הרטמכ"ל אביב כוכבי בכנס למידה מטכ"לי על המציאות הבטחונית
(צילום: דובר צה"ל)
במשך שנים ארוכות מדינת ישראל מחלישה את הרשות הפלסטינית ואת הפתח ומחזקת את חמאס. להזנחה של התהליך המדיני, יחד עם הקושי של מנהיגי הרשות לתפקד בחלקים גדולים של הגדה, יש תוצאות הרסניות: עלייה דרמטית באלימות נגד כוחות צה"ל ופגיעה באזרחים על ידי צעירים פלסטינים שאין מי שירסן אותם.
הרמטכ"ל אביב כוכבי אמר שלשום (שני) כי חלק מהעלייה בטרור בשטחי הגדה המערבית נובעת מאזלת ידם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים "המובילה לחוסר משילות באזורים מסוימים ביהודה ושומרון". הצדק עימו. אין ספק שהחולשה של המנגנונים והרשות הפלסטינית בכלל קשורה לעלייה באלימות שאנו עדים לה בחודשים האחרונים בשטח. אולם כוכבי העדיף להתעלם משאלה גדולה הרבה יותר - מהן הסיבות להיחלשות של הרשות הפלסטינית? אחת התשובות למרבה הצער, היא ישראל.
4 צפייה בגלריה
ישראלים רבים חייבים להם את חייהם. שוטרים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים
(צילום: gettyimages)
במשך שנים ארוכות, למעשה מאז שנבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה ב-2009, מדינת ישראל עושה לא מעט על מנת להחליש את הרשות והפתח ולחזק את החמאס. היעדרו של תהליך מדיני, המשך הבניה בהתנחלויות ועוד לא מעט צעדים, ובעיקר היעדר צעדים ישראלים, הובילו לכך שהרשות מאבדת לגיטימציה בציבור הפלסטיני ובמקביל אנשיה מאבדים מוטיבציה לפעול כדי לסכל או למנוע פיגועים. אין מדובר פה במדיניות של נתניהו בלבד. גם יורשו הזמני נפתלי בנט, ואפילו ראש הממשלה כעת יאיר לפיד, הזניחו את הסוגיה הפלסטינית ואת הניסיון לפתור אותה, מתוך הבנה או אמונה שאי אפשר לפתור את הסכסוך הזה אלא רק לנהלו.
הצרה הגדולה היא שכעת מתגלים הקשיים הגדולים באמת בניהולו של הסכסוך, כאשר מדינת ישראל מתעוררת לגלות שהרשות הפלסטינית, השותפה עד לא מכבר לתהליך המדיני, כבר מתקשה לתפקד בחלקים גדולים של הגדה. המשמעות של הדבר הזה הוא עלייה דרמטית באלימות נגד כוחות צה"ל ואזרחים ישראלים. מי שעומד מול מדינת ישראל, צה"ל והשב"כ, אינו ארגון מסודר נוסח חמאס בעזה או חיזבאללה בצפון, אלא צעירים מתוסכלים, חמושים, שמאסו בכיבוש הישראלי מצד אחד וברשות מנגד. הם קצו בהנהגה הנוכחית הפלסטינית ועייפו מהכיבוש. אין להם אופק מדיני ולרבים מהם אין אופק כלכלי. פה כנראה טמונה הבעיה הגדולה יותר.
אם אותם מאות צעירים חמושים היו פועלים תחת הנהגתו של ארגון טרור מסודר, עם היררכיה ברורה ושרשרת פיקוד, היה קל יותר לישראל לפעול נגדם. מן הסתם ישראל הייתה מאתרת את "ראש הנחש" ומנטרלת אותו. במצב כזה היינו כנראה גם עדים לפעילות אגרסיבית של הרשות נגד התארגנות או תשתית של חמאס בגדה. אלא שהרשות אינה ממהרת לפעול נגד צעירים שרבים מהם היו בעבר חלק מתנועת הפתח, לחלקם אפילו הורים במנגנוני הביטחון ואין להם שייכות ארגונית.
