עידן הקורונה מעלה לא מעט פעמים את סוגיית מצבם הנפשי של תלמידי ישראל. מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים מציג את הצד השני של אותו מטבע — מצבם הנפשי של עובדי ההוראה. והממצאים החמורים צריכים לעניין כל הורה לילד במערכת החינוך, וכל אזרח שאכפת לו מעתידה של מערכת החינוך במדינה.
מהמחקר עולה כי מחצית מהמורים מתמודדים עם הפרעת חרדה בינונית עד גבוהה בעקבות מגפת הקורונה. כמעט רבע מהמורים חווים סימפטומים של דיכאון. 13% דיווחו על דיכאון ברמה בינונית-חמורה ו-11% חווים תסמיני דיכאון ברמה בינונית.
המחקר, שבחן את המידה שבה חווים מורים את מגפת הקורונה כמשבר פסיכולוגי, התבצע בהזמנת המדען הראשי של משרד החינוך באמצעות ד"ר דנה לסרי מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה באוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת קולג' לונדון; פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים; וד"ר רות גוטפריד מהמכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים.
תוצאות המחקר העלו עוד שכמחצית מהמורים מדווחים על תשישות ברמה בינונית, הכוללת תסמיני טראומה משנית (סימפטומים של הפרעה פוסט-טראומטית, הנובעים מחשיפה לטראומות תלמידיהם) ושחיקה. המצב הנפשי הקשה משפיע, מסתבר, על מידת הסיפוק מהעבודה: מחצית מהמורים מדווחים על רמות נמוכות בלבד של סיפוק מהענקת עזרה לתלמידיהם ורק רבע מהם דיווחו על רמות גבוהות של סיפוק.
החוקרות ציינו כי דווקא אנשי הוראה שנמצאים בזוגיות דיווחו על רמות שחיקה וטראומה משנית גבוהות יותר, ועל רמות נמוכות יותר של סיפוק מהענקת עזרה לתלמידיהם.
(צילום: נויל האריס)
החוקרות מצאו גם קשר חיובי בין רמת המצוקה של צוותי ההוראה סביב הקורונה לבין עוצמת הדיכאון, החרדה, הטראומה המשנית והשחיקה. ככל שהביקורת העצמית של הצוותים גבוהה יותר, כך גם תסמיני הדיכאון ורמות השחיקה גבוהים יותר, וככל שהחמלה העצמית שלהם גבוהה יותר, כך רמות החרדה והטראומה המשנית נמוכות יותר.
לדברי החוקרת הראשית ד"ר לסרי, "התמודדות עם רמות גבוהות של חרדה, דיכאון, טראומה משנית ושחיקה ועם היעדר סיפוק עלולה לפגוע משמעותית באיכות חייהם של צוותי ההוראה. נראה שדווקא סקרנותם כלפי תלמידיהם והניסיון להבין מה עובר עליהם ממתנים את השפעת הדאגה מפני הקורונה, שומרים עליהם עצמם מלפתח תסמינים פסיכולוגיים ואף מסייעים להם לחוות סיפוק מהענקת העזרה".
ד"ר לסרי הדגישה כי "ליחס כלפי צוותי ההוראה השפעה רבה על תחושותיהם. ככל שהתמיכה החברתית והמוסדית כלפיהם גבוהה יותר, כך הם דיווחו על רמות נמוכות יותר של דיכאון ושחיקה ועל רמות גבוהות יותר של סיפוק מהענקת עזרה לתלמידיהם".
אנשי מקצוע מחזקים את ממצאי המחקר. ד"ר נעם יצחקי, פסיכולוגית חינוכית, אמרה כי מאז תחילת משבר הקורונה הפסיכולוגים החינוכיים שמלווים את מערכות החינוך רואים את אנשי החינוך בבתי הספר ובגני הילדים עומדים בחזית, מנסים לתמרן בין בית לעבודה, בין דאגות מקצועיות לדאגות אישיות ובריאותיות, בין הנחיות ודרישות משתנות, בין למידה "מקרוב" ללמידה "מרחוק", בין "צמצום פערים" ל"למידה רגשית-חברתית".
