הייתה להן ילדות קשה שהשאירה בהן צלקות בלב ובנפש, כאלו שסללו עבורן חיים למקומות האפלים ביותר. הן מצאו את עצמן במקומות הכי נמוכים בחברה הישראלית - עובדות בזנות, צורכות סמים ונמצאות במעגל שהן לא יודעות איך לצאת ממנו. עכשיו, אחרי שעברו שיקום מעורר השראה - הן מרשות לעצמן לחלום על עתיד טוב יותר עבורן ועבור הילדים שלהן.
ארבע נשים שורדות זנות שיתפו את "ידיעות אחרונות" ואת ynet במכתבים חשופים ואמיצים שכתבו לילדיהן לכבוד השנה החדשה, שם הן חושפות לראשונה את התהליך המורכב שעברו, את הכאב, את הפחד ואת התקווה שיצליחו ליצור עבור הילדים שלהן את הילדות שלא הייתה להן.
"המכתבים הללו משמשים הרבה פעמים סגירת מעגל עבורן", הסבירה נעמה גולדברג, מייסדת ומנכ"לית "לא עומדות מנגד", ארגון שמחבר בין הקהילה לנשים שורדות ופועל עבור משרד הרווחה והביטחון החברתי. הארגון זכה לאחרונה בפרס יפה לונדון יערי לשנת 2021 מטעם הקרן החדשה לישראל. "זה גרם להן התרגשות גדולה. הנה, עברתי חיים כל כך קשים כילדה, הייתי לא מוגנת והנה אני יכולה לכתוב לכם מכתב שאני רוצה עתיד אחר בשבילכם. להיות עבורכם מה שלא היה בשבילי".
"זנות היא טראומה מינית ולנשים שמתמודדות איתה יש הרבה מאוד אתגרים, החל מזה שהן לא חוו ילדות נורמטיבית והן צריכות להיות מודל נורמטיבי עבור הילדים שלהן", הסבירה גולדברג. "אימהות היא אתגר קשה לכל אישה, אז אם את אישה טראומטית נקודת הפתיחה שלך כלפי האימהות מורכבת פי כמה. הן נשים שצריכות לעשות קפיצה קוונטית, הן ממש נאבקות. גם בשדים הפנימיים שלהן וגם בשדים החיצוניים. הנשים שכתבו כאן עשו את זה בהצלחה נדירה והן באמת יוצאות דופן. לצאת מזנות זה מסע מאוד קשה, ולרצות לתת לילדים שלך עתיד אחר משלך דורש הרבה משאבי נפש. כל יום הוא מאבק. הנשים בכתבה עובדות קשה, מחזיקות שתי משרות ועושות הכל כדי שהילדים שלהן יצליחו ושתהיה להם ילדות טובה".
"בכל יום אני מודה שזיכית אותי להיות אמא שלך"
א', אמא לשלושה ילדים. שניים מהם בחזקתה
"ילדים יקרים שלי, אני אוהבת אתכם מאוד. אם רק הייתם יודעים כמה סבל עבר עליי, כמה אנוכית הייתה אמא שלי בילדותי. העולם היה שקוף כלפיי, כולם ראו את הסבל ואת המכות והעדיפו לשתוק. הבטחתי שכאשר יהיו לי בנות, הן לעולם לא יידעו סבל, ואתן להן את החיים שלי. אבנה להן חממה שתשמור עליהן. אגן, אתמוך, אחבק, אקבל בכל מצב.
נולד לי ילד כשהייתי בת 18 והסתובבתי ברחובות. לא היה לי איך לגדל אותו ולתת לו בית יציב. נכנסתי לעבוד, למכור את גופי. לא הייתי שם בשבילו והוא נאלץ להיות במשפחת אומנה. את הבת הראשונה שלי, המלאך הפרטי שלי, הבאתי כשהייתי עדיין שם, במעגל הזנות. אבל העוברית שלי הצילה אותי, ולקחתי החלטה שאני לא שם יותר, שהפעם הכל יהיה אחרת. עזבתי בהיריון, ללא כלום, ופתחתי דלת חדשה לאט לאט. בניתי לה הכל.
