מהפכה אתאיסטית עברית אמיתית מחייבת שינוי מן היסוד בטרמינולוגיה ועדכון אוצר המילים. מבלי משים אנו משתמשים במציאות המודרנית במונחים דתיים שתקפים לעידן המקרא. אם נמשיך כך, לנצח נישאר שבויים בלשון הבריאתנים (המאמינים בבריאה אלוהית). עשרות מילים עבריות עדיין מתארות אירועים בראי הקדמונים, אף שכיום ברור לנו אחרת לאור התפתחות הטכנולוגית והמחקר המדעי. המילה "אדם", לדוגמה, שהשימוש בה עדיין רווח, משל מוצאנו אכן מן האדמה. עבור מי שרעיון הבריאה איננו אלא מיתוס עממי עבורו, הגדרתו העצמית הן כאדם והן כאתאיסט בעת ובעונה אחת לא יכולה לבוא בחשבון. אז להלן הצעה לחלופה עברית חדשה, כולל למונח הלועזי אתאיזם.
אדם הוא כידוע שם דמותו המקראית של האיש הראשון, שנקרא כך כאמור משום שנוצר מן האדמה: "וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (בראשית, ב, ז); אותה דמות שלדעת חוגים אתאיסטיים כלל לא הייתה קיימת, ובוודאי שלא נוצרה מן האדמה. גם באנגלית, בדומה למקור המקראי, המונח Homo במובן אדם נגזר מהמילה הלטינית Hummus, שפירושה גם הוא אדמה.
למרות זאת, לא תמיד מוצגת במקרא אטימולוגיה נכונה לשמותיהם של דמויות ומקומות. למעט ההסבר המקראי "כי מן האדמה לוקחתָּ", השם העברי אדם דומה לשמות במזרח הקדום שמתארים דמויות ארכאיות, ספק מיתולוגיות, וייתכן ששמו הושפע מהן.
הדמות הדומה ביותר בשמה לאדם, הוא אׇדָמוּ, מלך אשור השני שחי כפי הנראה באלף ה-3 לפני הספירה. דמיון נוסף ניכר לדמות המיתולוגית אָדָאפָּה מהמיתוס המסופוטמי, שמספר בדמיון רב לסיפור המקראי מדוע אנשים הם בני תמותה.
אם מישהו לא אוהד אף קבוצת כדורגל, האם גם מדובר בסוג של אהדה? בוודאי שלא. אם כן, אין צורך להגדיר עצמנו על דרך השלילה. אותו מקרה תופס לגבי דתות. יש תאיזם, אך אין אתאיזם
מעבר לעברה ההיסטורי של המילה אדם, היא מילה זכרית ואין לה מקבילה נקבית, אלא רק בצירוף בת-אדם. גם הצירוף בת-חווה לא יועיל במקרה זה, וייוותר ההיבט הבריאתני במילה. אם כן, המילה אדם לא מתאימה כמונח טקסונומי שמתאר את המין האנושי.
המילה העברית "אנוש", שמשמעותה זהה ל"אדם", מוזכרת גם היא כשמה של דמות מקראית. לכן הסבירות שאנו צאצאיו של אותו אנוש מקראי נושקת גם היא לאפס. יש מי שסובר כי המילים אנוש ואיש קשורות זו לזו. אחרים טוענים שהמילה "איש" גזורה למעשה מהשורש או"ש או אש"ש במובן חוזק. אבל חוזק אינו מהתכונות שמאפיינות דווקא אותנו, אלא בעלי חיים אחרים. ואכן, לא פעם מקור מילים המתארות בעלי חיים בעברית הוא במאפיין שמזוהה איתם. למשל, על פי גישה מסוימת, אחד המאפיינים הבולטים של החתול הוא נטייתו לכסות (לחתל) את צואתו, ומכאן שמו. דוגמאות נוספות הן כינוי לפי צורה (כוכב ים), לפי תכונה (עצלן), לפי פעולה (חפרפרת) ולפי שעת פעילות (לילית).