"חדוות ההוראה נפגעה"
"בסופו של יום, הם אלו שעומדים בקו הראשון", אמרה ד"ר יצחקי. "הם אלו שנדרשים לתווך לתלמידים ולהוריהם את המציאות וההנחיות המשתנות חדשות לבקרים; הם גם אלו שצריכים בסופו של דבר לאכוף את ההנחיות, תוך שהם בעצמם חשופים לאפשרות להדביק ולהידבק; הם אלו שרואים יום-יום, שעה-שעה, את המצוקות והקשיים של התלמידים, את העליות והירידות, ההתקדמות והרגרסיה בכל פעם שנקטע רצף הלמידה; הם אלו שנקרעים בין הדרישה והלחץ לצמצם פערים לבין ההבנה שהנפש של הילדים, ולפעמים גם שלהם, מבקשת משהו אחר. הניסיון 'להחזיק' הכל בלי ששום דבר ייפול מייצר מתח וגובה מחיר נפשי כבד, כפי שמעידים ממצאי המחקר".
לדבריה, בימים שבהם הכותרות זועקות על הפגיעה הנפשית שמשבר הקורונה גבה מילדים ובני נוער רבים בישראל, טמון בנתונים האלו מסר חשוב: הרווחה הנפשית של התלמידים קשורה קשר ישיר ברווחה הנפשית של צוותי החינוך שפוגשים אותם יום-יום.
ד"ר דנה לסרי"על מנת לחזק את החוסן של המורים, הם זקוקים לתחושה שרואים אותם, להכרה אמיתית במאמצים שהם עושים בתוך המציאות המאתגרת, למעגלי הכלה ותמיכה מובנים בתוך שגרת בית הספר ולמרחב של אוטונומיה ושיקול דעת מקצועי. רק כך יוכלו להוות גורם חוסן עבור התלמידים".
ד"ר שחר לב-ארי מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, שחקר את הנושא, אמר כי משבר הקורונה הציב בפני המורים אתגרים חדשים שבאופן טבעי מעוררים גם תחושות של לחץ וחרדה. לצד המעבר המהיר ללמידה מקוונת, המורים נאלצו להתמודד גם עם חוסר ודאות והנחיות ונהלים שהשתנו ללא הרף, כשלכך התווסף גם הפחד האישי והחשש להידבק בנגיף הקורונה.
לדבריו, מחקרים מראים שהשחיקה גורמת באופן סמוי לחלות במחלות לב, להפרעות שינה ולפגיעה במערכת החיסונית בקרב עובדי ההוראה הנשחקים, וכתוצאה ישירה מכך לנטישה של מקצוע ההוראה אחרי מספר שנים בלבד.
ממצאי המחקר לא מפתיעים את המורים שניהלו בימים האחרונים מאבק בעקבות ביטול מתווה הבידודים, בלי חלופה שתגן עליהם, ורואים בכך ביטוי נוסף ליחס המזלזל המתעלם מהם בשנתיים האחרונות. "אנחנו מותשים וחשים מושפלים", אמרה מורה מתיכון בתל אביב. "שנתיים של דאגות וחרדות, בלבול והנחיות משתנות ולא ברורות, טענות ותלונות מצד הורים וכעת ביטול הבידודים. שיא הזלזול".
מורה מתיכון בשפלה הוסיפה כי המורים במצוקה נפשית, וחשים בודדים ושחוקים. "חדוות ההוראה נפגעה", היא אומרת. "כעת אנו מתמודדים עם מצב מגוחך שמסכן אותנו כשהורים אומרים לנו: 'נראה לכם שנעשה בדיקות פעמיים בשבוע?'"
מורה מבית ספר יסודי בדרום הארץ סיפרה כי המורים נאלצים להתמודד עם מצבים לא הגיוניים ומתסכלים. "כמעט כל התלמידים הגיעו מבלי שנבדקו. אמנם יש מתווה אבל אין בדיקות. אז הגיעו תלמידים שבביתם מאומתים, תלמידים שהופתעו מכך שהוריהם הצהירו בפורטל על בדיקה שלילית שכלל לא בוצעה. זו מציאות דמיונית בה תלמידים ומורים נמצאים לכאורה משני צידי המתרס. מציאות בה אנשי החינוך הפכו לאויבי הילדים וההורים וזה קשה וכואב".