גידלתי אותך למופת, את הילדה האהובה שלי, נולדת יומיים אחרי יום הולדתי והוצאת אותי לחירות. נתת לי חיים ואני לך, ובכל יום אני מודה לך שזיכית אותי להיות אמא שלך. בעוד חודש אחגוג לך תשע שנים. תשע שנים שאני מחוץ לתופת. אני אמא שלך בכל רמ"ח אבריי, אני האמא שלא הייתה לי, זאת שתמיד תגיד לך כמה את מושלמת ומקסימה, זאת שתשמור עלייך מכל משמר. שמחבקת ואוהבת. כל חיבוק הוא גם חיבוק לילדה הקטנה שבי. את ממלאת אותי באהבה, את הכי מיוחדת שיש.
לפני שלוש שנים נוספה אחותך הקטנה שבאה לעולם טוב יותר. הפעם הייתי אמא משוקמת, שמחזיקה בית, שנלחמת, שמתפקדת. ולך בן יקר שלי, מקווה שלא תשפוט, שתבין שלא הייתה לי ברירה. שלא ויתרתי לעולם. שאמא שלך אהבה ואוהבת. שפשוט פחדה מזה שבתוך התופת שהייתי לא אצליח לתת לך את הכי טוב.
ילדים שלי, אתם האוצרות שלי, אתם ההוכחה שאני יכולה, שאני חזקה בכל יום. למרות שיש ימים שרק הכרית שומעת אותי כי כשאני אתכם אני חזקה. לא אתן לכם לראות אמא שבורה, אתן לכם רק לחייך. אגדל אתכם לעולם טוב יותר, לעולם שבו לא פוגעים".
"החלום שלי זה להיות אמא בריאה בשבילך"
ב', אמא לילד בן 12 שלא בחזקתה
"הרבה שנים לפני שנולדת, כשאני עוד הייתי אישה צעירה, הייתי כותבת עליך שירים. עוד מבלי להכיר אותך כבר ידעתי מי אתה, ידעתי שאתה תהיה הדבר הכי יקר לי בעולם, ידעתי שאתה הוא זה שיציל אותי.
כשהגעת לעולם, בנשימה הראשונה שלך, בכיתי בכי של תודה. תודה שאתה כאן. החוויה של הלידה הייתה כל כך עוצמתית שרציתי לעשות את זה מההתחלה. רציתי להנציח את ההרגשה הזאת שלך כשיצאת ממני. כשהכל נגמר וכולם הלכו, נשארתי על המיטה והרופא תפר אותי. בכיתי מאושר שלא הכרתי.
לא היה קל, כי גידלתי אותך לבד בלי עזרה מאיש, אבל היה שווה כל רגע. עד הוועדה הארורה שאני מתחרטת עליה, איך לא, ולא פעם חוזרת אחורה בזמן בדמיוני, ולא מסכימה שייקחו אותך ממני, דופקת על שולחנות ונלחמת. ואז אני חוזרת למציאות שאתה לא איתי, ונזכרת שאמרתי שאני מרגישה כאילו אני קבורה מתחת לאדמה, ורק היד שלי מושטת מחוץ לאדמה ואני מחזיקה אותך ביד כדי שלא תשקע יחד איתי.
הייתה ועדה גדולה, והיו בה הרבה נוכחות, וכשאמרתי את המשפט הזה לא נשארו פנים בלי דמעות. כולן בכו. ואז החליטו שאתה עובר לאומנה. הרגשתי ערבוב של כאב שאי אפשר להסביר, יחד עם תחושת שחרור. שחרור שלך למקום יותר יציב ושחרור שלי מלהתאמץ כל רגע, כל הזמן להיות חזקה בשבילך. להחביא את ההתקפים הפוסט-טראומטיים ממך שלא תראה באיזה מצב אני. להחביא את העצב ממך שלא תדע כמה כואב לי. כששיחררתי אותך פתאום היה לי חופש להיות ולעשות דברים שלא יכולתי לעשות לפני, ותמיד ארגיש אשמה שאהבתי את החופש הזה.
