תחנות אוטובוס ללא צל ברחוב ההגנה בתל אביב
(צילום: נדב אבס)
הטמפרטורות בקיץ הישראלי שוברות שיאים, אך התחבורה הציבורית נותרה מאחור. תחנות האוטובוס הפרוסות ברחבי הארץ הובאו מצפון אירופה והן מותאמות להצגת פרסומות ולא להגנה מפני השמש. גם שמשות האוטובוסים לא תמיד מסננות את קרני השמש ש"מבשלות" את הנוסעים, וההליכה ברחובות אל התחנות ומהן הפכה לבלתי נסבלת. לא מפתיע שמי שיכול מעדיף להישאר במזגן או לנסוע ברכב הפרטי.
10 צפייה בגלריה
"לא מותאמות לאקלים הישראלי". תחנות אוטובוס ללא צל ברחוב ההגנה בתל אביב
(צילום: נדב אבס)
תחנות האוטובוס שליד שוק התקווה בדרום תל אביב לא מגנות מהשמש. את החום שלה מרגישים מי שצועדים עם שקיות מרכולתם אל תחנת האוטובוס הקרובה גם מהשמש וגם מהקרקע הלוהטת שפולטת חום. כעשרה אנשים המתינו בצהריים לאוטובוס בחום של 32 מעלות ולחות גבוהה.
זמן ההגעה של האוטובוס מתארך ועוד שתי דקות של עמידה מתווספות, בתנאים האלו מדובר על נצח. כשהאוטובוס מגיע, הנוסעים מבינים מהר מאוד שלא יוכלו לנשום לרווחה – הם עולים על האוטובוס הצפוף ומגלים שגם בו אין מזור מקרני השמש שחודרות דרך השמשות וגוברות על המזגן המקרטע, והנוסעים והנוסעות ממשיכים להזיע כשהאוטובוס עומד בפקק.
לחוויה הזו שותפים נוסעים רבים בתחבורה הציבורית ברחבי הארץ. כאשר עו"ד ניצן כהנא ממתינה לאוטובוס בחניון שפירים שממנו יוצאים קווים מהירים לירושלים, היא עומדת חשופה לשמש לחלוטין. "נוסעי התחבורה הציבורית נאלצים לקבל מסר ממי שתכנן אותה יום אחרי יום – שאף אחד לא חשב עלינו, הנוסעים, כשתכנן את התחנות, האוטובוסים ותכיפות הקווים", היא אומרת. "אני נוסעת מדי יום, שעות ארוכות, בתחבורה ציבורית ונדחסת בחום עם מי שאין להם ברירה אחרת אלא לנסוע בתחבורה ציבורית ומקבלים שירות ירוד, אליו הם צריכים לחכות זמן רב בחום או בגשם, לרוב בלי טיפה של צל או הגנה סבירה".
10 צפייה בגלריה
"רבים מהנוסעים מחפשים מקומות מסתור בסביבת התחנה". תחנות ברחוב ההגנה בתל אביב
(צילום: נדב אבס)
יובל מתנייד רק בתחבורה ציבורית במרכז הארץ. "התחנות פשוט גרועות ולא מותאמות לאקלים הישראלי. בחודשי הקיץ הן לא מספקות פתרונות הצללה אמיתיים או מספיק מקומות ישיבה ובחודשי החורף הן לא מספקות מכסה מפני הגשם אשר חודר אליהן", הוא מסביר. "בסופו של דבר שכבות האוכלוסייה החלשות נפגעות מכך ורבים מהנוסעים כלל לא ממתינים בתחנות אלא מחפשים מקומות מסתור תחת מבנים שונים בסביבת התחנה כאשר הדבר מתאפשר".
שי רג'ואן, גם הוא נוסע בתחבורה הציבורית, מסכים. "התנאים פשוט בלתי נסבלים", הוא אומר. "התחנות לא מוצלות, רובן פונות ישירות לשמש. זאת לא אחריות רק של המדינה אלא גם של הרשויות המקומיות שצריכות לנטוע כמה שיותר עצים. במדינת ישראל נכרתים מאות אלפים של עצים לטובת פרויקטים של נדל"ן ועצים חדשים שנשתלים, אם בכלל, אינם מצליחים להתפתח ולהשריש שורשים עמוק באדמה כי הכול כבר מלא בטון".
