שורד השואה שמשון שוופל מספר את סיפור בריחתו מגטו ורשה לנוסעים באוטובוס
ישראל מתייחדת כעת עם זכרם של ששת מיליוני הנספים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנערך הפעם, 80 שנה אחרי מרד גטו ורשה, בסימן ההתנגדות היהודית בשואה. בישראל חיים 147,199 ניצולי שואה ולאורך היממה הקרובה יספרו השורדים, בשלל פרויקטים ודרכים שונות, את סיפוריהם – כדי להנחיל את זיכרון השואה לדור הבא – אבל ככל שעוברות השנים ומספריהם הולכים ומצטמצמים, כך גם גובר החשש שהקשב של בני הנוער הולך פוחת. מעיד על כך סקר חדש שבו רבים מהם מגלים בורות בסוגיות מרכזיות בשואה: כמעט מחציתם כלל לא ידעו שטרבלינקה היה מחנה השמדה ולא הכירו את סיפורו של יאנוש קורצ'אק, וכ-60% לא ידעו מהם משפטי נירנברג.
כחלק מהניסיון להטמיע את זיכרון השואה בדרכים יצרתיות יותר ניתן למנות את פרויקט "זיכרון על גלגלים" של עמומת "שם ונר" שבמסגרתו סיפר אתמול שמשון שוופל, ניצול שואה בן 94, את סיפורו לנוסעים באוטובוס של חברת אלקטרה-אפיקים בפתח תקווה. "משנה לשנה אנחנו, ניצולי השואה, הולכים ומתמעטים. נשבעתי לעצמי שאמשיך לספר על זוועות השואה עד יומי האחרון. אני מרגיש שאני חייב כל פעם להספיק לספר את הסיפור שלי לכמה שיותר אנשים. חשוב לי שאנשים יידעו מה עברנו, הרבה לא מכירים חלקים רבים ממה שאני מספר", אמר שוופל, ששרד את גטו ורשה בזמן שמשפחתו נספתה על ידי הנאצים.
שוופל, שנולד ברומניה ב-1928, סיפר על חוויותיו מאז הגטו ועד עלייתו לארץ ב-1949. "הייתי בן 13 בשואה. הפעם הראשונה שהתרגשתי וסיפרתי את סיפורי הייתה לפני כ-40 שנה, כשהבן שלי היה בן 13, בגיל שבו הייתי כשנלקחנו למחנות. שאלו אותם בתיכון אם יש הורה שיכול לספר את סיפור השואה, שם התרגשתי מאוד, היום אני כבר פחות מתרגש, התרגלתי", אמר. בהמשך הגיע לבניין עיריית ראשון לציון כדי להדליק משואה לקראת יום השואה.
לצד העדות שלו נערכה באוטובוס תערוכה עם סיפוריהם של יהודים שנרצחו במחנות ההשמדה, ובהם ויקטור "יאנג" פרץ שהיה מתאגרף תוניסאי יהודי, אלוף העולם באגרוף במשקל זבוב בשנים 1932-1931. פרץ היה המתאגרף הצעיר ביותר שזכה באליפות עולם ונספה בצעדת המוות שלאחר פינוי מחנה ההשמדה אושוויץ.
בתערוכה תואר גם סיפור הגבורה יוצא הדופן של פרנצ'סקה מאן, בלרינה יהודייה מוורשה. ב-23 באוקטובר 1943 היא נכללה במשלוח של 1,700 יהודים שהגיעו לאושוויץ-בירקנאו, אף שנאמר להם שיוסעו לשווייץ לשם החלפה בשבויי מלחמה גרמנים. מן העדויות השונות עולה שהיא ירתה למוות באיש ה-SS יוזף שילינגר, כנראה באמצעות אקדחו שלקחה ממנו, ובירייה נוספת פצעה את איש ה-SS וילהלם אמריך. מעשה זה גרם להתקוממות של יתר הנשים שבאותו חדר, ולרציחתן בידי תגבורת שהוזעקה למקום.
רוחה וקנין שער, מנכ"לית "שם ונר", אמרה כי העמותה פועלת מאז 2013 ומנחילה מסורת של הדלקת נר זיכרון אישי בערב יום השואה: "המטרה העיקרית לשמה אנחנו פועלים היא שנכיר וניתן דגש על חיי הנספים לפני שהם הפכו לקורבנות. כי כל אחד מהנספים היה אדם עם שם, בני משפחה, מקצוע, חלומות. כמוני וכמוך. וחובתנו להשיב להם את הזהות אותה ביקשו הנאצים למחוק".
הסקר המדאיג: 61% מהנערים לא יודעים מהם משפטי נירנברג
אבל אלו שהפרויקטים להנצחת זיכרון השואה מיועדים אליהם ברובם – בני הנוער – נעשים דווקא פחות מודעים לסוגיות הללו, כך לפחות לפי הסקר החדש שנערך על ידי ארגון "לתת" ופרויקט "מעלים זיכרון", שמעודד אנשי ציבור ומשפיעני רשת להעלות "סטורי" לרשתות החברתיות יחד עם הניצולים כדי להגביר את המודעות בקרב הדור הצעיר. אחד הם הוא למשל הזמר סטפן לגר, שבסטורי שלו באינסטגרם שיתף סרטון ממפגש שערך עם ניצול השואה גדעון לב.
