ישראל נמצאת ערב מהפכה שיכולה להוביל להוזלות משמעותיות עבור כולנו, ממוצרי מזון ועד טואלטיקה. שורה של חסמי ייבוא מגוחכים, מיותרים, כגון דרישה לתקן ישראלי מיוחד למוצרי היגיינה נשית, בוטלו באורח מעשי. משרד הכלכלה והממשלה הנוכחית כולה קובעים באופן מעשי כלל חדש - אם המוצר עומד בתקינה אוסטרלית, אמריקנית או אירופית, אין צורך עוד בנוקדנות בירוקרטית ישראלית. הורדת החסמים הללו - שממשלות קודמות הבטיחו ומעולם לא קיימו - יכולה לשנות את השוק ולהפסיק את הביזה שהישראלים סובלים ממנה. אלה החדשות הטובות.
החדשות הריאליות הן, שאם הממשלה לא תסתער כעת על הרשתות הקמעונאיות, תטפל ביבואנים הבלעדיים וגם באדוניהם, היצרנים הבינלאומיים, אנחנו עלולים לגלות שהחיסכון יועיל במיוחד לכל אלה - ולא לצרכן הישראלי. ביום שישי האחרון, במוסף לשבת, תיארתי שורה של שיחות עם השחקנים המרכזיים שמוכרים לכם את המוצרים המיובאים, מפסטה, דרך משחת שיניים ועד לטמפונים. מי ששוחחתי אתו, מיבואנים בלעדיים, דרך מנהלים ברשתות קמעונאיות, רשות התחרות, משרד הכלכלה ואחרים, הזהירו בצורה ברורה כי ירידת מחירים מהירה, משמעותית, במותגים המוכרים שישראלים צורכים (לדוגמה - פסטה ברילה, קולגייט, טמפקס, סכיני גילוח ג'ילט ואחרים) מצויה בסימן שאלה משמעותי. מדוע?
משום שרפורמת הייבוא יכולה להקל על כניסת מותגים חדשים לישראל, וגם על כניסת רשתות קמעונאיות ענקיות, דוגמת קארפור, שיש להן מותג משלהן. והיא תקל. אבל השוק הישראלי ספוג כבר במותגים המובילים, שמאחוריהם יש יצרן בינלאומי גדול - כגון קימברלי קלארק, פרוקטר אנד גמבל, ג'ונסון ואחרים. היצרנים האלה בדרך כלל בחרו מפיץ בלעדי בישראל, נניח דיפלומט או שסטוביץ'.
תוארו בפניי שורה של פרקטיקות שנועדו לרסק את התחרות סביב המותגים המוכרים, שישראלים נאמנים אליהם מאוד. גורם אחד סיפר לי כיצד היצרן הבינלאומי משלם לרשתות קמעונאיות ישירות כדי שלא יקנו מייבוא מקביל, או יקנו ולא ייתנו להוזלה לחלחל לצרכן. גורם ממשלתי בכיר אמר כי המפיצים בישראל מבצעים תחקיר עבור היצרן הבינלאומי כאשר הם רואים את המוצרים בשוק מייבוא מקביל, מדווחים לו, והוא מאיים על הסיטונאי שמוכר ליבואן הקטן יותר שמביא מוצרים לישראל. שימו לב שבשני המקרים, המפיץ המרכזי בישראל לא פועל בעצמו, אלא חברת הענק עושה זאת.
היו ישראלים ששאלו - מה, אנחנו עד כדי כך חשובים לתאגידים רב-לאומיים? התשובה היא שכוח הקנייה בישראל מזנק. היבואנים הבלעדיים הרגילו את היצרן הבינ"ל לרווחים יוצאי דופן בישראל. אף מנהל בדרג ביניים או בכיר שיושב באירופה או ארה"ב לא מוכן שבמשמרת שלו שיעורי הרווח על המחזור בישראל יקרסו.