תכונה שבהחלט מייחדת אותנו מיתר עולם החי היא הדיבור, אלא שהשימוש בשורש דב"ר לכינוי בעל חיים שמור כבר לדבורה. מה גם שאין זה יהיה הוגן כלפי לקויי יכולת דיבור להתנות את שמנו הטקסונומי ביכולת דיבור בלבד. וכך נותרנו בשפה העברית ללא חלופות שאינן תלויות במקור בריאתני או כאלה שמעניקות הגדרה מאפיינת. לכן, על מנת לענות על החסר, יש לברוא מילה חדשה יש מאין עבור המין הטקסונומי שלנו.
אם כך, במקום לומר "אדם" או "בן אנוש" ניתן לומר – "תְּבוּתַן" – חלופה עברית בלתי תלויה בספרי המקרא, וכזו שתדגיש את המאפיינים הייחודיים שלנו בהיבט התבוני ביחס לשאר בעלי החיים בעולם. תבותן על משקל תבוסתן, אולם תבונְתן לא מתגלגל היטב על הלשון, ולכן הושמטה הנוּן. ייתכן שבהתחלה, כמו בכל דבר חדש, נתקשה ליישם את המעבר בפועל לשימוש בחלופה זו. אך דמיינו לפניכם כותרת חדשותית המנוסחת כך: "שבט תבותנים מבודד נצפה בתיעוד נדיר ביערות האמזונס". מצטלצל טבעי, לא?
וכפי שצוין לעיל, אין באוצר המילים העברי חלופה למילה הלועזית "אתאיזם". קיימים אמנם מושגי החילוניות, הספקנות והכפירה, אך הם אינם נרדפים למושג האתאיזם, שכן כולם שייכים להגדרה הדתית (בקונוטציית שלילה) ולא להגדרה העצמית. גם המושגים ריאליזם, ניהיליזם, רציונליזם, אנימליזם, מטריאליזם וכו', המגיעים מעולם הפילוסופיה, בהחלט דומים במסר שלהם לאתאיזם, אך לא מוגדרים באופן ישיר כשם נרדף, מה גם שהם לועזיים לחלוטין.
המשורר יונתן רטוש נקט במילה אֵינְאֵלָאוּת וההיסטוריון דוד בלחסן הציע את המילה אֱנוֹשָׁאוּת. אבל בהתאם להגדרה שהוצעה שלפיה בני האדם ייקראו מעתה "תבותנים", אפשר שחלופה עברית למילה אתאיזם תוכל להיות – תְּבוּתָנָאוּת, לאור הרעיון שלפיו אין אנו יצירי כפיו של הבורא מן האדמה, אלא יצורים תבוניים, כך שהתבונה שלנו קדמה להיגוי רעיון הבריאה.
ניצן המבורגהגדרתו העצמית של פלוני כאתאיסט עלולה דווקא ליצור את האפקט ההפוך. כשם שמי שאינו צמחוני לא מגדיר עצמו כא-צמחוני, אין לו לאותו פלוני צורך להגדיר מה הוא לא. יש לחדול מברירת המחדל שלאורה חייב כל אחד להשתייך לאיזושהי דת מתוך קטלוג הדתות. דתות הן אידיאולוגיות רוחניות ותו לא.
אין הכרח שלכל אדם תהא דעה או אידיאולוגיה בכל תחום בחיים. לצורך ההדגמה: מיליארדי אנשים בעולם אוהדים קבוצות כדורגל. חלק אוהדים את ליברפול, אחרים את ברצלונה ויש גם מי שאוהד את הפועל כפר סבא. יהיו אוהדים אדוקים יותר ומסורים פחות. יהיו כאלה שימירו את אהדתם במהלך החיים ויהיו כאלה שיישארו נאמנים לקבוצתם עד מותם. אך אם מישהו לא אוהד אף קבוצת כדורגל, האם אי-אהדתו לקבוצה כלשהי גם היא סוג של אהדה? בוודאי שלא. אם כן, אין צורך להגדיר עצמנו על דרך השלילה. אותו מקרה תופס לגבי דתות. יש תאיזם, אך אין אתאיזם.
- ניצן המבורג הוא סטודנט לרפואה ואתאיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