הסקר נערך בקרב 350 תלמידים בכיתות י'-י"ב, המהווים מדגם מייצג של שכבת גיל זו. עולה ממנו כי 47% לא ידעו שטרבלינקה היה מחנה השמדה, 44% לא הכירו את סיפורו של יאנוש קורצ'אק, 61% לא ידעו מהם משפטי נירנברג ו-61% מאמינים כי בעתיד זיכרון השואה לא יעבור לדורות הבאים.
הסטורי של סטפן לגר לעלאת מודעות ליום השואה
(מתוך עמוד האינסטגרם של סטפן לגר)
כ-50% מהנשאלים בסקר לא פגשו או פגשו בתדירות נמוכה ניצול שואה ושמעו את סיפורו בשנה האחרונה. כ-53% מבני הנוער סבורים כי יהיה להם קל יותר ללמוד על נושאים מורכבים דרך הרשתות החברתיות ו-56.6% אמרו כי במידה מועטה עד רבה מאוד הם לא מצליחים להתחבר לזיכרון השואה – כיוון שהדבר "רחוק" מהם.
ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון "לתת" אמר בעקבות הסקר: "המשימה של 'והגדתך לבנך ולבתך' בעידן הנוכחי מחייבת אותנו למצוא דרכים יצירתיות לדבר על הזיכרון הקולקטיבי שהוא חלק מהזהות שלנו, מהאתוס, מההישרדות, מהשואה והתקומה. פרויקט 'מעלים זיכרון' מאפשר לנו להנגיש ולהנכיח את ההיסטוריה לבני הנוער בפלטפורמות שלהם, דרך חיבור והזדהות עם יוצרי תוכן מובילים".
מעין שריג, סמנכ"לית תקשורת ושותפויות של "מטא" בישראל, השותפה במיזם "מעלים זיכרון", הוסיפה: "אלו השנים האחרונות בהן נזכה לשמוע את ניצולי השואה ממקור ראשון. הסקר מראה עד כמה קשה יותר לגרום לדור הצעיר להתחבר לעדויות ולזכור את האירועים. הבעיה טמונה בראש ובראשונה במדיום. האופן שבו מספרים לצעירים על השואה הוא כמעט פרה-היסטורי במונחי הטכנולוגיות שזמינות כיום".
מנכ"ל "עמך": המרכז הישראלי לתמיכה בניצולי שואה ובדור השני", אייל גלובוס, אמר כי ממצאי הסקר "קשים לעיכול ואפילו עצובים". לדבריו, "הכישלון במבחן הידע מלמד על קושי במערכת החינוך הישראלית, אך מעבר להכרה זו עולה מתוצאות הסקר חשש הרבה יותר גדול – כיצד כחברה שכחנו להנחיל לתלמידינו את הערכים הנלמדים מלקחי השואה? בעיניי המטרה החשובה ביותר בלימודי השואה היא שכתוצאה משימור הזיכרון יחזקו התלמידים את דבקותם במורשת היהודית לגווניה, בציונות ובערכים האנושיים".
ממשרד החינוך נמסר: "מהסקר עולה ללא ספק כי ישנה חשיבות עצומה וצורך במהלכים שהמשרד מקדם במהלך החודשים האחרונים עם גיבוש תוכנית הבגרות הגמישה בה ישנה חובת ההיבחנות בבחינת הבגרות בהיסטוריה לצד חידוש המסעות לפולין להנחלת זיכרון השואה".
אפשר גם אחרת: הנוער שעוזר להפיג את הבדידות
פרויקט נוסף שמשלב בין בני נוער לבין ניצולי שואה הוא "גט חסד" שבמסגרתו כאלף נערים ו-600 סטודנטים ברחבי הארץ מבקרים אלף ניצולי שואה בודדים, מעניקים להם אוכל חם ומוציאים אותם פעם בשבוע לבית קפה או מסעדה כדי להפיג את הבדידות. אחד מאותם שורדי שואה הוא דוב לנדאו בן ה-95, שמתגורר בתל אביב. "הביקורים האלו מדי שבוע מחיים אותי ונותנים לי כח ורצון לחיים", סיפר.
לנדאו שרד חמישה מחנות, בהם אושוויץ-בירקנאו, וגם את צעדת המוות באפריל 1945. הוא איבד בשואה את משפחתו: הוריו, סביו, אחיו ויותר מ-50 בני משפחה נוספים. הוא עלה אחר כך לארץ ישראל ולחם בגוש עציון באזור ירושלים. בתחילת מלחמת השחרור נשבה ונשלח לכלא הירדני, שם נאלץ לשהות במשך כ-11 חודשים עד ששוחרר. בהמשך הקים משפחה, הפך אב לשלושה ילדים וזכה לנכדים ולנינים רבים. את יום ההולדת שלו הוא חוגג ביום השואה ממש.
