ביום רביעי שעבר, כשנודע על הכנסת NSO לאחת מרשימות החרם של משרד המסחר האמריקני כונסו במערכת הביטחון כמה הערכות מצב דחופות שאחד מהמשתתפים הבכירים בהן סיכם באופן לא מאוד פואטי במילים "What the Fuck?!"
ההצהרה הפתיעה, אם לא היממה, את הדרג הפוליטי, הצבאי והמודיעיני הבקיאים בנושא המורכב והרגיש. רק כשעה קלה לפני שפורסמה ברבים, נחת מייל יבשושי מטעם משרד המסחר האמריקני במשרדי החוץ והביטחון ובמשרד ראש הממשלה - המבשר את הבאות. משך ההתרעה על הצעד החריף הוא עוד הוכחה ליחס החשדני של ממשל ביידן כלפי ממשלת ישראל בנושא, אם לא למעלה מכך.
בישראל העלו הרבה השערות באשר לסיבות שהניעו את הממשל: בגלל ההתנחלויות שאושרו, בגלל ההתנגדות לקונסוליה במזרח ירושלים, בגלל רצון להראות לגורמי זכויות אדם שמדובר על הצגה אחרת לגמרי מהיחס המזלזל של ממשל טראמפ כלפיהם, בגלל לחץ של עיתונאים שסיקרו את חברת NSO על הממשל לפעול ועוד.
הפרסום של ארגון זכויות האדם "מגיני החזית הקדמית" (Front Line Defenders) מהבוקר, ומידע נוסף שהצטבר בשבועיים האחרונים במערכת הביטחון, מספק כנראה תשובה מלאה הרבה יותר. ההכרזה של שר הביטחון גנץ על שישה ארגוני זכויות אדם כמסייעים למימון טרור, הפרסום הבוקר וההכנסה של NSO לרשימה השחורה, לא התרחשו כך במקרה בכזו סמיכות זמנים, אלא חבוקות כולן זו בזו.
מדובר בחלק ממערכה שמזמן אינה רק סכסוך בין תעשיית האינטרנט האמריקנית לחברת הסייבר מהרצליה, וגם לא סכסוך בין הממשל ל-NSO, אלא חזית רחבה שנפתחה בין הבית הלבן ומחלקת המדינה לבין ממשלת ישראל. כן כן, גם ממשלת ישראל בראשות נפתלי בנט, שאומרים שהממשל עושה הכול כדי לסייע לו, העיקר שנתניהו לא ישוב.
הדו"ח של "מגיני החזית הקדמית" כולל בתוכו לוח זמנים מפורט שלא רק מציף את ההאשמה כי שירות הביטחון הכללי משתמש בפגסוס (תוכנת ריגול) כדי לחדור לטלפונים של פעילי זכויות אדם, אלא קונספירציה רחבה הרבה יותר. לישראל נודע כי "מגיני החזית" ו"סיטיזן לאב", מעבדת ביטחון הסייבר המסונפת לאוניברסיטת טורונטו ואשר מקדישה מאמצים רבים לעקוב אחרי פעילות NSO וכדי לתת לגיטימציה בדיעבד למעקבים אחרי הפעילים הזדרזה להכריז על הארגונים שלהם כקשורים לטרור, ביקשה להקדים את הפרסום מהבוקר.
בשב"כ טוענים להד"ם. "מדובר בתהליך אשר החל בראשית שנת 2021 ומועד אישור ההכרזה נגזר מסיום התהליך וגיבוש כלל החומר", אומרים שם. גורמים בסביבתם של בנט וגנץ הכחישו באופן גורף כי פגסוס שימשה למעקב אחרי הפעילים של הארגונים.
אבל, מאידך, בישראל סבורים כי בממשל או לפחות חלקים במועצה לביטחון לאומי ובמחלקת המדינה, לא השתכנעו מההסברים שישראל מסרה להם על אודות הראיות שהביאו להגדרת ששת הארגונים כתומכים בטרור. אחד מהפעילים שלפי הדו"ח ספג התקפת סייבר על הטלפון שלו הוא אזרח אמריקני, והוא ככל הנראה הגיש תלונה. האמריקנים רתחו כששמעו על השימוש בכלי סייבר נגד מי שהם רואים כפעילי זכויות אדם, ופתחו או לפחות העצימו מאוד את ההליך נגד NSO, זאת כדי לשגר לממשלת ישראל שורת מסרים חדים וחריפים.
סערת הריגול הישראלי והקשר למקרון: ריאיון עם חבר הפרלמנט הצרפתי
(צילום: משה מזרחי)
יש להבין את משמעות ההכרזה מיום רביעי כי NSO "פוגעת בביטחון הלאומי וביחסי החוץ של ארצות הברית", בכך שמוצרים שלה נמכרו למדינות רודניות שעשו בהם שימוש לפגיעה ברוטלית בזכויות האדם. NSO נזקקת לרישיון שיווק ואחר כך רישיון יצוא ממשרד הביטחון לכל מכירה של מערכת פגסוס, לא רק בפירוט לפי המדינה הרוכשת והתחייבות שלה כלפי משרד הביטחון כי תעשה בו שימוש רק לצורכי מלחמה בפשע או בטרור, אלא בפירוט מלא, כולל חולשות הסייבר המדויקות הנכללות במערכת, ואיזו סוכנות ממשלתית באותה מדינה תעשה בה שימוש.
כלומר, הממשל מאשים ברמז דק כפיל את משרד הביטחון שהוא פוגע בביטחון הלאומי האמריקני, וזאת אחרי שהאגף שמעניק את הרישיונות, אפ"י, הוקם בעקבות שערוריית מכירת מטוסי התרעת המודיעין פאלקון לסין מתחת לאפה של ארצות הברית, וכדי לספק את מאוויו של הדוד סאם. הדבר דומה לכך שרפאל, נניח, תמכור טיל להודו, גם זה דורש אישור של אפ"י, הודו תשתמש בטיל ותחריב איתו כפר בקשמיר, והממשל יכניס את רפאל לרשימה השחורה. האקט הזה משנה באופן דרמטי את היחסים וההבנות שבין ישראל וארצות הברית.
עכשיו - קשובים קצת יותר
בירושלים לא הבינו את השינוי שחל בדעת הקהל האמריקנית כלפי ישראל, ובעיקר - כלפי כל מה שנתפש כפגיעה בזכויות אדם. עכשיו הם כנראה קשובים קצת יותר.
וזאת הסיבה מדוע בימים ובשבועות הקרובים משרדי הביטחון, החוץ, ראש הממשלה המשפטים עומדים להתגייס בחזית רחבה ולפתוח מערכה מול הממשל כדי לבטל את ההחלטה שלו בנוגע ל-NSO.
אין המדובר סתם בהתגייסות למען חברה מסחרית, אלא במלחמה על שורת נושאים מרכזיים, סודיים ורגישים ביותר הנוגעים לדעת הגורמים הבכירים בישראל לביטחון המדינה.
