בתי הספר בעלי שיעור הזכאות לבגרות הגבוהים בארץ
(צילום: בראל אפרים, אבי חי)
השבוע נערך הפסטיבל השנתי סביב פרסום נתוני הזכאות לבגרות בבתי הספר בארץ. אף שכולנו מדקלמים שבחינות הבגרות הן לא חזות הכל, ואף שמשרד החינוך פרסם במקביל תמונה חינוכית עם נתונים חשובים אחרים, עדיין הזרקורים מתמקדים בעיקר בשיעור הזכאות. אלא שפרסום נתוני הזכאות לבגרות הוא עיוות שלא אומר כמעט כלום כשלעצמו. השאלה החשובה היא מה עומד מאחוריו.
לכל בית ספר יש סיפור משלו ושיעור הזכאות לבגרות הוא רק חלק קטן ממנו. פרסום טבלה שמשווה בין אחוזי הזכאות של תיכונים שונים דומה לשני תלמידים שמקבלים את הציון 70 בתעודה אך אחד מהם מקבל הערה שלפיה "כל הכבוד על ההישג המדהים", ולשני כותבים "חבל. אתה מסוגל ליותר". שני תלמידים, אותו ציון, סיפור אחר.
טבלת מספרים יבשה פוגעת ביכולת שלנו להשקיע בדברים החשובים באמת. לשיעורי זכאות בגרות גבוהים אפשר להגיע בקלות רבה אם ממיינים ולא מקבלים כל ילד, אם ההורים מחויבים לתשלומים גבוהים, או פשוט אם מנשירים ילדים שלא יצליחו להגיע לתעודת בגרות.
בבית הספר שלי אין ולא יהיו 100% זכאות לבגרות, כי אנחנו אנשי חינוך. אנחנו לא נוטשים תלמידים פחות טובים. לכן לא נהיה לעולם בראש הטבלאות הללו ועל כך גאוותנו
אם תהיה איש חינוך אמיתי שנלחם בציפורניים להשאיר עד לסוף י"ב גם את התלמידים שלא ייגשו לבגרויות, תשלם על כך באחוזי הזכאות. אולי תציל אותם מנשירה ומהרחוב, אבל תשלם על כך בירידה במורד הטבלה שמפורסמת מדי שנה ומקבלת תהודה תקשורתית חזקה. לא יראיינו אותך על ההצלחה כי בסך הכל הצלת ילדים מנשירה.
אחוזי הזכאות לבגרות נמדדים רק מתוך אלו שסיימו י"ב. המשמעות של 80% אחוזי זכאות "בלבד" היא שבית הספר לא ויתר על 20% מהתלמידים והשאיר אותם בתיכון אף שלא עמדו ברף "הבגרותי". כמנהל תיכון אני גאה בצוות שלי שלא ויתר על 20 האחוזים הללו לא פחות מאשר על העבודה עם 80 האחוזים שכן סיימו בגרות. את חלקם קיבלנו בכיתה ז' בזרועות פתוחות אף שידענו שיש סיכוי גבוה שהם לא יגיעו לבגרות מלאה. אני גאה שהם נשארו איתנו עד סוף י"ב. אני גאה בכך שבתיכון שלי אין 100% זכאות לבגרות.
פרסום טבלה מספרית שבראשה עומדים בתי ספר פרטים וממיינים הוא יריקה בפרצוף של בתי הספר הציבוריים שמקבלים כל אחד וגובים תשלומי הורים מינימליים. זה כמו לכתוב ששחקן כדורגל הבקיע שלושה שערים במשחק ולכן הוא יותר טוב מחברו שהבקיע רק שניים, רק בלי לציין שהראשון עשה זאת מול קבוצת נוער, ואילו חברו עשה זאת מול ברצלונה.
צוריאל רובינסמאיר אליפוראני בעד להגדיל את שיעור אחוזי הבגרויות. אנחנו נלחמים על כל תלמיד ודוחפים בכל הכוח למצוינות. אצלי בתיכון יש כיתות מדעיות מהמצוינות בארץ, עם תלמידים שלומדים תוך כדי לתואר ראשון במתמטיקה, בפיזיקה ובמדעי המחשב. חובתנו למקסם את הפוטנציאל הגדול שלהם כמו גם לתמוך בתלמידים המאתגרים יותר.
אבל עדיין, בבית הספר שלי אין ולא יהיו 100% זכאות לבגרות, כי אנחנו אנשי חינוך. אנחנו לא נוטשים תלמידים פחות טובים. לכן לא נהיה לעולם בראש הטבלאות הללו ועל כך גאוותנו.
- צוריאל רובינס הוא מנהל בית הספר המקיף הדתי - אמית באר שבע
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