ניצול שואה נוסף שסיפר על חשיבות המפגשים עם בני הנוער הוא רן נזר, משכונת קריית מנחם בירושלים. "המפגשים השבועיים איתם הם נקודת אור בשבוע שלי. המתנדבים והמתנדבות שמגיעים מוסיפים לי כל כך הרבה נקודות של חיים. ותודה להם על זה. מעבר לדאגה הספציפית הם דואגים להיות המקור שתומך ונותן מענה מיוחד ומכבד מאוד לנו ניצולי השואה. היינו מאות אלפים ונותרנו 165 אלף בסך הכול. עכשיו החיבור המיוחד ביננו עוזר לי להמשיך את המורשת ולספר את מה שצריך לספר", אמר נזר.
מי שעומד מאחורי הפרויקט הוא מנדי בלוי, מנכ"ל אש"ל חב"ד שהקים את מיזם "גט חסד" לפני כשנה, כלקח מתקופת הקורונה. הרעיון הוא להפיג את הבדידות של הקשישים: 4,000 קשישים בסך הכול, מתוכם אלף ניצולי שואה. "אחת לשבוע המתנדבים שלנו מגיעים לניצול השואה הביתה, יושבים ומשחקים איתו או יוצאים לבילוי בבית קפה או מסעדה. אתה צריך לראות את האור בעיניים של ניצולי השואה בזכות הפרויקט הזה", אמר בלוי.
רן חורי מתל אביב, מתנדב בפרויקט "גט חסד" שמבקר מדי שבוע אצל לנדאו, סיפר: "מדי שבוע אני מבקר קשיש ולפעמים גם שניים, שואל לשלומם ומצבם ומספק להם אוכל טעים לשבת. אני מאמין שנתינה היא המפתח לקיום חברה בריאה שיש בה ערבות הדדית ודאגה לזולת, והיא מבטאת יותר מכל את ערכי היהדות. ניצול השואה שאני בקשר קרוב איתו הוא דוב לנדאו שאותו הכרתי בביקור שערכתי אצלו וגיליתי איש מעניין, לוחם, ציוני ודמות להערצה בכל קנה מידה".
החתול בעל 70 הנשמות
כחלק משלל אירועי יום השואה ניתן לציין אחד נוסף שנרשם לאחרונה במוזיאון השואה בנוף הגליל: 85 שנים אחרי שחיילים נאצים ניפצו לרסיסים את חתול החרס המיניאטורי של הנערה הלגה שטרן, במהלך פרעות ליל הבדולח בגרמניה, נתרם הפסל שהודבק מחדש למוזיאון הישראלי.
שטרן בת ה-101, שחיה כיום בארה"ב, נולדה בדיסלדורף שבגרמניה ב-1922. "היא גרה ברחוב הראשי של העיר, ליד בית הכנסת הגדול וליד ביתו של הרב הראשי של העיר. אביה לחם כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, היה איש עסקים מצליח וכשאירע ליל הבדולח ההורים היו בהלם מהפוגרום שנעשה ביהודים, הם לא ידעו מה לעשות. הנערה בת ה-16, שהייתה חניכה בתנועת הנוער הציונית בדיסלדורף, מילטה את הוריה מהבית וכך הצילה את חייהם", סיפר סשה וייסמן, מנהל מוזיאון השואה בנוף הגליל.
"הלגה חזרה למחרת בבוקר לביתה וראתה שכל הבית נהרס, וגם חתול החרסינה המיוחד שלה. הנאצים ניפצו את החתול על הרצפה. היא לקחה את החתיכות של החתול ובסבלנות רבה החלה להדביק ולחבר את מאות החלקים והרסיסים זה לזה. זמן קצר לאחר מכן הלגה פונתה ב'קינדר טרנספורט' שפינה מאות ילדים יהודים מאירופה לישראל, היא לקחה איתה את החתול הזה שהפך להיות הקמע שלה", הוסיף וייסמן.
שטרן נקלטה בישראל ועבדה בקיבוץ במשך כמה שנים, נישאה ללוחם יהודי בבריגדה היהודית, שהמשיך ולחם בפלמ"ח. בשנת 1957 יצאה עם בעלה לשליחות בארה"ב, ונותרה לחיות שם. אז איך חתול החרס התגלגל מארה"ב לנוף הגליל? כבר לפני 20 שנה וייסמן, שהינו צייר וגרפיקאי, עשה תערוכה בוושינגטון הבירה ביוזמתה של שטרן, וכך נוצר הקשר ביניהם. "לפני כמה חודשים היא פנתה אליי וסיפרה לי את הסיפור המיוחד על החתול שניצל בליל הבדולח. היא רצתה לתרום למוזיאון בנוף הגליל – ולפני שבועיים המעגל נסגר והחתול ש'שרד' את הלינץ' הקשה של ליל הבדולח מצא בית אוהב וחם בנוף הגליל".
רונן פלוט, ראש העיר נוף הגליל וממלא מקום יו"ר "יד ושם", אמר: "מרגש לראות את החפץ שניצל בליל הבדולח מגיע למוזיאון בנוף הגליל. אומרים שלחתול יש שבע נשמות, לחתול של רייצ'ל יש 70 נשמות והוא יישאר אצלנו לנצח".
