דויד גרוסמן בהפגנה בתל אביב: "מסרב להיות גולה בארצי"
(צילום: Satview)
"הבית בוער, זה הזמן השחור לזעוק": כך אמר אמש (שבת) הסופר דויד גרוסמן, הנואם המרכזי בהפגנת המאה אלף ברחוב קפלן בתל אביב - כשהוא מאזכר למעשה את ספרו "הזמן הצהוב", שיצא לפני האינתיפאדה הראשונה והזהיר מאסון. זהו הנאומו המלא של גרוסמן.
"ערב טוב לכל ההמונים. יותר ויותר אני פוגש אנשים, בעיקר צעירים, שאינם רוצים להמשיך לחיות כאן, שמה שקורה פה זר להם והופך אותם, בעל-כורחם, לזרים בארצם. ישראל - כפי שהיא היום - חדלה להיות להם בית. וכדי שלא לסבול מתחושת הזרות, הם מעבירים את עצמם למין 'גלות פנימית'.
"זו תחושה שמובנת לי, אבל היא גם מכאיבה. כי הרי מדינת ישראל הוקמה כדי שיהיה מקום אחד בעולם שבו האדם היהודי, בו העם היהודי, ירגישו בבית. אבל אם ישראלים רבים כל כך מרגישים גולים בתוך ארצם, ברור שמשהו הולך ומשתבש.
"נדמה לי שרבים מאוד מרגישים כך. אנשי מרכז ושמאל וגם אנשי ימין, יהודים, ערבים, חילונים, מאמינים. אלו שהובסו בבחירות ואפילו אלה שניצחו. אלה שצהלות הניצחון שלהם לא מצליחים להסתיר איזה חלחול דק של בהלה כשהם רואים את מחירו האמיתי של הניצחון שלהם ובעיקר כשהם מתחילים לראות נכוחה את פניהם של השותפים לניצחונם.
"בשנתה ה-75 ישראל נמצאת במאבק גורלי על צביונה. על פניה של הדמוקרטיה שלה, על מעמדו של שלטון החוק, על זכויות האדם, על חופש היצירה וחופש האמנות. על השידור הציבורי החופשי.
"המאבק שלנו כאן הוא מאבק בחוקים שנועדו למסד גזענות ואפליה, להשפיל מיעוטים. מאבק בפוליטיקאים צינים, חלקם מושחתים, הנחושים להגדיר מחדש את הצדק באופן חד צדדי, אנטי-דמוקרטי, במחטף.
"חברות, חברים, אני יודע - זה לא קל לצאת מהבית ולהפגין שבוע אחרי שבוע ואז להיתקע בפקקים לפעמים במשך שעות. אבל אנחנו עושים ועושות כאן מעשה של התעוררות גדולה, של תחילת החזרה מן הגלות, בעיקר זו הפנימית המשתקת, אל הבית.
"ויש כאן בקהל העצום והמגוון הזה כאלה שזכויות הלהט"בים ומצב החינוך וגם מצב הכיבוש בוערים בלבם ומדירים שינה מעיניהם. כמוני. יש כאן ברחובות נציגים של הרבה מאוד גופים וארגונים שביום יום אינם עוסקים כלל במחאה. אבל הם באו. יש פה גם, כמו בהפגנות הקודמות, אנשי ימין מושבעים.
"וכל אלה, כל אלה, כל המגוון העצום הזה של פעילות ציבורית, מוכנים היום להשעות לזמן מה את סדר היום שלהם כדי להתאגד סביב הדבר החשוב הקריטי, החירומי יותר מכל. ואנחנו עושים זאת כי מאחורי התוכנית החד-צדדית והדורסנית של הרפורמה המשטרית אנחנו רואים בית בוער. ממש כך. בית בוער.
"ואנחנו מבינים גם שאם מעמד שלטון החוק ייפגע באופן אנוש יתפוררו בהדרגה גם כל המאבקים החשובים האחרים ובגלל כל הדברים האלה אני מסרב להיות גולה בארצי. ונדמה לי שגם אתם כך, לולא כן לא היינו פה. מסרבים להיות פסיביים, מסרבים להיות אדישים, מסרבים להיות גולים בארצנו.
"עכשיו זה הזמן, חברות וחברים, הזמן השחור, עכשיו זה הרגע לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא. מה שקורה בה היום יקבע מי היא תהיה ומי אנו וילדינו נהיה. כי אם מדינת ישראל תהיה כל כך שונה ורחוקה מן התקוה והחזון שיצרו אותה, היא חלילה, במובן מסוים אבל מחריד, לא תהיה. כי אם אנחנו רוצים שישראל תמשיך להיות, אסור לה להתרחק מהתקווה והחזון שיצרו אותה. חברים, אתם התקווה, אתם החזון, אתם הסיכוי".
פורסם לראשונה: 21:57, 21.01.23
