ביום שבו חסן השני, מלך מרוקו, נטמן באדמה, החליטה חדוה סלע להוציא לאור את הסוד הגדול של חייה. "ישבתי בסלון הדירה בקיבוץ מעלה החמישה עם הבן האמצעי שלי, אלדד, וצפינו במסע ההלוויה", היא נזכרת, "ואז, ברגע אחד, זרקתי עליו את הפצצה. סיפרתי לו שהמלך חסן השני הוא אבא שלי. אלדד, שהיה אז בן 24, הסתכל עליי המום: 'תגידי, השתגעת? מאיפה זה בא לך?'. רק אז, בפעם הראשונה, התחלתי לדבר".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המלך חסן השני מת ביולי 1999, החודש שבו חגג 70. הידיעה על מותו הצמידה את חדוה למסך. "בערוצי הטלוויזיה של מרוקו, צרפת, וגם בישראל, שידרו אז הרבה מאוד פרטים על 38 שנות כהונתו של המלך", היא מספרת, "הוא נחשב למנהיג דגול שהצעיד את מרוקו קדימה והפך אותה למדינה מודרנית. ואני צופה בהלוויה, ונזכרת בסיפורים של סבתא שלי מרצדס, על שליחים שהגיעו לביתה במכוניות מפוארות כדי לאסוף את אמא שלי, אניטה, למפגשים עם המלך".
מה גרם לך לספר את הסוד דווקא באותו רגע, אחרי כל השנים?
"אלדד שאל אותי למה אני כל כך שקועה בהלוויה של מלך מרוקו, אז פשוט עניתי 'כי זה סבא שלך'. זו הייתה עבורי אמירה משחררת. אלדד ביקש שאחזור שוב על המילים, הוא היה בהלם".
אלדד: "אני זוכר איך בכיתה ו' הכנתי עבודת שורשים, ומהצד של אמא שלי לא מצאתי כלום. זה נראה לי משונה, אבל כילד לא הצקתי לה בשאלות. רק בהלוויית המלך חסן, כשאמא שלי סיפרה את הסוד, החלטתי לא לוותר. אפשר לומר שאני המנוע שמפעיל אותה ולוחץ עליה לקבל הכרה כבתו של המלך. שיהיה ברור, אנחנו לא מחפשים כסף. אנחנו רק רוצים שחמשת ילדיו של המלך חסן יכירו באמא שלי כאחותם. אני יודע שזה יהיה קשה, אבל בסופו של התהליך אנחנו נשיג את מה שמגיע לה".
לפני שנה, בעידודו של אלדד, עברה חדוה מישראל לבלגיה. כאן היא מוכרת בשם ז'אן בן־זקן, ומתגוררת בכפר קטן, שאת שמו, כמו פרטים מזהים אחרים על המקום, היא מתעקשת שלא לחשוף. מכאן - בזכות העובדה שהיא מחזיקה באזרחות בלגית - היא גם מנהלת את התביעה לקבל הכרה כבתו של המלך המנוח, וכאחותם של המלך הנוכחי, מוחמד השישי, שלוש אחיותיו הנסיכות, ואחיו הצעיר.
על הרומן בין חסן השני, שבאותם הימים היה נסיך ויורש העצר, לבין האם אניטה, למדה חדוה בעיקר מסבתה מרצדס, ובהמשך ליקטה פרטים נוספים מדודותיה, אחיותיה של אמה, כדי להשלים את חלקי הפאזל. אניטה, מתברר, נחשבה לנערה קלת דעת ונועזת, וצדה את עינו של יורש העצר, כשהגיע לביקור בבית המשפחה. "אמא שלנו ניסתה להתנגד לקשר, אבל הרומן ביניהם הפך עד מהרה לסוד גלוי", סיפרה דודתה של חדוה, ליזה לוס, בריאיון שהתפרסם במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" לפני 18 שנה, "על אף אמצעי הזהירות שנקט הנסיך חסן, השמועה פרחה ברובע אנפה, שבו גרנו".
