מחולל הטרור בשכם בחודשים האחרונים הוא ארגון גוב האריות ("ערין אל-אוסוד", בערבית), חבורה של צעירים, שבהערכת יתר כוללת 50 איש ובהערכה סבירה 30, שאינם משויכים לג'יהאד האיסלאמי או לחמאס.
"ערסים מקומיים", מכנים אותם תושבי שכם, ומתלוננים כי הם מאתגרים אותם בדיוק כפי שהם מאתגרים את ישראל: "הם פוגעים לנו בכלכלה, לוקחים פרוטקשן ומתנהגים כעבריינים לכל דבר". צה"ל איים בכניסות לשכם כדי לעצור את חברי הארגון. אנשי הרשות ביקשו מצה"ל להמתין, כי כל פעולה גורמת לנזק כלכלי ולהברחת תיירים.
אנשיהם הפכו לכוכבי רשת ושם הם גם מתדלקים את הפיגועים הבאים. אין להם מפקדה מסודרת, גם לא שרשרת פיקוד, או התנהלות ארגונית שמייצרת חתימה מודיעינית גבוהה. הם מציבים אתגר משילותי לרשות הפלסטינית, אבל עבור צה"ל הם ארגון טרור לכל דבר, שעליו צריך להתנפל עם מיטב היחידות והשב"כ ולא להמתין שמנגנוני הביטחון הפלסטינים יעשו זאת - כי את המחיר אנחנו משלמים.
אתמול היה זה לוחם סיירת גבעתי עידו ברוך, שהיה בעמדה ליד שבי שומרון בגזרת שכם, בזמן שהצבא אבטח כמדי שנה את צעדת סוכות. בשעה 12:00 הגיע מחבל במכונית שנסעה במהירות, וירה מטווח קצר מנשק אוטומטי לעבר העמדה, פגע בו ומותו נקבע כעבור זמן קצר.
הכוח שבעמדה לא השיב בירי, וכעת סוגיה זו מתוחקרת, ותפקודם של הלוחמים נבדק כדי להפיק לקחים. גם כאן, כמו בפיגוע בשועפט, הכוח היה צריך לפחות לפתוח באש, והפעם מדובר בלוחמים מובחרים מסיירת גבעתי ולא ביחידת מעברים של המשטרה הצבאית.
אתמול סיירתי בגזרה ושוחחתי עם לוחמים. יש קושי רב לשמור על מתח מבצעי כאשר כל רכב הופך חשוד לפתיחה באש והלוחמים הופכים למטרות, ועדיין - עם מלוא הערכה לאתגרים של הלוחמים - צריך היה לכל הפחות לפתוח באש.
לשם כך יש לייצר את ההרתעה הנדרשת, ואח"כ לפעול בצעדים שיבדלו את הטרור מהאוכלוסייה. אלא שהפעם זה נראה מורכב יותר, כי לפי הגורמים הפלסטינים הטרור מתחבר לפלילי, כמו שקורה בחלק מהמקרים עם תאי טרור של ערביי ישראל.
הכסף הוא מה שמתדלק את גוב האריות, ומי שמסייע מאחורי הקלעים זה חמאס דרך הצינורות שלו. צה"ל איים בכניסות לשכם כדי לעצור את חברי הארגון. אנשי הרשות ביקשו מצה"ל להמתין, כי כל פעולה גורמת לנזק כלכלי ולהברחת תיירים - בעיקר ערביי ישראל - בעוד שהם טוענים כי הם מסייעים לישראלים שנקלעו לעיר כמו בערב כיפור האחרון, והאינטרס שלהם זהה.
