוק העבודה. הג'ינגול הזה בין עבודה (מהבית), לגידול ילדים (ללא מסגרות) ולעבודות הבית (שהפך גם למסגרת), בלי אפשרות למיקור חוץ כבעבר (כי הבייביסיטר חולה, מבודדת או שפשוט נגמר הכסף), הפך קשה מדי, כמעט בלתי אפשרי.
בשקט-בשקט, בין הררי כביסה וחומרי יצירה, נשים חוזרות עשרות שנים אחורה, לימים שבהם לא היה לנו כוח פוליטי, שהודרנו משוק העבודה, שחלומותינו היו צרים כתבנית פאי תפוחים. אם זה יתממש - אין מכשיר אקמו שיוכל להציל את העולם.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