13 צפייה בגלריה
עורכי העיתונים במרוקו קיבלו הוראה להתעלם. חשיפת הפרשה בשער ''7 ימים''
(צילום: צילום מסך)
סבתה של חדוה התנגדה לקשר, וכשהנסיך היה שולח את הנהג להביא אותה אליו - ניסתה לסגור את הנערה בבית. "אבל אניטה חסרת הגבולות נמלטה דרך החלון", הוסיפה לוס, "היא אהבה מאוד את היחסים האסורים. אמא שלנו קלטה שהרומן השערורייתי עלול להתפתח לכיוון לא רצוי, וחששה שאניטה תגמור כאחת מחבורת הפילגשים הקבועות בארמון המלוכה. ידענו שמי שנכנסת לשם לא תצא עד יום מותה".
חדוה: "אמא שלי מעולם לא הסכימה לשבת ולספר את הסיפור בצורה מסודרת. רק פעם אחת היא העיפה לעברי מבט ואמרה: 'את הרי יודעת מי אבא שלך. אבל לעולם לא תצליחי להגיע אליו, לארמון המלוכה ברבאט'. וזהו. אף מילה נוספת. סגרה את הפה ולא הסכימה להוסיף דבר עד יום מותה"
אניטה הייתה רק בת 15 כאשר התברר כי היא בהיריון. "מה כבר אמא שלי יכלה לעשות עם ילדה בת 15 שנכנסת להיריון מהנסיך?"
אני שואלת עכשיו את חדוה אם אמא שלה מעולם לא סיפרה לה על הרומן עם המלך. "היא הייתה זורקת מילה פה מילה שם, ומעולם לא הסכימה לשבת ולספר את הסיפור בצורה מסודרת. רק פעם אחת, כשהיחסים ביננו קצת התרככו, היא העיפה לעברי מבט ואמרה: 'את הרי יודעת מי אבא שלך. אבל לעולם לא תצליחי להגיע אליו, לארמון המלוכה ברבאט'. וזהו. אף מילה נוספת. סגרה את הפה ולא הסכימה להוסיף דבר עד יום מותה, ב־1997. אני כן יודעת שהיא כתבה ספר על חייה, אבל מישהו העלים אותו אחרי שנפטרה".
למה הכוונה, היחסים התרככו?
"מעולם לא הייתי קרובה לאמא שלי. מיד אחרי שנולדתי היא עלתה על מטוס עם אחי, ז'קי, הסתלקה לבריסל והשאירה אותי, תינוקת רכה, עם סבתי מרצדס. סבתא שלי כעסה על הנטישה, וכשהייתי בת 11 חודשים היא קנתה כרטיס טיסה, הכניסה אותי לסל של תינוקות, עטפה אותי בשמיכה, צירפה בקבוקי חלב, חיתולים ובגדים, ומסרה אותי לידי דיילת של מטוס 'סבנה'. כך עשיתי את דרכי אל מחוץ למרוקו, תינוקת בתוך סל".
בנמל התעופה בבריסל המתין לתינוקת אחד ממאהביה של אניטה, שלא טרחה להגיע לאסוף את בתה בעצמה. "מיד העבירו אותי לכפר קטן, לגדול במשפחת אומנה שטיפלה ביתומים. היינו אז שמונה ילדים קטנים, ומההתחלה נחשבתי לחריגה. לתינוקות הבלגים לא היו הורים, ולי הייתה אמא שלא הייתה מעוניינת לגדל אותי. היא העדיפה לשלם הרבה מאוד כסף, שאני לא יודעת עד היום מה מקורו, למשפחת האומנה".
חדוה נשארה בבית משפחת האומנה עד גיל 13. "את אמא שלי ראיתי לעיתים רחוקות, נדירות ממש, ובכל זאת הערצתי אותה. היא הייתה יפהפייה, אקזוטית, אלגנטית, תמיד בלבוש מוקפד. היא התגוררה בדירות יוקרה עם חדרים ענקיים, ותמיד הסתובבו סביבה גברים. כשהייתי מגיעה לביקורים חטופים המשרתת הייתה מחביאה אותי בחדר צדדי. לא התאים לאמא שלי להציג אותי בפני מאהביה".
