דבריו של ד"ר לשם, שאינו היסטוריון ומעולם לא חקר את התקופה, רחוקים מהאמת ההיסטורית. כמי שהקדיש שנים למחקר על פועלו ותרומתו של דיין, ברצוני להפריך כמה מטענותיו המרכזיות. אמנם הן משקפות דימוי שהושרש היטב בציבור במהלך השנים, אולם דימוי זה עומד בניגוד לתפישתם של מרבית ההיסטוריונים המקצועיים שהתמחו בתקופה.
דיין היה אולי הרמטכ"ל שהטביע את החותם העמוק ביותר על צה"ל. הוא קיבל לידיו צבא כושל והפך אותו לצבא מנצח. הוא גיבש תפיסת ביטחון שמלווה אותנו עד היום והיה הארכיטקט של מבצע סיני שבו הוביל את צה"ל לניצחון מוחץ ששינה את מעמדה של מדינת ישראל באזור ובעיני המעצמות.
כשדיין מונה לשר ביטחון, כמה ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הוא הפיח רוח חדשה וביטחון בציבור ובצבא. נוכחותו בישיבת הממשלה שבה הוחלט על היציאה למלחמה הייתה מכרעת. הוא גם התערב בתוכניות הצבא השונות ובניהול המלחמה. הנחייתו לצה"ל שלא להגיע לתעלה ולא לכבוש את רצועת עזה הוכיחה ראייה אסטרטגית ארוכת טווח, וההתעלמות מהנחיות אלה הינה אולי בכייה לדורות. היא כנראה הובילה למלחמת ההתשה, למלחמת יום כיפור ולהסתבכות בעזה שמממנה מדינת ישראל סובלת עד היום.
ב-1971, במהלך מגעים שניהלו ישראל ומצרים בתיווך אמריקני, העלה דיין הצעה מקורית של נסיגה ישראלית מהתעלה על מנת שזו תיפתח לתנועת אוניות ויתאפשר שיקום הערים שלאורכה. הוא הבין בראייה ארוכת טווח את החשיבות הלאומית של התעלה למצרים - הן כלכלית והן כסמל לאומי - וסבר ששיקומה יהיה צעד ראשון אפשרי לקראת פיוס. הצעה זו היוותה אולי את הסיכוי הטוב ביותר למנוע את מלחמת יום הכיפורים, אך היא מוסמסה בסופו של דבר על ידי האמריקנים ועל ידי חברי ממשלת ישראל, אותם חברים שמיהרו לתקוף אותו לאחר המלחמה.
לפני המלחמה דיין לא היה שקט ובוודאי שלא יהיר. הוא לא הסתפק בהערכות המודיעין ולחץ על תגבור כוחות בגולן בסוף ספטמבר 1973. לגולן נשלחה חטיבה 7 ויחידות ארטילריה נוספות, דבר שהביא אולי להצלת הרמה בפרוץ המלחמה באוקטובר. טעותו הייתה שהסתמך יתר על המידה על ביטחונו העצמי של ראש אמ"ן אלי זעירא שלא תפרוץ מלחמה ביוזמה מצרית, ואם תפרוץ - תינתן התרעה של לפחות 48 שעות. הערכת היתר של כוחותינו והערכת החסר של האויב הייתה משותפת להנהגה המדינית וההנהגה הצבאית כולה באותה התקופה.
פרופ' איתן שמירבניגוד למה שכתב ד"ר לשם, דיין לא התפרק במלחמת יום הכיפורים. שלא כיתר חברי הממשלה וראשי המטכ"ל ששהו בתל אביב בפרוץ הקרבות, הוא הגיע לחזיתות בצפון ובדרום ב-7 באוקטובר, וגילה פער אדיר בהבנת המתרחש בין השטח לבין תל אביב. מפקדי הפיקודים דיווחו לו שהחזיתות בצפון ובדרום עומדות בפני קריסה, וכשחזר לישיבת הממשלה הוא אכן היה אחוז חרדה אבל רחוק מלהתפרק. הניתוח שלו והערכת המצב היו חדים כתער. הוא הסביר שזו מלחמה שונה מכל האחרות ושצה"ל לא יוכל להניס את המצרים מהרצועה שבה נאחזו. קצר כאן המקום, אבל גם בהמשך המלחמה הייתה לו תרומה משמעותית.
משה דיין היה דמות מורכבת. היו לו מעלות רבות וגם חסרונות. במשך ארבעה עשורים של פעילות צבאית ומדינית הוא הרים תרומה עצומה למדינת ישראל ולביטחונה. את שנות פעילותו הרבות סיים כאחד השחקנים המרכזיים בקידום הסכם השלום עם מצרים, שמהווה היום אחד האדנים המרכזיים שעליהם נשענים ביטחונה של ישראל והבטחת המשך שגשוגה.
- פרופ' איתן שמיר הוא ראש מרכז בס"א, המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. מחבר "משה דיין, התפתחותו של אסטרטג", הוצאת מערכות-מודן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 07:11, 24.09.23
