ודיע אל-חוח, ממנהיגי ומייסדי קבוצת "גוב האריות" שנהרג אתמול בלילה (בין שני לשלישי) בשכם, היה בן מוות - וגם הוא ידע זאת. ב-13 באוקטובר, לפני קצת פחות משבועיים, כתב פוסט ברשתות החברתיות שבו אמר "אנו לא ניכנע. ננצח או שנמות", ולמרות שלל הסופרלטיבים שנשזרו בשמם של חברי "גוב האריות" בעיקר בתקשורת הפלסטינית, אל-חוח וחבריו היו ועדיין רחוקים מניצחון וקרובים יותר למוות.
מרגע שבני הקבוצה החלו לצבור אהדה בקרב הציבור הפלסטיני ובמקביל להוציא לפועל פיגועים, היה זה עניין של זמן עד שיתחיל המצוד הישראלי אחר חבריה. כך היה במקרה של איברהים אל-נבולסי, כך קרה כשתאמר אל-כילאני נהרג בפיצוץ מסתורי באופנוע שרכב עליו, וכך גם עם ודיע אל-חוח וארבעה מחבריו שנהרגו אתמול בשכם.
מבוקשי הטיקטוק מ"גוב האריות", בעיקר אלה שנהרגו, זוכים כעת לתהילה רבתי בתקשורת הפלסטינית והערבית. הם הפכו לסמל של גבורה פלסטינית נגד ישראל, ואפילו חברת כנסת ישראלית מיהרה לכנותם שהידים (חללי מלחמת הקודש), אף שלרבים מהם יש עבר פלילי והם אינם בהכרח השמנה וסולתה של החברה הפלסטינית.
אלפים השתתפו בהלוויותיהם ומותם מן הסתם יעורר לא מעט מוטיבציה בקרב צעירים פלסטינים להצטרף אליהם. אלא שצריך לומר: התהילה הזו זמנית ומזויפת בלא מעט מהמקרים. בכירי הרשות הפלסטינית והפתח שמיהרו לחבק את אנשי "גוב האריות" בעקבות האירועים הלילה וכינו אותם "גיבורים", עשו זאת בעיקר כדי לנקותם מחשד לשיתוף פעולה עם הישראלים.
בזה אחר זה התייצבו בכירי הפתח וניסו להסביר שמנגנוני הביטחון הפלסטיניים נלחמו לצד אנשי "גוב האריות", מול הכובש הישראלי. הם ניסו אפילו לטעון שכוחות הביטחון הפלסטיניים הצליחו למנוע פגיעה מסיבית הרבה יותר באנשי ההתארגנות בגלל השתתפותם בלחימה, אולם האמת רחוקה מכך.
המנגנונים ממשיכים לשמור על התיאום הביטחוני עם ישראל ובמידה מסוימת לא רואים בעין יפה את פעילות הקבוצה. רק בשבוע האחרון ניסה מושל שכם, איברהים רמדאן, לשכנע את ראשי המיליציה למסור את נשקם ולהצטרף ל"הסכם המבוקשים", שבו ישהו במתקני כליאה של הרשות הפלסטינית ובחלוף זמן מסוים יזכו לחנינה מצד ישראל והרשות.
הניסיון הזה לא צלח, והגרעין הקשה של "גוב האריות" עמד בסירובו למסור את הנשק שבידיו לרשות. ייתכן שדווקא הפגיעה הישראלית המתמשכת בבכירי הארגון, תביא בסופו של דבר את רוב אנשיו להסכים בכל זאת למתווה המבוקשים מ-2007.
הפעולה שלשום נגד תא טרור ממודר כל כך, בתא שטח קשה עד בלתי אפשרי לפעולה, היא הצלחה גדולה מבחינת כוחות הביטחון הישראליים. אולם השאלה הגדולה שנותרה עדיין ללא תשובה ברורה, היא כיצד הפגיעה בחמישה מחברי ההתארגנות תשפיע מצד אחד על רף הפיגועים נגד מטרות ישראליות, ומנגד על ההצטרפות של צעירים אחרים לפעילות נגד ישראל. האם הפעולה הזו תייצר הרתעה בקרב הפלסטינים או שדווקא הרצון לנקמה יוציא עוד ועוד פלסטינים לרחובות?
הפעולה שלשום, כמו אחרות שקדמו לה, מייצרת מלכוד מסוים בשל גלי התמיכה בקרב הציבור בגדה באותם פעילים חמושים. כאן טמון כאב הראש הגדול מבחינת ישראל. החשש התמידי הוא מהתעוררות עממית נרחבת נגד ישראל, ועד כה הצליחו בצה"ל ובשב"כ למנוע מהשטח להידלק. יש לקוות שגם במקרה הזה, ההמונים יצביעו ברגליהם ויעדיפו להימנע מפעולה אלימה נגד ישראל.
פורסם לראשונה: 21:44, 25.10.22