כשהסתיימה תקופת האומנה, עברה חדוה לפנימייה יוקרתית. "ושוב ראיתי את אמא שלי רק לעיתים רחוקות, אבל בשלב מסוים התחילה להזמין אותי יותר, ולקחה אותי לתופרת ולחנויות בגדים. הלבישה אותי בחליפות תואמות לחליפות שלה, כאילו היינו אחות בוגרת ואחות צעירה. בהמשך הבנתי שאמא שלי רצתה להופיע איתי כדי להיראות מהוגנת. אישה יפה עם נערה שתקנית שלא עושה בעיות, ומסתכלת על אמא שלה בהערצה".
בזמן הזה בן הזוג הקבוע של אמה, ראול, מילא את תפקיד האבא. "הוא היה מבוגר מאמא שלי ב־20 שנה, בן גילה של סבתי, ששידכה ביניהם. בכל פעם שהיה חוזר מהפלגה, היה מציף אותי ואת אחי ז'קי, שגם הוא לא חי רוב הזמן בבית, במתנות ובממתקים. חיבבתי מאוד את ראול. לעומת אמי הקרירה, ראול היה נגיש יותר. קראתי לו 'אבא' אבל הדודות שלי אמרו 'אל תטרחי', וגם הוא עצמו לא התעקש".
בגיל 18 החליטה חדוה לעלות לישראל. ב־1969 היא הגיעה לקיבוץ חוקוק והצטרפה לגרעין. ההגעה לישראל לא שמה סוף לנדודיה. "עברתי הרבה מקומות בארץ, היו לי בעלים וגברים אחרים. אני לא מחוברת למקום מסוים. בית או עיר לא עושים לי את זה. אפשר להגיד שאין לי בית".
והתחושה שאת בתו של המלך? איזה מקום היא תפסה בחייך?
"ביום שעליתי לישראל החלטתי לשים בצד את הסיפור על בית המלוכה המרוקאי. לא שיתפתי בסוד אף אחד".
חדוה נדדה בין קיבוץ מעלה החמישה לאילת, מצאה עבודה בנווה אילן, ואז עקרה עם בעלה הראשון, מני שקד, ושני ילדיהם הגדולים ניב (כיום בן 50, מתגורר בניו־יורק ועוסק במשלוחי פרחים) ואלדד (47, מדריך כושר לאלפיון העליון במלון דן אכדיה בהרצליה) לבלגיה. בהמשך נולדה לבני הזוג ילדה שלישית, נטע (37, עובדת במשרד ממשלתי). השניים התגרשו, חדוה שבה לישראל ונישאה ליהורם, אולם גם הנישואים האלו לא החזיקו מעמד.
13 צפייה בגלריה
''אם תהיה לי, למשל, תאונת דרכים פתאומית, ברור מאיפה זה בא''. חדוה בכפר שבו היא מתגוררת
(צילום: אביגיל עוזי)
עכשיו היא מתגוררת בחדר ששכרה בבית גדול בקצה הכפר הקטן בבלגיה. פעמיים בשבוע היא מתנדבת בדוכן ביגוד שמפעיל הצלב האדום עבור נזקקים, ומאכילה קשישים. מכאן היא יוצאת לבית המשפט לדיני משפחה בבריסל, שבו מתנהל המשפט נגד אחיה למחצה, המלך מוחמד השישי, שלוש אחיותיו ואחיו. מכאן היא גם יוצאת כל חודשיים־שלושה לבקר את ששת נכדיה שמתגוררים בישראל ("אני באה בכל פעם שיש טיסה זולה").
"היום אני פחות נותנת את עצמי", היא אומרת, "כל החיים הייתי נוחה לכולם, גם בקשרים שהיו לי עם גברים. הייתי הילדה הטובה, לא שאלתי שאלות, למרות שלאורך כל חיי אצרתי בתוכי המון שאלות. אפשר לומר שנפגעתי מכולם סביבי, למעט מילדיי הנפלאים. לכן גם הגעתי להחלטה לא ליצור יותר קשרים רומנטיים. אני מבינה שאני לא טובה בזה".