אך היו גם דברים שנלקחו ממני ומאז אני לא מצליחה להחזיר. אהבתי לקרוא והייתי גם מקריאה לך כל לילה. מאז שאתה לא איתי לא חזרתי לקרוא. מאז, מאדם עם בית פתוח וכל הזמן עם חברים, התבודדתי יותר ויותר. החברה היחידה שלי הייתה הקליינטים. הקללה היחידה שלי גם. אני לא מצליחה מאז שלקחו אותך לשמור על עצמי מספיק זמן כדי לקבל אותך חזרה. לפעמים אני שואלת את עצמי אם אני בוחרת בסמים והזנות במקום בך ומרגישה כל כך הרבה אשמה.
זה לא שאני לא רוצה, אני חייבת לחזור למקומות האפלים שלי. זה חזק ממני. כל כך חזק ושולט בי שזה הורס כל סיכוי לחזרה שלך אליי. אני רוצה שתדע שאני מנסה, אני נופלת, אבל תמיד אני קמה ומנסה שוב. היו רגעים שחשבתי לוותר. שאתה נמצא במקום טוב, מקום בטוח ואני פשוט לא מצליחה. ועייפתי כל כך הרבה שנים לנסות אבל אני בסוף קמה ומנסה שוב.
החלום שלי זה לתת לך את מה שאתה כל כך רוצה ולא פעם מבקש וזה להיות אמא בריאה בשבילך ושנגור יחד. זה חלום שלי וחלום שלך. לא בטוחה שאצליח, אבל תמיד אנסה. אולי כשתגדל ותהיה איש צעיר נוכל לדבר ואולי אספר לך יותר אם תיתן לי. מזל שיש לי אותך, כי אם לא אתה אני יודעת שמזמן הייתי מוותרת על עצמי".
"חשוב לי שיהיה לנו זמן איכות יחד, שנלך לטייל"
ג', אמא לילדה בת 9
"לבתי נשמתי, היקרה לליבי. אין לך מושג מה עברתי בילדות, בבגרות ולאחר שנולדת. האמת שאני מתכננת לשתף אותך כשתהיי גדולה, כדי להכיל את הזוועות. וכשאני כותבת זוועות, אני מתכוונת לזוועה אחר זוועה. כשהייתי פחות מגילך, בן משפחה פגע בי מינית ולא הבנתי בכלל מה הוא עושה לי. זה נמשך כך במשך כמעט שנה. סבתא וסבא היו עסוקים בגירושים מכוערים והוא ניצל את ההזדמנות. חשבתי שזה בסדר כי הוא הביא לי מלא מלא ממתקים, עד שסבתא ברחה למקלט לנשים מוכות - מקום שמקבל נשים שסבלו אלימות פיזית, נפשית ומנטלית.
סבא התעלל בסבתא במשך 18 שנים, ואנחנו היינו בתוך התופת. מצאתי את עצמי מגנה על סבתא בגופי וחטפתי מכות על כך. מהמקלט הסגור שגרנו בו שנה עברנו לדירת מעבר לחצי שנה, ומשם התבגרתי ונכנסתי לנעליים של סבא. הייתי יד ימינה של סבתא, דאגתי לאחיות הקטנות שלי. סבתא עבדה כל הזמן כדי שיהיה לנו מה לאכול, לא היה לה זמן לתת לי חום ואהבה, והתחלתי לחפש אותם בחוץ. מצאתי את עצמי בגיל 14 מעשנת סיגריות, ובגיל 16 מעשנת חשיש וגראס.
לא הלכתי לבית ספר, הראש שלי היה טרוד - חיפשתי אהבה במקומות הלא נכונים, אצל גברים שיותר מבוגרים ממני, ולכן אבא שלך גדול ממני ב-13 שנים. לאחר שהתגרשתי מאביך גרתי אצל סבא כי הוא כבר לא היה אלים, אך לא ידעתי שהוא מהמר והחוב נפל עליי. סכום שבעבודה רגילה לחד-הורית כמוני זה שנים להחזיר. בתקופת ההיריון ולאחריו כחצי שנה לא יכולתי להריח עשן, אבל מיד כשיכולתי עישנתי כפול כדי לא להרגיש, כדי לא להיות במציאות.
