כשעוברים על אלבום התמונות של עידן אלכסנדר, סה"כ בן 19 לפני שנחטף, יכולים בקלות לדמיין עבורו עתיד אחר. עם הכובע בטקס סיום התיכון, החליפה בנשף ה"פרום", מסעדות וגלריות בניו יורק – כמו זימנו לו חיים אחרים בניו ג'רזי, שם חי עם הוריו יעל ועדי, אחותו מיקה (18) ואחיו רועי (13). אבל בגיל 18 עידן מחליט לעלות ארצה במסגרת גרעין צבר ומתגייס לצה"ל. "עידני בחר להתגייס, ומסכן הילד שלי - נחטף. אז זהו? לא מחזירים אותו?", אומרת בכאב האם יעל. "הבן שלי, שחשב שהוא עושה את הדבר הנעלה ביותר, מגן על מדינת ישראל – איבד את החוזה שלו מול המדינה ברגע שנחטף", הוסיפה.
על עידן
כבן בכור לשלושת ילדיה, יעל מספרת שעידן "תמיד מכתיב את הטון בבית, כולם נושאים אליו מבט. על מיקה הוא מאוד גונן, אבל גם היה מזמין אותה לבלות עם החברים שלו. רועי מתחיל להזכיר לי את עידן בחלק מהבעות הפנים וההתנהגויות שלו". היא מוסיפה כי "עידן הוא יותר מבן עבורי – הוא שותף שלי להרבה דברים, מתגעגעת פשוט להיות איתו".
7 באוקטובר
בחג סוכות יעל הגיעה ארצה לבקר את עידן, ולפני שחזר לגדוד ב-2 באוקטובר, עוד הספיקו לעשות יחד סיור ביפו. "למרות שכחייל בודד לא היה חייב לסגור שבת כשאמא מגיעה לביקור – הוא התעקש, לא רצה שמישהו יעשה את זה במקומו. בערב סוכות ב' עשינו שיחת וידאו מהסוכה עם כל המשפחה. הוא בדיוק סיים שמירה וסיפר לנו על השמירה הבאה ב-5 בבוקר", סיפרה.
היא התעוררה עם האזעקה הראשונה שנשמעה ומיד כתבה לעידן. "אנחנו מוגנים", הוא כתב לה. באזעקה השנייה כבר לא הגיב להודעות, אבל הספיק להתקשר ואמר - "אמא, אל תשאלי מה קורה פה. אני רואה דברים נוראיים, כמו מלחמת העולם ה-2. חטפתי רסיס בקסדה, אבל אני בסדר".
"הוא היה נשמע מאוד עסוק ולחוץ. ביקשתי שיגן על עצמו. אמרתי לו בקול חזק ובקור רוח – 'אני פה איתך. אל תדאג, יהיה בסדר. אוהבת אותך, נדבר'. וניתקנו. ומאז הילד לא זמין. המשכתי לשלוח הודעות - וכלום", הוסיפה. את השיחה הבאה היא עושה לבעלה עדי, ואומרת לו כי "קרה אסון. תגיע לארץ, אין לי מושג איפה הילד, נעלם". יחד הם מתחילים לאסוף כל פיסת מידע כדי להעביר לרשויות שינסו לאתר את עידן.
4 צפייה בגלריה
"אני חולמת על עידן ושומעת את הקול שלו. מקווה שלא נשברת לו הרוח". יעל
(צילום: נמרוד גליקמן)
על מצבו בשבי
ארבעה אותות חיים קיבלה יעל מאז שובם של החטופים ששוחררו בהפסקת האש בחודש נובמבר. "ב-7.10 רבים מהמשוחררים ראו את עידן כי אספו את כולם בחדר שבו חיכו עד שהפרידו בין הקבוצות. אחת הנשים המבוגרות שנחטפה מניר עוז ושוחררה הייתה הראשונה שנתנה לי אות חיים מעידן. באותה שבת היא ישבה מולו כשהוא אזוק במדים ושאלה אותו – 'חיילצ'יק, מאיפה אתה?', והם התחילו לדבר. היא ביקשה שיביאו לו מים ושישחררו לו את האזיקים כדי שיוכל לשתות. היא אמרה לו שהיא מרשה לעצמה להגיד לו שהוא נורא יפה, כי היא כבר סבתא. הוא סיפר לה שהוא מאמריקה, שאמא שלו איתו בתל אביב. הייתה להם ממש שיחה.
"ואז קטעו אותם, אמרו להם לקום וסידרו אותם לפי קבוצות – מבוגרים, צעירים, נשים, תאילנדים. להבנתי, הם השתמשו בתאילנדים בתור 'נותני שירות' בין התאים. גם הם סיפרו לי על עידן אחרי ששוחררו. בגלל שידעו רק אנגלית, ביקשו ממנו שידובב אותם עבור המחבלים ויסביר להם שהם לא ישראלים. סיפרו שעידן ממש עזר להם, היו ממש מפוחדים ולא ידעו עם מי לדבר ועידן היה שם בשבילם", סיפרה.