את צמד עורכי דינה של חדוה, מארק אוטונדל, מומחה לזכויות אדם שנשוי לשרת המשפטים לשעבר של בלגיה, ואחותו נטלי, מומחית לדיני משפחה, אני פוגשת במשרדם המרווח, שקירותיו מעוטרים בתעודות הוקרה שמעידות על הצלחתם. ניצחון ראשון הם כבר השיגו במשפטה של חדוה, כאשר הצליחו לשכנע את בית המשפט שראול ז'וסאר, בעלה של אניטה, איננו אביה הביולוגי. "השופטים אפילו לא דרשו מראול לערוך בדיקת רקמות", היא מספרת, "עורכי הדין הצליחו לשכנע, די בקלות, שהוא היה יורד ים, ובזמן שאמא שלי נכנסה להיריון הוא היה בהפלגה ארוכה בסקנדינביה". נטלי: "זה בהחלט ניצחון. הגשנו הוכחות ברורות שז'וסאר לא יכול להיות האבא, וכי הוא רק היה 'סידור נוח' עבור אניטה. עכשיו, בשלב השני, אנחנו עוסקים בזיהוי האב הביולוגי. בעקבות ההחלטה חדוה שינתה את שם משפחתה מז'וסאר לבן־זקן, כשם אמה".
המשפט מתנהל בעצלתיים. יש דיונים שאליהם מגיעים רק עורכי הדין, באחרים משתתפת גם חדוה עצמה. "אני סומכת על פרקליטיי ויודעת שהם עושים עבודה נאמנה", היא מסבירה, "ובכלל, קשה לי מאוד עם בית המשפט".
מאחורי הקלעים בנה אלדד הוא האיש שמנהל את החקירה. הוא הרכיב צוות חשיבה וייעוץ בישראל, מגייס יועצים משפטיים ובעיקר זה שמעודד את אמו לא לוותר. "אני השליחה של אלדד", היא אומרת, "ממלאת את ההנחיות שהוא שולח לי".
בין היתר, מפעיל אלדד איש שב"כ לשעבר וצוות תחקירנים במרוקו. ארבע שנים עבדו התחקירנים על איסוף ממצאים וצילומים. בין היתר יצאו לצלם את דירת המסתור ברובע אנפה, שבה נערכו, ככל הנראה, המפגשים בין סבתו למלך, ומצאו שהדירה רשומה על שמה של משפחה יהודית שלא מתגוררת בה. הם צילמו דירה נוספת, בשדרות המלך מוחמד החמישי, שאליה נהג הנסיך חסן, לפני שהפך למלך, להזמין נערות צעירות, ביניהן גם אניטה. בהמשך הם הגיעו גם למרתפי ארמון המלוכה, מקום מפגש נוסף.
"התצלומים האלה", מספר לי איש השב"כ לשעבר שמנהל כיום מכון חקירות פרטי, "הוצגו בבית המשפט בבלגיה עם תעודת הלידה של חדוה. בית המשפט פסק שהתעודה שעליה רשום שמו של ראול ז'וסאר כאביה מזויפת".
עורך הדין סטניסלס אשכנזי, מטעם בית המלוכה: "אף אחד לא יאיים על ממלכת מרוקו. אף אחד לא יאלץ את המלך מוחמד השישי או אחד משלוש אחיותיו ואחיו, לעבור בדיקת דנ"א. אני אומר לך, ואת מוזמנת לצטט אותי: כל זה בולשיט. האישה הזאת, היא מנסה לקבל כסף, אבל אנחנו לא ניתן"
לבית המשפט בבלגיה אין סמכות רשמית מול בני המלוכה במרוקו. הנתבעים - המלך המכהן ואחיו - העבירו את התביעה למשרד החוץ, שמינה את עורך הדין סטניסלס אשכנזי לייצג אותם בבית המשפט. "זה בהחלט מוזר", טוען מארק.