יום אחד, בחור הציע לי למכור סמים קשים. ואני, חד-הורית, התחלתי למכור סמים קשים, וכן - גם בהם נגעתי מעט. מכרנו לאנשים, לקיוסקים וגם למועדונים, וכך הכרתי את מועדון החשפנות ואת החשפניות, ובסופי שבוע עבדתי כחשפנית. כשהיית נוסעת לאביך, הייתי משתדלת שתיסעי כל שבת כי הייתי חייבת לסיים את חוב ההימורים של סבא ולהתקיים. ככה, במשך שלוש שנים, עד שנאנסתי בתוך המועדון בצורה ברוטאלית, ברחתי ולא חזרתי. המשכתי למכור סמים פה ושם בקטנה.
בזמן שהייתי חשפנית מצאתי פתק קטן שעליו רשום "אופק נשי". שאלתי מה זה, ואמרו לי 'סתם פמיניסטיות שרוצות לעזור' - אבל משהו בבטן אמר לי לשמור את הפתק, מה גם שפעם עמדתי על הבר וחשפנית שאלה אותי אם אני רואה אותך, בתי אהובתי המדהימה, רוקדת על עמוד ונכנסת לחדרים עם זרים. הסתכלתי עליה ואמרתי 'לאאאא!!!', והרגשתי סכין לתוך הבטן.
כשברחתי מהמועדון הייתי סגורה בבית יחד איתך ארבעה חודשים. חברה עזרה לי והלכתי ל"אופק נשי". משם החיים של שתינו קיבלו מהפך - הבנתי שבזה שחיפשתי אהבה במקומות הלא נכונים, הייתי במקומות הלא נכונים. ואכן, כשעברתי מהפך ביקשתי עזרה. רציתי חיים אחרים במיוחד לך יקירתי - חיים ללא אלימות, ללא פגיעות מיניות, ללא לחפש אחר אהבה בחוץ. חיים ללא סמים.
נלחמתי בכל נשמתי על קורת גג לך ולי, נלחמתי שתהיי בבית הספר הכי טוב. חשוב לי בבוקר לתת לך נשיקות וחיבוקים, וגם כשאת חוזרת מבית הספר חשוב לי שיהיה לנו זמן איכות יחד, שנלך לטייל, לאכול גלידה, לרקוד, לצחוק, לדבר, להקשיב ולדגדג אותך. חשוב לי שיהיו לך חברות טובות, שתיפגשי איתן. חשוב לי לעבוד בעבודה רגילה ומכובדת ולקנות לך כל מה שאת צריכה, ושתהיה לך אמא בלילות. לעטוף אותך בחום ובאהבה לכל החיים.
לכן גם עשיתי הכל כדי להישאר חברה טובה של אביך. חשבתי על כל הפרטים הקטנים ביותר כדי שאת - בתי יקירתי, אהובתי הנצחית - לא תעברי חלילה וחס את מה שעברתי בילדות. מחכה שתגיעי לגיל מתאים ואוכל לשבת איתך בנחת, לשתף אותך בהכל, כי את זאת שנתת לי את הכוח לשנות ולבקש עזרה כדי שאת לא תהיי במקומות שאני הייתי בהם. אוהבת אותך בכל לבי ונשמתי, אמא".
"אתם האור של חיי"
ש', אם לחמישה ילדים
"לילדיי האהובים, לא קיבלתי חום ואהבה כשהייתי קטנה. הייתי שקטה וביישנית. הייתי שקופה בבית. הילדה הביישנית שהייתי הפכה עורה בתקופת התיכון אחרי אונס שעברתי. התחלתי לעשן סמים בגיל 15. אהבתי את ההרגשה שהסמים מוחקים. הרגשתי צער ותסכול.
ישר אחרי הצבא התחלתי עם סמים קשים ואחרי מספר חודשים מצאתי את עצמי מחוץ לבית, בזנות, ברחוב. שבע שנים של גיהינום בזנות. כיום אני נקייה מסמים ומזנות כ-18 שנים. יש לי חמישה ילדים שאני קמה בשבילם כל בוקר. אתם האור של חיי! כל כך הרבה נחת אני רווה מכם.
אני מאחלת לכם שתהיה לכם שנה קסומה ונפלאה, שתצליחו, שיהיה לכם קל ומהנה. אוהבת הכי בעולם! אמא".
