עד שהתמנה לשר חוץ ולראש ממשלה חליפי, ח"כ יאיר לפיד מעולם לא ניסה להסתיר את סלידתו ממחטפים פרלמנטריים, שטיקים פוליטיים וקיצורי דרך שעוברים מעל ראשו של האזרח. ממקום מושבו לשעבר באופוזיציה הוא נהג לרתוח על מי שהעז לסטות מדרך הישר – "אני אשקם אותך", לנזוף בשרים שדרכו על קווים שהוא שירטט – "כמו גנבים בלילה", "לוקחים כסף מאזרחי ישראל ונותנים אותו לפוליטיקאים אחרים כדי לקנות שקט", ולהטיף בקביעות נגד כל מי שלא עומד דום אל מול ערכיו – "הבעיה אצל עבריינים היא שהם חושבים שכולם כמוהם". בקיץ 2017 עבר למעשים, והניח על שולחן הכנסת הצעת חוק מהפכנית שנכתבה באצבעות נחושות ממאמץ קדוש, ושכותרתה "איסור כספים קואליציוניים".
ההצעה נדפה ריח עילאי של ניקיון כפיים וטוהר מידות, ולוותה בדברי הסבר על אודות צורך בהול בתיקון המצב: "שיטה זו גורמת להעברת מיליוני שקלים מהקופה הציבורית ללא דיון במדיניות כלכלית או סדרי עדיפויות למטרות שמשרתות את חבר הכנסת לצורכי הפריימריז שלו, תמיכה במקורבים, ועוד", ובעיקר העמידה את התנהגותם של חברי הכנסת מהקואליציה באור שלילי: "יש חברי כנסת שמשתמשים בהסכמים הפוליטיים על מנת להקצות כספים מהקופה הציבורית לטובתם האישית". הוא אף הביא דוגמא ממשית להוכיח את טענתו: "כך למשל, בליל אישור תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 הוקצו כ-290 מיליון שקל חדשים ככספים קואליציוניים".
ההפסד המר שנחל חבר האופוזיציה לפיד בהצבעה על החוק, שירד מסדר היום כבר באוגוסט שעבר, הבטיח לו – כך מתברר בדיעבד - את הזכייה המתוקה בכס ראש הממשלה החליפי ובתיק החוץ. כעת, ערב אישור התקציב, נשאר לו רק להודות לאותם 42 חברי הכנסת מהקואליציה לשעבר שהצביעו נגד החוק שאותו קידם כמפקדם העליון של גייסות המוסר, ולשמור להם פינה חמה בלב על כך שמנעו ממנו לכרות לעצמו קבר פוליטי: ללא ההסכמים הקואליציוניים, ללא המיליארדים שקיבלו חברי כנסת עבור כניסתם לממשלה, ללא האתנן הכספי שהוזרם תחת מעטה "השיטה" שאותה תיעב לפיד כל שנותיו בפוליטיקה – ללא כל אלו לא היה יושב היום בתפקידו.
מי שאין רשות לאחרים לדון אותו, לא יוכל לדון אחרים, וכל זמן שהשר יאיר לפיד ינהג הפוך לחלוטין מחבר הכנסת יאיר לפיד, יתקשה הציבור לשפוט את מי משניהם הוא רוצה לראות כראש הממשלה
טעותו של לפיד אינה במעשיו הנוכחיים, כי אם בכוונותיו הקודמות. כל זמן שרעה בשדות האופוזיציה הוא לא התקשה לתקוף את החוק הנורווגי, לערער על סדרי עדיפויות כלכליים, ולזלזל בצורכי ציבור אחר שלא בחר בו. כיום הוא צועד בדרך אותה כבשו אחרים לפניו, נהנה מנוף אלטרואיסטי, ומתנאי דרך נוחים המאפשרים לו "חלוקת כספי ציבור" למטרות חשובות שאסור להקל בהן ראש - צמצום פערים בבריאות, מרכזי ליווי למורים, ליווי צעירים מוחלשים בתעשייה, מרכזי ייעוץ ומקלטי חירום ליוצאים בשאלה, הקמת מקלטים לנפגעות תקיפה מינית, טיפול בלהט"בים, הכשרת סייעות לגיל הרך - אבל מתנהג כאילו תמיד היה שם, כאילו מעולם לא גינה את קודמיו, כאילו אף פעם לא הגיש הצעת חוק נגד פוליטיקאים כמוהו.
מי שכינה את הקואליציה הקודמת "גדולה, מכוערת ומיותרת", האשים אותה בכך שהיא "רוצה את הכסף של אזרחיה, ומחלקת אותו אחד לשני", פסל נחרצות לפני מספר חודשים מעל דוכן הכנסת את חלוקת הכספים הקואליציוניים: "זה לא כסף של פוליטיקאים", ותבע בבוטות: "הפוליטיקאים בבניין הזה מתבקשים להסיר את ידיהם מכספם של אזרחי ישראל", לא יכול להמשיך בדרכו לצמרת כאילו לא קרה דבר.
הפעם, בניגוד לפעמים שבהן נפרד מאחדים מחבריו למפלגה, ובשונה מדרך פעולתו כמנהיג יחיד של "יש עתיד", הוא יהיה חייב לספק הסבר לכלל הציבור הישראלי שאותו הוא מתיימר להוביל. ורצוי שיהיה מנומק ומפורט, כמו שמצופה מראש ממשלה לעתיד, מנוסח היטב לפחות כמו הצעת החוק שהניח כאיש אופוזיציה, וחשוב מכל – שיהיה בו היושר הציבורי להודות בטעות ולהתנצל עליה.
מרב בטיטוקלף המידות הטובות החביב על לפיד נשחק והולך. בסיבוב הנוכחי הוא איבד את זכותו לעמוד בשער ולהוכיח מישהו על התנהגות לא מוסרית, ואם לא יזדרז "לייצר שקיפות ומנהל תקין בכל הנוגע לשימוש בכספי הציבור על מנת למנוע שחיתות במערכת הפוליטית", כפי שכתב בהצעת החוק שלו, הוא עלול גם לאבד את אמינותו.
מי שאין רשות לאחרים לדון אותו, לא יוכל לדון אחרים, וכל זמן שהשר יאיר לפיד ינהג הפוך לחלוטין מחבר הכנסת יאיר לפיד, יתקשה הציבור לשפוט את מי משניהם הוא מעדיף ואת מי מהם הוא רוצה לראות כראש הממשלה שלו.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