מה מוזר בזה?
נטלי: "מקובל שהצד הנתבע לא מגיע בעצמו לבית המשפט אלא שולח עורך דין, במיוחד כאשר מדובר באישיות רמת מעלה. אלא שעורך הדין אשכנזי מייצג את משרד החוץ המרוקאי, שבכלל לא מוזכר בתביעה. אנחנו תובעים כאן בני אדם, לא גוף מדיני. הקייס שלנו הוא נגד אנשים, והם בוחרים להופיע כממלכה, לייצג את עצמם דרך משרד החוץ".
העובדה שעורך הדין שמייצג את משרד החוץ המרוקאי, ולמעשה את המלך ואחיו, הוא יהודי, נראית לך מגמתית?
"אני מבקש לא להתייחס לעדתו ולערכי אמונתו של הצד השני", עונה מארק בדיפלומטיות, "זה לא הקייס שאנחנו עוסקים בו. כל עורך דין כשיר בעיניי".
אלא שאחד מבכירי הקהילה היהודית בבריסל חושב שלזהות עורך הדין יש משמעות מכרעת: "זאת מחשבה נכונה למנות דווקא פרקליט יהודי, כך בית המלוכה מפגין שהוא סומך על היהודים, וגם שומר על יחסים טובים עם ירושלים. כולם יוצאים טוב מהמהלך הזה, פרט לחדוה, שמוצגת כאישה רודפת בצע".
בתגובה לתביעה הגיש עורך הדין אשכנזי תביעה נגד חדוה, בטענה שהיא משקרת. בכתב התביעה נכתב כי אין לחדוה כל קשר לבית המלוכה, ולכן לא יעלה על הדעת שהמלך והנסיכים יתבקשו לעבור בדיקת דנ"א.
"אני רואה את התביעה נגדנו כסיפור קל ופשוט מאוד", מצהיר עו"ד אשכנזי בשיחה טלפונית שאנחנו עורכים, ומאשים: "חדוה אימצה כתובת בבריסל שממנה היא מפעילה את עורכי דינה, אבל למעשה היא מתגוררת בבית מלון בישראל ועובדת. הכול מזויף בסיפור הזה. היא לעולם לא תצליח להוכיח שהיא קרובה למשפחת המלוכה. עורך הדין של חדוה נפגש עם דיפלומט בכיר מאוד בשגרירות מרוקו בבלגיה, והעביר את הדרישה - או מעמד ותואר לאחותו למחצה של המלך המכהן, או פיצוי כספי גבוה. ואנחנו הודענו שהדרישה לא תקפה מהמשפט הראשון.
עורך דינה של חדוה, מארק אוטונדל: "אני מתרשם שחדוה ניחנה בכוח פנימי מרשים, כי היא ערוכה ומוכנה להיכנס למאבק הזה וללכת למרחקים. אפילו להסתכן. תראי, היא מגיעה לאמת שלה לקראת סוף חייה, וצריכה לחבר את החיים שהיא חיה עם סיפור החיים שהסתירו מפניה במשך שנים ארוכות"
"אף אחד לא יאיים על ממלכת מרוקו או על בית המלוכה. אף אחד לא יאלץ את המלך מוחמד השישי או אחד ממשלוש אחיותיו ואחיו, לעבור בדיקת דנ"א. אני אומר לך, ואת מוזמנת לצטט אותי: כל זה בולשיט. האישה הזאת היא לא בתו של חסן השני מלך מרוקו האחרון. היא מנסה לקבל כסף, הרבה כסף, אבל אנחנו לא ניתן. נשמור על יחסים טובים עם ישראל ונטאטא את הסיפור הזה".
עורכי הדין של חדוה, מצידם, מודים כי אכן התקיימה פגישה בשגרירות, אך מעולם לא עלתה בה דרישה כספית כלשהי.
