מזה כמה ימים מיטלטלים אזרחי ישראל בסערה חברתית קשה, אחרי שביום חמישי ניצל ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד את תפקידו ושלח מכתב לראשי הרשויות המקומיות עם קריאה ברורה למרי דה-פקטו באגף שלם של ממשלת ישראל, ואולי אף בכולה. מעבר לעובדה שהוא מתח עד הקצה את גבולות החוק, ספק רב התעורר באשר לשאלה אם טרח בכלל ללמוד על מה מדובר לפני ששחרר מכתב מסוכן שקורא לראשי רשויות מקומיות לפתוח קרב גלוי עם הקואליציה הלאומית והממשלה הנבחרת. "האחריות על התכנים הבית ספריים עברה לאבי מעוז", כתב לפיד וקרא "לא לשתף פעולה עם היחידה לתוכניות ושותפויות חיצוניות כל עוד היא בשליטתו של מעוז".
האם הקריאה בכלל מחוברת למציאות? לשם כך יש לצלול מעט לפרטים ולגלות מהי אותה יחידה ובמה היא באמת שולטת. לפי משרד החינוך, היחידה המיוחדת לתוכניות חיצוניות כוללת כ-23 אלף יוזמות חינוכיות מטעם עמותות, עסקים ופרטיים. אלה מאושרות לשימוש מנהלי בתי ספר ועומדות לבחירתם. כל תוכנית בהתאם לקריטריונים שנקבעו לה.
יש ביניהן רוב מוחץ לתוכניות מדעיות וטכנולוגיות, מקצועות ליב"ה ושפות, ותכנים נישתיים למגזרים קטנים. מבין 73 הקטגוריות, קשה למצוא יותר מקומץ שקשור בתפיסות חברתיות, דתיות ופוליטיות, ליברליות או שמרניות. גם אם מעוז ינסה לממש את הגרסה הכי מוחלטת של תפיסותיו, הוא יתקשה למצוא הרבה מה לשנות במערכת הזו. וגם אם כן, הוא בקושי רב ישפיע על יכולתן של רשויות מקומיות לאפשר לתלמידיהן תוכן חיצוני מסוים. אם כן ינסה לצמצם משהו, זה יהיה רחוק מאוד מהקונצנזוס – למשל תוכניות למיניות א-מגדרית אצל ילדים.
אז למה יש סערה? כי ללפיד יש הזדמנות. אבי מעוז הוא חובש כיפה עם זקן ובעל עמדות שרחוקות מהבון-טון של האליטה החילונית, גם אם לא רחוקות כל כך מהציבור בישראל שאינו דתי. מעוז הוא קורבן תורן לשיטת ויכוח בריונית שמנסה להכתיב את הדיון הציבורי ולהכריעו ללא ויכוח; לא לפי דיון על מהות אלא לפי השחרה פרסונלית.
אבל האמת היא שמעוז אינו הקורבן העיקרי. אזרחי ישראל משלמים על סערות שכאלו פעמיים: ראשית בשיח רעיל ומפלג, המאדיר מחלוקות ומקצין אותן עד רמה של איום על המנגנונים הדמוקרטיים, ושנית בכך שהן תופסות את המקום המיועד לדיון מהותי.
אלון מליקדניס ויספלאוהאם אנחנו שמחים שילדי הדור הבא בציבור החילוני לא ידעו היסטוריה יהודית טוב מספיק, לא יכירו ולא יכבדו את המסורת היהודית ומנהגיה, או לא יחושו חיבור חזק לזהותם היהודית הלאומית? האם אנחנו בטוחים שעלינו לדהור לכיוון אחד של התרחקות מהלאומיות היהודית ששימרה את עמנו דורות רבים והניעה את הציונות שמפירותיה אנחנו חיים היום? האם ראוי להחליף זאת בתפיסה מערבית מיובאת מהקמפוסים המשתוללים של ארה"ב? ספק רק אם רבים בישראל חושבים כך, גם ברמת גן, גבעתיים, רמת השרון ותל אביב.
הבחירה של ראש הממשלה היוצא לנצל את הימים האחרונים לכהונתו בניסיון לערער לכתחילה על הלגיטימיות של הממשלה החדשה שטרם הושבעה (ושנהנית מרוב חוקי ולגיטימי שהושג בבחירות דמוקרטיות), מעיד הרבה יותר על לפיד והמחנה שבראשו מאשר על סגן השר המיועד מטעם מפלגת נעם. מי שהדמוקרטיה חשובה לו חייב לבקר בעת הזו את לפיד, גם אם הוא לא מסכים עם דבר מהדברים שבהם מאמין מעוז.
- אלון מליק הוא פעיל חברתי למען עידוד חיבור ולמידת יהדות במגזר החילוני ובחינוך הממלכתי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