הסרת חסמים, במילים אחרות, היא אבן דרך ראשונה והכרחית. עם כניסת מותגים חדשים, עתיד להיווצר לחץ תחרותי על המוצרים הוותיקים. אך אם השוק כולו מושחת, מעוות, רווי בהסדרים ספק-חוקיים מתחת לשולחן, התוצאה יכולה להיות מוגבלת. אינדיקציה טובה לכך היא הדרך בה מחירים של מותגים רבים, באורח חשוד למדי, זהים כמעט לחלוטין ברשתות השיווק. העניין הוא לא רק תמחור, אלא גם שמירה על היצע.
(צילום: נויל האריס)
אלה לא דברים שאני אומר, אלא מנכ"ל משרד הכלכלה, רון מלכא. כך אמר לי - "יצרנים גדולים בעולם מנצלים את היותנו 'כלכלת אי' ובוחרים לשתף פעולה בארץ עם יבואן שהוא בפועל בלעדי, גם אם אינו מוגדר כך רשמית; וביחד חוסמים כל אפשרות לייבוא מקביל. מצב זה מאפשר להם לקבוע את הכמות והמחיר של המוצרים שמשווקים בארץ, התנהגות אופיינית למונופול. זהו כשל שוק שמצריך התערבות ממשלתית, ואכן לאחרונה אושרה בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק מעודכנת, שהגישה שרת הכלכלה אורנה ברביבאי ואשר מקנה לרשות התחרות סמכויות לנקיטת סנקציות נגד כל מי שיפגע ביבוא המקביל".
בעקבות הציטוט הזה, היו שקפצו ואמרו "מה זה בכלל כלכלת אי". יש הרבה איים בעולם תחרותיים מאוד, עם סל מוצרים זול מבישראל (בריטניה, ניו-זילנד). הנקודה כמובן איננה "אי". הנקודה היא כזו: במשך שנים רבות, ישראל שימשה ומשמשת מספר מצומצם של גורמים במשק, טייקונים ואחרים, לייצר רווחים ענקיים. הם נעזרים בידי הפוליטיקאים שלנו. הניתוק היבשתי של ישראל משכנותיה ואירופה, ריכוזיות יסודית שקשורה לא רק בייבוא אלא גם בנדל"ן מסחרי (היכן שהחנויות ממוקמות), וכמובן החסמים - כל אלה תרמו למציאות בה שמן זית ישראלי יכול לעלות פחות בחו"ל, מאשר בארץ, ועוד דוגמאות מגוחכות מסוג זה.
נדב אילמנכ"ל משרד הכלכלה צודק לגבי הצורך בהעברת החוק שיסייע במאבק בתחרות. אך עוד לפני החוק שהוא עוסק בו, הייתה הוראת שעה שהועברה עוד בממשלה הקודמת. תכליתה של הוראת השעה הייתה לעודד ייבוא מקביל ולבלום את הטקטיקות הוותיקות לשימור מחירים גבוהים. המערכת הפוליטית שלנו אפשרה להוראת השעה לפקוע. החוק שהוא מדבר עליו עבר רק בקריאה ראשונה - ואז הלכנו לבחירות. בטור במוסף לשבת, הבאתי את הנתונים של מחקר שהמחיש שרפורמה אחרת, רפורמת השיימינג, עבדה היטב: היא הציגה על המדפים את המחירים בעולם של מוצרים שנמכרים בישראל במחירים הזויים. התוצאה: הוזלות. מה עשו הפוליטיקאים? שוב, נתנו לרפורמה לפקוע.
האם זה קרה במקרה, ללא מגע יד לוביסט? התשובה היא שכמובן שלא. היה מי שעמל שרפורמת השיימינג תמות. כדי לייצר תחרות, צריך לא רק להסיר חסמים, אלא לפעול באגרסיביות וללא פשרות מול יצרנים בינלאומיים, יבואנים בלעדיים והרשתות. הממשלה חייבת להבין את גודל הרגע ולהסתער כעת, ולא לאפשר לשורת שינויים דרמטיים להילכד ולהתעוות שוב בידי המטריקס הישראלי.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