היה ניסיון של הנתבעים להציע דמי שתיקה, להעביר מעטפה חתומה ולסגור מבחינתם את הפרשה המביכה?
מארק: "הצד שלנו בכלל לא מדבר על כסף, אבל זה לא עצר את עורך הדין אשכנזי מלהזכיר בראיונות לתקשורת סכום של 16 מיליון יורו. אנחנו לא יודעים מאיפה הוא לקח את הסכום הזה, כי מעולם, אפילו פעם אחת, לא הזכרנו כסף.
"הצד השני עושה הכול כדי 'ללכלך' את חדוה, להציג אותה כאישה זולה ורודפת בצע. בעניין בדיקת הדנ"א שהמלך ואחיו הנסיכים מתנגדים לבצע, אני רוצה להזכיר שהמשפט מתנהל בבלגיה ולא במרוקו, ורק השופט כאן יחליט האם לדרוש את הבדיקה. אנחנו נגיע לאמת, יש לנו סבלנות".
איך תתקדמו אם בני משפחת המלוכה יתעקשו לא לעבור בדיקת דנ"א?
"יש עוד מהלכים שחייבים לבצע, לפי סדר מסוים, ונקווה לטוב".
חדוה חוששת שחייה בסכנה בגלל התביעה. שמישהו עלול לפגוע בה. אתם שותפים לחשש?
מארק: "אין לנו סיבה לחשוב שהיא בסכנת חיים, אבל אני בהחלט יכול להבין את החשש שלה מול בית המלוכה. אחרי הכול, מי שעומדת מולה היא מלוכה דיקטטורית. בכל מקרה, לנו כעורכי דינה אין הוכחה כלשהי שיש איומים או ניסיונות לפגוע בה".
נטלי: "בהחלט סביר והגיוני בעיניי שחדוה תחשוש ושתבקש שלא יזכירו איפה היא מתגוררת".
לא פשוט לעמוד מול בית מלוכה.
מארק: "יש פה אישה שסבלה כל חייה מניכור. זרקו וטילטלו אותה, וזה בהחלט גרם לה סבל גדול. אבל אני מתרשם שחדוה ניחנה בכוח פנימי מרשים, כי היא ערוכה ומוכנה להיכנס למאבק הזה וללכת למרחקים. אפילו להסתכן. אני גם מתרשם שהיא שבורה מבפנים וצריכה לעשות שלום עם עצמה, לבנות מחדש את חייה.
"תראי, היא מגיעה לאמת שלה לקראת סוף חייה, וצריכה לחבר את החיים שהיא חיה עם סיפור החיים שהסתירו מפניה במשך שנים ארוכות. ופה אנחנו נכנסים לתמונה, לעזור".
אתה מאמין שתנצחו?
"אני מחייך ביני לבין עצמי ואומר, סבלנות".
חדוה לא הגיעה לעורך הדין אוטונדל במקרה. רק לפני שנה הוא סיים הליך דומה, בשמה של הציירת הבלגית דלפין בואל, שדרשה כי מלך בלגיה אלברט השני יכיר בה כאביה. במסגרת התביעה שניהל אוטונדל, אולץ המלך לעבור בדיקת רקמות שהוכיחה מעל לכל ספק, כי המלך הנשוי, אב לשלושה ילדים, הוא אביה גם של דלפין, שזכתה בעקבות המשפט לפיצוי כספי ענק ובתואר אצולה. "ההבדל בין דלפין לבין חדוה, שהן פחות או יותר בנות אותו הגיל, הוא שבבלגיה קיים משטר דמוקרטי, גם במשפחת המלוכה, ואילו במרוקו מדובר בדיקטטורה נוקשה. במקרה של דלפין יכולתי לפעול בצורה חופשית מול הרשויות הפוליטיות. המקרה של חדוה שונה לגמרי".
אני שואלת את חדוה האם פגשה את דלפין או התייעצה איתה. "אני כמובן מכירה את הסיפור, אבל עד היום לא עשיתי מאמץ להיפגש. הסיפור שלנו דומה, אבל הנסיבות שונות".