הם זוכים לתמיכה עממית בציבור ואינם מהווים איום של ממש על הרשות (בניגוד לחמאס לדוגמה). הירי של אותם מחבלים על כוחות צה"ל בעת כניסה למעצרים או הפיגועים שהם מוציאים לפועל נולדים לרוב ביוזמה מקומית, כמעט ספונטנית. המקרה של האב, הבן ובן הדוד בפיגוע באזור הבקעה, הוא רק דוגמה לכך. במקרים מסוימים בג'נין, אמנם מנסה הג'יהאד האסלאמי ואף מצליח חלקית, לעודד כספית את החמושים לבצע פיגועים נגד ישראל. בעיר ג'נין לדוגמה, חלק מהחמושים הפלסטיניים מקבלים סיוע שנאמד בכ-350-100 שקלים למטרה זו. מדובר בכסף איראני לכל דבר, אך איראן אינה המניע של המגמה הזו, אלא המוטיבציה של הצעירים והרצון לשינוי.
אין ספק שחלק מבעיות המשילות של הרשות נובעות מענייני פנים, שאינם קשורים בישראל. הצמרת ובראשה מחמוד עבאס (אבו מאזן) נתפסת כיום כמושחתת, רקובה, מסואבת וחסרת יכולת תפקוד בעיני רוב הציבור בגדה. אבו מאזן גם אינו מתכוון להפוך לציוני נלהב בקרוב, וימשיך עם האמירות האומללות שלו בקשר לשואה. הבעיה שכרגע למדינת ישראל אין תחליף לעבאס ולרשות הפלסטינית. כלומר הסתלקותו של אבו מאזן או התפרקות הרשות, עלולים להוביל למציאות אלימה עוד הרבה יותר מזו שאנו עדים לה לאחרונה.
4 צפייה בגלריה
אף מנהיג ישראלי לא מעוניין בשליטה ישראלית מלאה על 2.8 מיליון פלסטינים. לפיד ונתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי, AP)
"הראיס", שבצד הישראלי רבים רואים בו אויב, הוא אחד המנהיגים הפלסטינים היחידים שמתנגדים בכל תוקף לאלימות או טרור. בעבר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים סיכלו מאות פיגועים, ורבים בצד הישראלי חייבים לאבו מאזן ואנשיו את חייהם. פעילות הסיכול של הרשות נחלשה מאוד אך למרבה הפלא עדיין נמשכת. אולם אם בישראל ימשיכו להתנהל מול אבו מאזן כאויב ולא כשותף, גם הפעילות הזו תיפסק.
ואולי צריך לנסח זאת קצת אחרת. לרשות יש תחליף והוא כיבוש ישראלי מלא. לא חלקי שנשען על הרשות ומאפשר לנו לשבת מחוץ לערי הגדה ולא לנהל את חייהם של מיליוני פלסטינים. אלא כיבוש שמשמעותו נוכחות צבאית בלב הערים ושליטה מלאה ב-2.8 מיליון פלסטינים בגדה המערבית, על כל המשתמע מכך. את זה אף מנהיג בישראל לא רוצה, לא לפיד ואפילו לא נתניהו שהיו ברשותו 12 שנים להיפטר מהרשות, אך נמנע מלעשות זאת. נתניהו אמנם עשה לא מעט על מנת לחזק את חמאס, אך היה מספיק חכם להימנע מלהביא למיטוט הרשות והיו לו כנראה סיבות מספיק טובות לכך.
מי שעומד מול מדינת ישראל, צה"ל והשב"כ, אינו ארגון מסודר נוסח חמאס בעזה או חיזבאללה בצפון, אלא צעירים מתוסכלים, חמושים, שמאסו בכיבוש הישראלי מצד אחד וברשות מנגד.
