ועדת השחרורים של הנהלת בתי המשפט תכריע בקרוב באפשרות לשחרור מוקדם של אחת האסירות המפורסמות במדינה - סיגלית חיימוביץ', שהשתתפה ברצח הנער אסף שטיירמן בכפר סבא ב-1996. ההחלטה עשויה להתקבל כבר אחרי החגים, ואם בקשתה תתקבל תשוחרר חיימוביץ' באופן מיידי מאחר שריצתה כבר יותר משני שליש ממאסרה.
עורכי הדין ציון אמיר וענבל רוזנבאום מסרו: "מדובר באסירה שיושבת יותר מ-20 שנה על מעשה שביצעה בהיותה בת 17. לאורך כל השנים האלה, תפקדה באופן נדיר ויוצא דופן מבחינת השיקום ויעידו על כך כל גורמי הטיפול שליוו אותה לאורך כל השנים האלו. לא יכול להיות צל צילו של ספק שהגיעה העת לשחררה ממאסר".
ב-2002 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב 24 שנות מאסר על חיימוביץ', לאחר שהורשעה שרצחה את שטיירמן עם ידידה רעי חורב (שנדון למאסר עולם. מאז נקצב עונשו והוא אמור להשתחרר במרץ 2037). חיימוביץ' אמורה להשתחרר בינואר 2025 ופרקליטות מחוז מרכז מתנגדת לשחרורה המוקדם. שתי בקשות קודמות שלה, שהוגשו ב-2018 וב-2019, נדחו בוועדה. על האחרונה היא ערערה לבית המשפט העליון, אך נדחתה.
עד היום נחשבת הפרשה ל"רצח ללא מניע". ב-5 בדצמבר 1996 נמצאה גופתו של שטיירמן בן 18, שהיה אמור להתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל, מוטלת ביער אוסישקין בכפר סבא. על הגופה היו סימני אלימות קשים. צוות החקירה המיוחד של המשטרה עצר כמה חשודים אך הם שוחררו מחוסר ראיות, והרצח נותר לא מפוענח במשך ארבע שנים.
המפנה חל בדצמבר 2000: אישה בת 36 הגיעה למשטרת ירושלים והתלוננה שבעלה, רעי חורב, מכה אותה. היא הוסיפה שבעבר הוא התוודה בפניה שרצח את שטיירמן וכי הוא מתעניין בפעילות כת השטן.
חורב נעצר וסיפר בחקירתו שהחליט לבצע "רצח מושלם" שאיש לא יפענח. "הייתה לי הרגשה של רוע והחלטתי שזה הזמן לבצע רצח מושלם", אמר. לדבריו, הוא, חיימוביץ' והמעורבת השלישית ליהי גלוזמן ישבו בליל הרצח בביתה של חיימוביץ' ועישנו מריחואנה על המרפסת. בשלב מסוים, לדבריו, מישהו התגרה בהם וחיימוביץ' אמרה לחבריה: "בואו נהרוג אותו".
הם ירדו למטה מצוידים בפגיונות וצעדו ליער אוסישקין כדי למצוא את האלמוני שהתגרה בהם. חורב הבחין בשטיירמן, שאותו הכיר כיוון שאחיו היה חבר של אחותו, ותקף אותו בפגיונות ובאגרופים. גלוזמן נמלטה מהמקום מבלי להזעיק עזרה ואילו חיימוביץ' סייעה לחורב להשלים את הרצח.
גלוזמן, שהעידה נגד חבריה, לא הועמדה לדין על אי מניעת פשע. חיימוביץ', שהייתה קטינה בעת האירוע, הורשעה בכך שהייתה שותפה מלאה לרצח ופעלה מתוך מודעות למעשיה. השופטים קבעו שהיא נתנה לחורב את האבן ששימשה לריצוץ גולגולתו של הקורבן.
השופטים נחלקו בדעותיהם לגבי גזר הדין. אב בית הדין, השופט נתן עמית, ביקש לגזור על חיימוביץ' מאסר עולם. השופטת רינה משל-שוהם סברה שיש לגזור עליה 18 שנות מאסר, ואילו השופטת שרה ברוש ביקשה לגזור עליה 24 שנות מאסר. במקרים שבהם השופטים חלוקים בדעותיהם, קובע אב בית הדין את העונש, ועמית החליט על 24 שנות מאסר בפועל.
"לא יכולים להיות עוררין לגבי העובדה שאילולא השתתפה בפועל בהכנעתו ובהמתתו של אסף, רעי חורב בעצמו לא היה מצליח בכך", כתב בגזר הדין. "קבענו בהכרעת הדין שהנאשמת היא מבצעת בצוותא, וככזו דין אחד לה עם מי שביצעה עמו בצוותא את העבירה. אמרנו לא אחת שהיה זה רצח לשם רצח. מעשה רשעות אכזרי ונתעב לשמו. ללא מניע. ללא זיק של היגיון. ללא קינטור, ללא כל סיבה הנראית לעין. ללא רגש של חמלה וללא היסוס של חרטה. ככה סתם, בערבו של יום, בשכונה פסטורלית של עיר, כנגד מי שחצה באקראי את דרכם של הנאשמים.
"אינני סבור שיש מקרה חמור יותר המצדיק הטלת העונש המרבי שבחוק. הנאשמת גם זקוקה לזיכוך נפשה ולטיהור נשמתה יום יום, ושעה שעה, שנים על שנים, ורק מאסר ארוך טווח הוא שיכול לשמש לה לשיקום".
השופטת ברוש הוסיפה: "חיימוביץ' לא הסתפקה בהגשת כלי הרצח לחורב, אלא אף הכתה וניסתה לחנוק אותו, ואף לא נענתה לקריאותיה של ליהי גלוזמן לעזוב את המקום. השקפתי היא כי מעורבותה של הנאשמת ברצח הייתה פחותה אמנם מזו של רעי חורב, אך היא הייתה מעורבת במידה רבה ונכבדת במעשה הנקלה. ויש לתת לכך ביטוי הולם בגזר הדין".
