הצהרתו של נפתלי בנט על גל הטרור
(צילום: לע''מ)
ערב יום האדמה, הפיגוע אמש (שלישי) בבני ברק ממחיש רצון של ארגוני הטרור האיסלאמיסטים הפלסטיניים לנסות וליזום עימות נרחב לקראת חודש רמדאן ופסח. עוד לפני הפיגוע, שוחחתי עם גורם רשמי בירושלים שהביע חשש כי הג'יהאד האיסלאמי יחליט להצטרף למחבלי דאעש, הערבים הישראלים שביצעו פיגועים בבאר שבע ובחדרה. לפי הגורם, הפעולות והדיונים שנעשו ביממה האחרונה ניסו למנוע בדיוק אפשרות מעין זו.
הג'יהאד מקבל הכוונה ספציפית מטהרן, שעמלה מאוד לנקום בישראל על שורה של פעולות מוצלחות נגד תוכניותיה הצבאיות. שעות מאוחר יותר, רצח מחבל פלסטיני חמישה בני אדם, והתברר כי הוא ישב בכלא בעבר ומזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי. זה היה כישלון מר נוסף של שירותי הביטחון, ובראשם שב"כ. הרי בכל שלושת הפיגועים היו מעורבים בני אדם שעסקו בטרור, בדרך כזו או אחרת, בעבר.
ישראל מצויה בגל הטרור החמור ביותר שחזתה בשנים האחרונות, ותחושת הביטחון ברחוב הישראלי נמצאת בשפל שלא ראינו מאז אירועי "שומר החומות". גם בתקופה ההיא לא נרצחו 11 אזרחים ישראלים, בוודאי לא בשבוע אחד. חמור מכך: זו הפעם השנייה בשנה אחת שארגוני הטרור הפלסטיניים מנסים ליצור חזית משותפת עם קיצוניות ערבית-ישראלית.
בדיונים פנימיים בימים האחרונים ניסו ראשי מערכת הביטחון ליצור הפרדה בין המתרחש ביהודה ושומרון ועזה, לקראת רמדאן, ובין שני הפיגועים הרצחניים בבאר שבע ובחדרה. הם עמלו חודשים להגיע להבנות עם הרשות הפלסטינית ועם הרצועה שימנעו עוד אביב מר וקטלני, כמו הקודם, ולא רצו שהכל יקרוס. אמש, ההבנות האלה נתקלו במציאות הרצחנית של אנשים שנקטלים ברחוב בעירם, בזה אחר זה. במקביל, ביעבד הסמוכה לג'נין צעדו צעירים פלסטינים בקריאות עידוד לרוצח מבני ברק, בן הכפר שלהם. ההפרדה הזו קרסה.
תשתית הטרור ביהודה ושומרון לא נבנתה ביום אחד, והצפת הנשק בערים וכפרים ערביים לא התרחשה בשנה האחרונה. שיתוק פוליטי של שנתיים והקיפאון של הממשלה הקודמת, שקנתה שוב ושוב שקט, תרמו את תרומתם למחדלים שדרכם הטרור הבקיע. אך כעת, האחריות כולה היא על מערכת הביטחון והממשלה הנוכחית. ראשיה ומנהיגיה התחרו ביניהם חודשים בתיווכים דיפלומטיים, ועידות אזוריות, ביקורים פורצי דרך והסכמי שיתוף פעולה. לא צריך לזלזל במהלכים האלה, שנועדו ליצור אזור שקט יותר לכולם, בניגוד לחזון של הפונדמנטליסטים האלימים למיניהם.
מצד שני, אפשר בהחלט לתהות: מאוקראינה ועד ארמון המלך הבחרייני, מפסגת הנגב ועד רבת עמון, מנהיגינו דיברו די הרבה. ביממות האחרונות לא שמענו אותם, את שר הביטחון וראש הממשלה. מסיבת עיתונאים לא הייתה, וגם לא ראיון ארוך ברדיו. לפני הפיגועים גם לא שמענו אותם עוסקים בפומבי בהיערכות ביטחונית לקראת רמדאן, יום השנה ל"שומר החומות", יום האדמה ופסח. נפתלי בנט ובני גנץ הוציאו הודעות דובר אמש, אך זה לא מספיק.
5 צפייה בגלריה
שרי החוץ בפסגת הנגב. פגישות רמות דרג יתקבלו בטינה ובבוז כאשר הורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר
(צילום: EPA)
הציבור דורש תשובות - ובצדק. אם עוד לא הפנימו בממשלה, כדאי שיבינו מיד: כל עוד יורים ברחובות, עידן הקיסינג'רים הישראלי נגמר. תיווכים ופגישות רמות דרג למיניהן יתקבלו בטינה ובבוז כאשר הורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר.
מדינית, תקיעת הראש בחול מול הסוגיה הפלסטינית לא התבררה כטקטיקה מוצלחת במיוחד, ויתירה מזו - מתברר שמערכת הביטחון מתקשה להתמודד עם אתגרי הטרור המקומי, גם אחרי שהעלתה באורח דרמטי כוננות אחרי הפיגוע בבאר שבע.
על מסע הרצח הפלסטיני בבני ברק זינקה החבורה העלובה והקבועה של המסיתים ומפיצי השקרים. הנרצחים טרם הובאו למנוחות, ובמקום שהפוליטיקאים והפעילים האלה יתמקדו ברוצח, במפלצות ששלחו אותו ובקהל שמגבה את מעשיו, הם עסוקים בניסיון להפיץ שנאה נגד יהודים, וספציפית - נגד הממשלה ותומכיה. מה גורם לאנשים, רגע אחרי שעמם סבל מהתקפה מזעזעת כל כך, לחפש את האשמה בבני עמם שלהם? ולא למשל ברוצחים המתועבים עצמם, אלה שהציבור כולו מאוחד נגדם. כנראה שנאה עצמית, וכזו שמונעת מפוליטיקה של פילוג וטינה.
המרכז, הימין והשמאל היו כולם עושים במצב הנוכחי אותו הדבר: אומרים למערכת הביטחון להשיב את הביטחון האישי, בכל מחיר וכמה שיותר מהר. זו המשימה, ואם הממשלה תיכשל בה - ספק אם תשרוד.
