התקרית הקשה אמש (ראשון), שבה הצליח כטב"ם ששיגר חיזבאללה לחדור לעומק ישראל, לפגוע בבא"ח גולני ולגבות קורבנות ונפגעים רבים, העלתה שוב לסדר היום את סוגיית השימוש בכלים הללו על ידי הארגון השיעי, ואת השאלה מהי הדרך הטובה ביותר לסכל את האיום הזה, שלאחרונה הולך וגובר.
רק לפני שלושה ימים, בערב יום הכיפורים, הצליח כטב"ם ששיגר הארגון לחדור את מערכות האיתור והיירוט של חיל האוויר ולהתרסק על בית אבות בהרצליה, ובדרך נס לא היו אז נפגעים. העובדה שבתוך שלושה ימים חדרו שני כטב"מים ששיגר חיזבאללה את מערכות ההגנה של חיל האוויר מעלה הרבה מאוד סימני שאלה, וצורך דחוף לתקן את הכשלים שהובילו לתוצאות הקשות.
בצה״ל מיהרו היום להבהיר שלמרות התקרית הקשה והמחיר הכבד, הרי שאחוזי היירוט בסך הכול גבוהים. על פי נתוני צה"ל, מתחילת המלחמה ועד היום שוגרו לישראל מכל הזירות כ-1,200 כטב"מים מתוך כ-23 אלף שיגורים שונים, בהם רקטות וטילים. בשטח ישראל פגעו 221 כטב"מים, והיתר יורטו בשיעור יירוט של כ-80%. בצה"ל הבהירו: "אנחנו מתכוננים מעל עשור לאיום הכטב"מים, ולא ניתן לומר שלא נערכנו לכך. באנו חזקים, אבל בהגנה אין אף פעם מספיק ותמיד אפשר להתקדם ולהשקיע עוד ועוד. אנו בוחנים כל רעיון והצעה".
אם בצה"ל ובחיל האוויר אכן מוכנים לבחון כל רעיון והצעה, ייתכן שכדאי לנסות ללמוד מהניסיון המבצעי הארוך של אוקראינה, שמתמודדת מול אתגר עצום בשנתיים וחצי האחרונות, עם מתקפות בהיקף גדול מאוד של כטב"מים רוסיים מתוצרת איראנית.
ממש בימים האחרונים פרסם חיל האוויר האוקראיני את נתוני יירוט הכטב"מים ששיגרה רוסיה לעבר אוקראינה במהלך חודש ספטמבר. עלה מהם שבפעם הראשונה מאז הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, שיגרו הרוסים לעבר אוקראינה כטב"מים בכל אחד ואחד מימי החודש - בממוצע 44 ביום. בסך הכול שיגרו הרוסים במהלך החודש 1,331 כטב״מים, ומתוכם יורטו 1,107 - שיעור יירוט גבוה של 83%.
עם הזמן למדו האוקראינים כיצד להתמודד מבצעית עם איום הכטב"מים והצליחו להגיע בסך הכול לשיעורי יירוט מרשימים למדי, לא רק בספטמבר כמובן. זו זירה דינמית מאוד, שבה כל צד לומד, מפיק לקחים ומשתפר, והצד השני גם הוא מגיב וחוזר חלילה. ככל שחלף הזמן הבינו האוקראינים טוב יותר כיצד להתמודד עם האיום, גם כשהיה עליהם להתמודד עם מתקפות מורכבות משולבות של כטב"מים, טילים בליסטיים וטילי שיוט.
עומס על מערכות היירוט השונות
הדבר יצר עומס גדול על מערכות היירוט השונות, ומקשה על יירוט כל המטרות. ישראל היא אמנם מעצמה טכנולוגית, אך ייתכן שהייתה יכולה וצריכה להיעזר בניסיון ובידע העצום של האוקראינים כיצד להגביר את סיכויי ההצלחה בהתמודדות עם איום הכטב"מים.
חשוב לזכור שישראל ואוקראינה מתמודדות עם אויב משותף – שדה הקרב באוקראינה שימש בשנתיים האחרונות מעבדת ניסויים לאיראן ולמשמרות המהפכה
האוקראינים מצידם, חשוב לציין, רצו ואף שמחו לשתף פעולה עם ישראל ולסייע לה, בתמורה כמובן לסיוע ישראלי. ברור שישנם הבדלים בין הזירות – שטחה הגדול של אוקראינה מאפשר לכוחות היירוט להיערך מספיק זמן מראש ולהניע יחידות יירוט ניידות לנקודות שולטות, בשל זמן הטיסה של הכטב"מים המשוגרים מרוסיה.
האוקראינים למדו גם לעשות שימוש נבון בלוחמה אלקטרונית ובשיבוש תדרים, שמצליח להפיל לא מעט מהכטב"מים הרוסיים. ובכל זאת, למרות ההבדלים בין הזירות, בשורה התחתונה חשוב לזכור שישראל ואוקראינה מתמודדות עם אויב משותף – שדה הקרב באוקראינה שימש בשנתיים האחרונות מעבדת ניסויים לאיראן ולמשמרות המהפכה, שנציגיהם אף הגיעו לשטחים הכבושים באוקראינה כדי לפקח, לאמן ולהדריך את חייל הצבא הרוסי בהפעלת הכטב״מים בהצלחה.
יאיר נבותסביר מאוד להניח שאת הלקחים שהפיקו האיראנים ממה שראו באוקראינה מיישם כיום גם חיזבאללה במלחמה נגד ישראל. במציאות שבה רוסיה ואיראן הן שותפות אסטרטגיות, כולל שיתוף פעולה ביטחוני בתחומים רגישים מאוד כמו הגרעין ואספקת מערכות נשק זו לזו, על ישראל לשקול בחיוב את הידוק הקשרים הביטחוניים והצבאיים עם אוקראינה, כדי ששתי המדינות יוכלו לסייע זו לזו להתמודד עם מנעד האיומים הדומה והמשותף להן. בכירים אוקראינים, כולל הנשיא זלנסקי, הדגישו את הדברים הללו בחודשים שאחרי השבעה באוקטובר, והמציאות מאז מלמדת שיש בדבריהם הרבה אמת. השאלה היא אם ממשלת ישראל הנוכחית רואה את הדברים באופן דומה, ומוכנה לקבל החלטות משמעותיות בעניין.