הבעיה ניכרת ברחבי הארץ. מבדיקה שערכו בשנה האחרונה מתנדבי תוכנית זה"ב בגן של עמותת אור ירוק ותנועת של"ם מהחברה למתנ"סים, עולה כי אחת מכל שתי תחנות אוטובוס שנבדקו אינה נגישה לעיוורים ובתחנות רבות אין אמצעי מידע בסיסיים שיאפשרו התנהלות יומיומית תקינה. מהבדיקה המדגמית עולה עוד כי תחנות אוטובוס רבות אינן נגישות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, חסרים בהן מקומות ישיבה שיאפשרו מנוחה לקשישים או מבוגרים ובתחנות רבות חסרים אמצעים בסיסים כמו גג או הצללה.
הבדיקה שנערכה ב-27 רשויות ויישובים ברחבי הארץ, מצפת ועד אילת, וכללה יותר מ-150 תחנות אוטובוס, העלתה שבכמעט עשירית מהתחנות לא היה בכלל גג. ואולם הנוסעים יודעים שגם כשיש גג הוא לא תמיד מגן מהשמש. התחנות גם לא מונגשות כראוי לאנשים עם מוגבלות כאשר 55% מהן לא כללו כתב ברייל, המידע בהן חסר וברבע מהתחנות לא היה דף מידע או פירוט.
בתיעוד שאספו המתנדבים נראתה תמונה עגומה. באילת הלוהטת הנוסעים מחפשים מפלט מהשמש, באלפי מנשה עמוד נטוע על מדרכה צרה ללא ספסל וללא מכסה, בבאר שבע הנוסעים הסתפקו בעמוד מידע אלקטרוני מנופץ, ברחוב המלך ג'ורג' ההומה בתל אביב יש ספסל ושלטים בלבד. גם קוראי ynet העבירו תמונות שמעידות על הסיוט: ליד אוניברסיטת בר אילן יש תחנה אבל הנוסעים לא מצליחים למצוא טיפת צל, בכביש 5 באזור סגולה התחנה מחוממת מקרני השמש ובמודיעין בחרו במינימליזם עם עמוד נטוע במדרכה וספסל לצידו.
ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק, אמר כי "משבר האקלים וההתחממות הגלובלית משפיעים גם על נוסעי התחבורה הציבורית שנאלצים לעמוד זמן רב בשמש הקופחת. חוויית השימוש באוטובוס איננה מסתכמת רק בזמני ההגעה או במהירות ההגעה ממקום למקום אלא כבר בהמתנה בתחנה. כאשר אדם נאלץ לעמוד זמן רב בשמש הוא פשוט ידיר רגליו משימוש באוטובוס וייסע ברכב הפרטי".
קיטה הוסיף כי "במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים לקדם את שיפור התשתית בתחנות האוטובוס כך שנוסעים יוכלו להמתין לאוטובוס בצל ולא תחת השמש. ככל שנשפר את חוויית השימוש בתחבורה הציבורית יותר ויותר יבחרו לעשות בה שימוש על פני הרכב הפרטי".
בישראל אמנם יש הנחיות לתכנון תחנות אוטובוס אך הן לא מתייחסות לצל וממילא תחנות רבות מוקמות שלא על פי ההנחיות. בנוסף, עיריות רבות משתפות פעולה עם חברות פרסום שמפרסמות על התחנות ומתחזקות אותן וכך התחנות מותאמות לפרסום אבל לא להמתנה, משום שזגוגיותיהן שקופות וצרות והגג הרפה לא מספק הגנה. כך למשל באזור המרכז התחנות שמוצבות במסגרת פרויקט "מהיר לעיר" מספקות הצללה מעט טובה יותר, אך עיריות תל אביב ורמת גן כבולות לחוזה דרקוני מול חברת הפרסום ולא יכולות להחליפן.
ד"ר יואב לרמן, מתכנן עירוני מחברת planet מסביר ש"יש שילוב של שתי בעיות, תדירות נמוכה של אוטובוסים שהופכת את ההמתנה לארוכה והיעדר השקעה בפתרונות צל שהופכים את החוויה הזו לבלתי נסבלת, חוויה שיכולה לחרב את כל היום לאחר מכן ולכן רק מי שאין לו ברירה נאלץ לעמוד שם".
לדבריו, "הרשויות המקומיות מדירות רגליים מפתרון בעניין הזה ומשרד התחבורה חייב לקחת את זה כפרויקט כי המצב הולך להיות גרוע יותר והוא גרוע כבר היום, בכל שנה זה יהיה חמור יותר ולכן צריך מדריך להצללה ולמצוא פתרונות יצירתיים כמו סככות שיוצאות מבניינים פרטיים כשאין מקום לתחנה".