את העדות השלישית על עידן בשבי קיבלה מנער שנחטף מניר עוז ושוחרר, שראה אותו באותה השבת ופעם נוספת לקראת שחרורו. "הוא ראה את עידן ישר כשנכנס לחדר שבו הוחזקו ב-7.10, עידן חייך אליו והתיישב לידו. הם דיברו מעט, עידן הרגיע אותו ואמר - 'אתם אזרחים, אתם תצאו מפה מהר – אל תדאג. הכל פוליטיקה'. הנער שיתף שזה מאוד הרגיע אותו, אבל אז הפרידו ביניהם. מאוחר יותר, באחת הפעמים כשהנער הלך להתקלח במנהרות – אמרו לו ללכת ישירות למקלחת מבלי להסתכל ימינה ושמאלה. הוא הסתכל בכל זאת וראה פתאום את עידן ונוספים. הוא ניגש ודיבר איתם. אמר שגם אז עידן היה נראה בסדר", אמרה.
עדות נוספת, רביעית, קיבלה מאישה שנחטפה עם בעלה ושוחררה. "הם הגיעו מאוד מפוחדים לאותו החדר עם הנער ועידן. גם היא קיבלה מעידן חיוך, וניגשה לשבת לידו. הוא הרגיע גם את הזוג ואמר 'אתם אזרחים, לא קשורים לבלגן, אתם תשתחררו'. היא שיתפה שבזכותו הצליחו להירגע, רגע לנשום. היא סיפרה שעידן היה מאוד רגוע, לא בכה ולא היה נסער. זכרה גם שקיבלו לאכול פחית טונה ועידן והנער שאיתם כבר לא היו אזוקים – כנראה הבינו שלא מהווים איום ושחררו את הידיים שלהם", סיפרה. יעל מוסיפה כי "העדכונים מהשבויים ששוחררו נתנו לי אוויר, אבל גם הציפו אותי בכל כך הרבה עצב. אני כל כך רוצה שיצא משם כבר, עידני שלי".
הקשר עם הרשויות
בכל שלושה שבועות יעל מגיעה ארצה, בניסיון לתאם כמה שיותר פגישות אישיות עם פוליטיקאים. "אני כבר לא מגיעה לכנסת, ראיתי את ההתייחסות המבישה שסופגים בני משפחות החטופים. אמא שלי הגיעה לכנסת לדבר על עידן, סבתא שנלחמת להציל את הנכד שלה ששבוי בעזה. היא נכנסה לאחת הוועדות ואחד הדוברים סינן לעברה – 'אוי, עוד פעם אתם'. אני לא יודעת עם אילו כוחות נפש אמא שלי הצליחה להישאר שם ולספר על עידן. איזה ביזיון, התנהגות מבישה. אני עושה רק פגישות ממוקדות עם הפוליטיקאים שיכולים לעשות משהו טוב עם הכוח שלהם. מנסה לרתום אותם למאבק, לתת להם את הכבוד הראוי בתור נבחרי הציבור, להזכיר להם שהאחריות להחזיר את כולם נמצאת בידיים שלהם", אמרה.
יעל משתפת על קבוצה של משפחות חטופים בעלי אזרחות אמריקנית שנמצאות בקשר רציף מול גורמי הממשל. "הם מאוד קשובים ואמפתיים. תמיד נותנים תחושה שהדלת פתוחה עבורנו", היא משתפת, ומוסיפה: "נפגשתי עם סנטורים וחברי קונגרס רבים, משני הצדדים – רפובליקנים ודמוקרטים. יש הסכמה רחבה סביב חשיבות חזרתם של החטופים כולם. ביידן פגש אותנו בזום כבר ב-13 באוקטובר, ובהמשך הוזמנו לפגישה מדהימה איתו בבית הלבן. הוא נכח שם ב-200%. כשלחץ לי את היד העיניים שלו נמלאו דמעות והתחבקנו. הרגשתי שהוא מבין את הכאב שלי".
רגעי המשבר
עבור יעל, כל חג ומועד מיוחד הם נקודת משבר: "יום האם, יום האב, חגיגות ה-18 של מיקה, סיום התיכון וחגיגות ה"פרום" שלה. יום ההולדת שלי. עברו כל כך הרבה חגים, אין לנו אוויר. אנחנו בעצב וגעגוע אינסופיים.
"אני כל הזמן מנסה לשדר חיוביות אבל זה מאוד עצוב לי. אני רוצה להגיד כבר שהצלחנו, שהוא בא. אבל לא משנה מה אני עושה – אני מרגישה שאני צועדת במקום. אני תקועה ב-7.10, בטראומה הזאת. בשיחת הטלפון הזו עם עידן. זה משהו שלא יעבור עד שלא יחזור", הוסיפה.
רגעי התקווה
לצד המשפחה, מזכירה יעל גם את המשפחה המאמצת של עידן כחייל בודד בקיבוץ חצור. "דורון זקצר כל הזמן מספר עליו, מסתובב עבורו בכל הארץ. מבחינתי הוא הקול הנודד של עידן. הוא כולו לב, אני מאוד מעריכה את זה. הוא התחבר עם כל המשפחות במטה, איש מדהים. אנחנו לא בקשר דם, פגשתי אותו ואת אשתו גפנית רק פעמיים לפני אותה השבת. עידן סיפר שמאוד התחבר אליהם, אוהב אותם ואת הילדים שלהם", שיתפה.
"יש לי מלא חלומות על עידן, אני שומעת את הקול שלו, את הצחוק שלו. אני מרגישה שזה קורה, שהוא תכף מגיע. הלב יתפוצץ מאושר כשהוא ייכנס פה בדלת, הדמעות לא יפסיקו לרדת", היא מוסיפה, ומסכמת: "אני מקווה שלא נשברת לו הרוח, שהוא יודע שאנחנו נלחמים עליו. לא נתעייף, אין לנו ברירה. אנחנו רוצים את כולם בבית. להרגיש שוב שלמים".
