אוקראינה דיווחה בצהריים (יום שישי) כי לפחות חמישה בני אדם נהרגו באזור שבשליטתה כתוצאה מהשיטפונות שהחלו עם פיצוץ סכר נובה קחובקה, ועוד 13 מוגדרים נעדרים. מנגד, רוסיה דיווחה על 8 הרוגים בשטחים שכבשה, ואמרה כי עליית מפלס המים עלולה להימשך עשרה ימים. לפי האוקראינים, 48 יישובים הוצפו בעקבות הפיצוץ שיוחס לרוסיה, כולל 14 אזורים שנמצאים תחת שליטה רוסית. 2,412 תושבים חולצו בצד האוקראיני.
בינתיים, אתמול בבוקר שיירה קטנה של רכבים מסחרים ואמבולנסים עשתה את דרכה מזרחה, לכיוון אזור האסון המוצף בסמוך לחרסון, אחרי שיממה קודם לכן פוצץ מטען חבלה עצום את סכר נובה קחובקה, שעל נהר הדנייפר. לא רחוק מפסי הרכבת המובילים לחרסון עצר מחסום משטרתי את השיירה. נוכחות צבא ומשטרה מוגברת ניכרה באזור, עניין מעט מוזר כי מדובר באזור די שומם, ולא רחוק משם דווקא מתרחש אסון גדול.
היושבים ברכב כולם מתנדבים של "פרידה חילוץ והצלה", ארגון ישראלי-אוקראיני בהובלת רומן גולדמן ומארק נביאז'סקי, המייסדים והמנהלים שלו. "חשבנו שעומדת להגיע רכבת רצינית עם ציוד", אומר נביאז'סקי, "אבל כשראינו שמדובר על רכבת קצרה במיוחד הבנו שמדובר על רכבת שמובילה סוג שונה מאוד של מטען - זה הנשיא זלנסקי שהשמועות על הגעתו הקרובה לאזור התרוצצו כבר כמה שעות קודם לכן".
אנשי פרידה הגיעו לכיכר קוראבל, סמוך מאוד לגדת הנהר, במחוז חרסון והחלו מיד בעבודות הפינוי. זמן קצר לאחר מכן הגיעה גם השיירה של זלנסקי, שנאם בקצרה בלב אזור מאובטח כמה מאות מטרים משם. "הנשיא עזב וכמה דקות לאחר מכן הוא העלה לרשת החברתית סרט וידאו קצר שלו מהמקום. לאחר מכן התחילה הפצצה איומה".
גם המודיעין הרוסי, מתברר, עוקב אחרי זלנסקי בטוויטר, הבין שהוא במקום, ואפילו אם העלה מישהו בדעתו שאולי נקט אמצעי זהירות, החליטו המפקדים הרוסים בגזרה לא לקחת צ'אנס והחלו להמטיר אש תופת על הצד שמנגד. "הבניין שמאחורי המקום שאליו פינינו את הפצועים התפוצץ כולו", משחזר גולדמן, "ברד רסיסי הזכוכית והבטון עף עלינו". המזל של מתנדבי פרידה היה שהם בדיוק הלכו מעט אחורנית כדי לאסוף כמה סירות גומי ובדיוק במקום שבו עמדו שתי דקות קודם לכן נפל פגז.
האוקראינים בטוחים אף הם מי עומד מאחורי האסון ההומניטרי והאקולוגי העצום, בו נספו עד עתה כאמור לפחות 5 בני אדם, ואלפי בעלי חיים במחזות קורעי ומכמירי לב. חשוב לציין שאוקראינה לא תמיד אומרת אמת במלחמה הזו. עם זאת, גם ארצות הברית וגם בריטניה, שמגלות חשדנות כלפי בת הברית הנלחמת על חייה ולפעמים מגלה פחות ריסון, סבורות כי העובדות ברורות.
האוקראינים היו בטוחים כי התרגיל הרוסי יגיע במקום אחר. "היינו בטוחים שהם עומדים לתקוף כאילו אנחנו תוקפים את תחנת הכוח הגרעיני בז'פרוזיה", אומר גורם אוקראיני בכיר בקייב אתמול, "ואז לטעון שיש דליפה גרעינית ולערב כוחות בינלאומיים כדי לשתק את המתקפה שלנו. הם הפתיעו אותנו עם התרגיל הזה אבל שאף אחד לא ייטעה ולא יתבלבל - פיצוץ הסכר הנפשע לא יעצור אותנו בדרך לשחרור כל אוקראינה".
הגורם הבכיר הוסיף כי "המתקפה שלנו כבר בעצם החלה", ומכוון לסדרה של מתקפות קטנות רבות במקומות שונים לאורך החזית, מתקפות שהתעצמו אתמול בדרום ליד הכור הגרעיני.
המים שזרמו בעקבות פיצוץ הסכר פגעו ביישובים במורד הדיינפר, יישובים שגם כך נמצאו במצוקה נוראית מאז הפלישה וכיבוש מחוז חרסון. המחוז נמצא עשרה חודשים תחת כיבוש רוסי דורסני שכלל את כל סל הפשעים והמעשים הנוראיים שנחשפים אחרי כל נסיגה רוסית משטח כלשהו. המצב השתפר רק מעט מאז שחרור החלק של מחוז חרסון שנמצא מערבית לנהר ב-11 בנובמבר אשתקד. מאז, בעצם התייצבה החזית על הנהר, ושני הצבאות נערכו לאורכה בתזוזות קטנות.
זיו קורן ואני ביקרנו בכפרים הללו, שהוכרזו שטח צבאי סגור מאז השחרור, בדצמבר וינואר. המצב שם היה נורא. המחוז כולו סבל מהפסקות חשמל כל העת אחרי שרוסיה פוצצה את תחנות הכוח. בשבוע בו ביקרנו בחרסון לא נפסקו ההפצצות על העיר ועל הכפרים שלאורך הנהר. רק הוא מפריד בין כמה מהכפרים שהוצפו ובין העמדות הרוסיות. "עד כאן, אסור לך לעבור אותי, עוד חצי צעד ואתה בקו ישיר מול צלף רוסי", אמר אז אחד מהחיילים האוקראינים שהופקדו לשמור עלינו. אבל אל מול המצוקה הנוראית של ההצפה נשברו כל כללי הזהירות מהאש הרוסית ומאות מתנדבים, בהם אנשי פרידה, מיהרו לגדות הנהר לפנות את התושבים.
"חרסון עצמה לא נפגעה אבל שכונה אחת שלה, שנמצאת על אי באמצע הנהר, הוצפה לחלוטין", אומר גולדמן. "סייענו בפינוי משם, עד עתה פונו כ-1,500 איש, רובם ילדים", אומר נביאז'סקי, "המים מגיעים עד הקומה השנייה כבר, אבל יש רבים שפשוט ממשיכים לעלות עוד קומה ועוד קומה ומסרבים להתפנות. אנשים לא רוצים להפוך פליטים, ומאמינים שלהם זה לא יקרה עד שמאוחר מדי".
מתוך כ-17 אלף תושבי האזורים שנפגעו, מסרו מפקדי האזור לאנשי פרידה, פונו עד 11:30 אתמול בבוקר כ-2,100 איש. אבל אז, החלה ההפצצה - שבה נשרטו קל מהזכוכיות כמה ממתנדבי הארגון. "ברגע שהם התחילו להפציץ, הורו לנו להפסיק את הפינוי ולהמשיך מאוחר יותר", עדכן נביאז'סקי כשהוא, גולדמן ושאר מתנדבי פרידה ממתינים להודעה כי אפשר לחזור לקו החזית ולהמשיך.