לדבריו של ד"ר לרמן את תחנות הפרסום לקחו מצפון אירופה, שם משוועים למעט שמש בהמתנה. "אי אפשר לקחת מבנה של תחנה ולעשות העתק הדבק, עובדה שהתחנות של הרכבת הקלה בירושלים סבירות יותר. בסוף מדובר בשאלה האם אתה נותן כבוד לנוסעים או לא, אם אתה בעד ניידות או לא, אם אתה חושב גם על מי שתלוי בתחבורה הציבורית ואין לו ברירה אחרת, או שלא", אמר ד"ר לרמן.
אור אלכסנדרוביץ', מרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון המתמחה באקלים עירוני, אמר כי "פתרון בעיות הצל בתחנה, אם הוא אפשרי, הוא חלקי. משתמשי התחבורה הציבורית הם קהל שבוי שחייב להגיע למקום האיסוף או ללכת ממקום ההורדה ותמיד הם יהיו גם הולכי רגל ולכן אי אפשר להפריד את ההגעה לתחנה מההמתנה בה. בישראל יש פערים בנושא הזה למרות שמדובר במדינה חמה עם גלי חום קיצוניים בתכיפות רבה יותר בעקבות משבר האקלים. הבעיה שתמיד נזכרים בשמש באוגוסט ובגשם בחורף ואחר כך מקבלי ההחלטות שוכחים".
צילום: אור ירוקלדבריו, בנייה צפופה ברחובות שהם מצפון לדרום תביא לשכבת צל טובה. "רואים את זה בעיקר במקומות שהוקמו לפני קום המדינה. ברגע שעברנו לבנייה מפוזרת או לרחובות שהם בעצם אוטוסטרדות, אין ערך לבנייה שלצד הרחוב ובמקומות אלו צריך הרבה עצים אך הם זקוקים לקרקע ולנפח גידול אחרת לא יגיעו לגבהים שיתנו צל", אמר אלכסנדרוביץ'. "צריך גם להוסיף הצללות איכותיות שונות, לעשות צל רציף ולהבין על ידי חישובים גיאומטריים לא מסובכים מאיפה מגיעה השמש, מה הן השעות הרלוונטיות וכיוון הרחוב ביחס אליה".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "משרד התחבורה עדכן לפני שלוש שנים את ההנחיות להקמת סככות המתנה לאוטובוסים, זאת בהתאם למפרט שגובש ברשות הארצית לתחבורה ציבורית. ההנחיות להקמת הסככות מגדילות את שטח גג הסככה והדפנות ומספקות הגנה מפני השמש והגשם. במסגרת המפרט החדש, שגובש בסיוע יועצים מתחום הסככות והנגישות, הוגדרו כמה סוגי סככות בהתאם לתנאי מזג האוויר. לפני כשנתיים, החל משרד התחבורה במיזם ארצי להצבת אלפי תחנות אוטובוסים בכל רחבי הארץ, בעלות של עשרות מיליוני שקלים. התוכנית כוללת גם את החלפתן של סככות ההמתנה לאוטובוסים בתחנות שאינן מונגשות לאנשים עם מוגבלות.
בשנים 2020-2019 הוקמו יותר מ-2700 סככות המתנה לאוטובוסים בהתאם למפרט החדש. תחנות אלה נותנות מענה לכל מזג אוויר וכוללות הנגשה בהתאם לגודל התחנה ומידת השימוש בה. מתחילת השנה ועד היום הוצבו כ-800 סככות המתנה לאוטובוסים, בהתאם להנחיות החדשות ובחודשים הקרובים יוצבו כ-500 סככות נוספות בכל רחבי הארץ. תחנות האוטובוסים המוצלות מוקמות במקומות שבהם אין כיום סככת המתנה, בדגש על אזורי פריפריה ואזורים מרוחקים שבהם קיימים תנאי מזג אוויר קשים. משרד התחבורה מתקצב באופן מלא את עלות הקמת הסככות.
"על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הנגשת תחנות האוטובוסים חלה על הרשויות המקומיות. עם זאת, משרד התחבורה מסייע בתקצוב הסככות המונגשות במטרה לעודד את הנגשת התחנות. עד כה סייע משרדנו בהנגשת תחנות אוטובוסים בכל רחבי הארץ בעלות של יותר מ-100 מיליון שקלים. בכוונת המשרד להמשיך ולסייע בהנגשת תחנות אוטובוסים, כולל תחנות בינעירוניות. לצורך כך, יזם משרדנו 'קול קורא' לרשויות המקומיות שיפורסם עם קבלת התקציב ממשרד האוצר. באשר להצללת חלונות האוטובוסים כנגד שמש, חלק גדול מהאוטובוסים הבינעירוניים מוצללים כיום. משרדנו יבחן אפשרות להרחיב את הצללת החלונות בכל האוטובוסים של התחבורה הציבורית".