את חדוה פגשתי בפעם הראשונה ב־2005. הגעתי אז לחדר הכושר השכונתי והבחנתי באישה זרה, צעירה, מביטה בי. "נכון שאת העיתונאית?" היא שאלה אותי, "נכון שאת הכתבת לענייני העולם הערבי?". כשהשבתי בחיוב, היא אותתה לצעיר גבה קומה שהאזין מהצד לשיחה הקצרה בינינו, והאיצה בו לשתף את סיפורו. זה היה אלדד, בנה האמצעי של חדוה שעבד כמדריך כושר במכון. "כדאי לך מאוד לפגוש את אמא שלי", הוא אמר, וכששאלתי מדוע, ענה לי: "אנחנו מאמינים שהיא הבת של חסן מלך מרוקו".
חודש לאחר מכן טסתי לאילת עם הצלם ינאי יחיאל כדי לפגוש את חדוה. כשחיכינו בבית הקפה שבו קבענו להיפגש, צעק לפתע יחיאל בהתרגשות: "הנה היא", שאלתי: "איך אתה יודע?" והוא ענה: "תראי כמה היא דומה למלך".
הכתבה שפירסמנו אז, על שער מוסף "7 ימים", הכתה גלים במרוקו. שני עמיתיי ברבאט סיפרו לי שעורכי העיתונים קיבלו הוראה חד־משמעית להתעלם מהדיווחים, לא להזכיר אותם אפילו ברמז. אבל ערוצי אל־ג'זירה והבי־בי־סי בערבית והעיתונים הנפוצים בעולם הערבי תירגמו את הכתבה במלואה. הם פנו גם לקבל תגובה רשמית מבית המלוכה, אבל זה בחר לשתוק.
מה עשתה לך הכתבה ההיא?
"מאישה אנונימית שמנווטת את חייה עם שלושה ילדים, הפכתי לדמות מחוזרת על ידי התקשורת. אני זוכרת שבהזדמנות מסוימת, כשעבדתי בבית מלון, הזעיקו אותי לקבלה. לפניי עמדה אישה שלא הכרתי. 'קראתי עלייך', היא סיפרה לי, 'אני הייתי תופרת בארמון המלוכה במרוקו והכרתי היטב את המלך חסן. והנה אני רואה אותך, את באמת כל כך דומה לו'".
את מכירה את פועלו של המלך חסן השני?
"בוודאי. אני יודעת שיציבותה של מרוקו בשנות כהונתו הקנתה לה מעמד מיוחד בקרב מדינות העולם הערבי. הוא גם היה אחת הדמויות שהובילו לפתיחת תהליך השלום במזרח התיכון. זכרתי את יוזמתו המבריקה להפגיש באיפראן (עיירת נופש במרוקו - ס"פ) את חסן תוהאמי, היועץ המצרי הבכיר, עם מי שהיה אז שר הביטחון משה דיין. זה היה המהלך שהוביל לפתיחת תהליך השלום בין מצרים לישראל".
את חולמת על מרוקו? חושבת שיבוא היום שבו תוכלי להתקבל שם בזרועות פתוחות?
"אגיד לך בקיצור: אני לא מאמינה".
בבית הכפר, חדוה מאכילה עכשיו את הגדיים, התרנגולות ושני החזירים. בעוד חצי שנה היא תגיע לגיל שבו אביה היה כשמת. "אני בהחלט מודעת לסכנות הגיל, וזוכרת שמכל ילדיו אני הכי דומה למלך. אבל אני שומרת על עצמי, מתעמלת, אוכלת אוכל בריא. אני מקווה שהפחד שמלווה אותי, שמישהו ינסה לחסל אותי ככל שהמשפט יתקדם, לא יתממש. אבל אם תהיה לי, למשל, תאונת דרכים פתאומית, ברור מאיפה זה בא. ולפני שאסתלק מהעולם הזה, אני חייבת לקבל את ההכרה. לדעת באופן סופי וודאי שמלך מרוקו היה גם אבא שלי".
