למשפחת יניצ'ק מצרפת ומשפחת דיסטנפלד מארה"ב, שעלו לישראל בשנה האחרונה לא היה חסר דבר במדינות המוצא שלהן. בין אם מדובר במקומות עבודה טובים, מוסדות חינוך איכותיים עבור ילדיהם, והיכולת לקיים אורח חיים יהודי. ולמרות זאת, שתי המשפחות הרגישו חיבור לארץ - והחליטו לעלות. למרות קשיי ההתאקלמות, הריחוק מהמשפחה, הקשיים בלמידת עברית והבירוקרטיה האינסופית, בני המשפחות אומרים שישראל היא הבית האמיתי שלהן.
מי אנחנו: בוריס (49), דבורה (45) והבנים סולל (16), נתן (13) ואליאס (11) יניצ'ק. המשפחה עלתה באוגוסט מפריז בסיוע הסוכנות היהודית, ומאז היא חיה בתל אביב.
החיים שהיו: הם גרו בדופלקס יפהפה בשכונה אופנתית בפריז. בוריס עבד כמנכ"ל בחברות בינלאומיות, דבורה עסקה בתחום האופנה ופיתחה מותג משלה, והילדים למדו במוסדות חינוך איכותיים. עם זאת, הם הרגישו את האנטישמיות בצרפת, כמו יהודים רבים שחיים במדינה, ומעבר לזה משהו היה חסר להם. "ההבדל הוא שפריז הרגישה לנו כמו בית, אבל מבחינתנו ישראל היא הדבר האמיתי", סיפר בוריס בעיניים נוצצות.
2 צפייה בגלריה
"הדרך הטובה ביותר לציין את יום העצמאות היא כאזרחי ישראל": משפחת יניצ'ק
(צילום: יובל חן)
למה בחרנו לעלות: בוריס היה בביקור בישראל כשהתחיל מבצע "שומר החומות". החברים אמרו לו לחזור מהר לצרפת, אבל הוא הרגיש שזו זכות גדולה להיות כאן – ונשאר עד סוף המבצע. "כשחזרתי, שאלתי את אשתי אם היא מוכנה שנעלה לישראל. היא ענתה שהיא מרגישה כאילו אני מציע לה נישואים פעם נוספת, ואמרה כן", מספר בוריס.
החיים בארץ: המשפחה נתקלה בקשיים רבים: בירוקרטיה, חיפוש אחר בית, ועוד. מי שעזר לה היא עמותת "קעליטה", שהצמידה להם איש דובר צרפתית שסייע בכל העניינים האדמיניסטרטיביים. עכשיו הילדים כבר מרוצים, בוריס מנהל את "אסתי לאודר" בישראל, דבורה ממשיכה בעבודתה מרחוק, וכולם לומדים עברית באולפן.
חוויה ישראלית: "יום כיפור. השקט ברחובות וההתמודדות של כל אדם עם היום הזה בדרך שלו, אם הוא דתי או לא - זה פשוט מדהים".
אוכל ישראלי אהוב: "חומוס, וכמה שיותר. גם היין הישראלי מפתיע".
מה יום העצמאות כאן מסמל עבורנו: "כנצר לעולים מאלג'יריה שלחמו במלחמת העצמאות אני מרגיש שהדרך הטובה ביותר לציין את היום הזה היא כאזרחי ישראל", אומר בוריס.
"הבחירה הייתה ברורה - לעבור לכאן"
מי אנחנו: אריק (42), פנינה (36), התאומים נוח ואביגיל (10) והבת הקטנה אליאנה (5). עלו באוגוסט מארה"ב בסיוע "נפש ונפש" בשיתוף הסוכנות היהודית ומאז גרים במודיעין.
החיים שהיו: המשפחה האורתודוקסית-מודרנית התגוררה בעיר טינק, ניו-ג'רזי. פנינה הייתה רדיולוגית בחברה גדולה, ואריק ניהל השקעות עסקיות בחברת נדל"ן. "אהבנו את החיים שלנו שם וגם היה לנו כל מה שהיינו צריכים כיהודים: סופרמרקטים כשרים, חנויות יודאיקה ומוסדות חינוך יהודיים", אומרת פנינה, "גם גרנו קרוב לרוב בני המשפחות שלנו והתראינו איתם הרבה".
למה בחרנו לעלות: במהלך 11 שנים עברה המשפחה שבעה בתים בשלוש מדינות למען ההכשרה הרפואית של פנינה, וכשהרגישו שהגיע הזמן להשתקע, בחרו בישראל. "חונכנו להיות ציונים ותמיד הרגשנו חיבור לארץ", מספר אריק, "כשהתאפשר לנו לעבוד מהבית הבחירה הייתה ברורה – להעביר את המשפחה לכאן".
החיים בארץ: "עלינו לישראל בלי שאנחנו יודעים להגיד משפט אחד שלם בעברית. הפער בשפה זה משהו שעד עכשיו אנחנו מתמודדים איתו. אחד היעדים שלנו זה לדעת עברית שוטפת", מסבירה פנינה. הם הופתעו מהבירוקרטיה הבלתי נגמרת בישראל, שמחייבת לדעת את השפה, אך האתגר הקשה מכל הוא הריחוק מהמשפחה.
חוויה ישראלית: "לבלות את חנוכה במלון באילת. זו הייתה הדרך המהירה ללמוד על החיים בישראל - ארוחות בוקר עשירות עם המון מאכלים, אנשים שלפעמים צועקים אחד על השני אבל תמיד מסתדרים ביחד".
אוכל ישראלי אהוב: פלאפל ופיצה.
מה יום העצמאות כאן מסמל עבורנו: "הגשמת החלום שלנו להיות בארץ הזו".
