בלשכת ראש הממשלה לא הופתעו כמובן מהתדרוך של ראש המוסד דדי ברנע, שתקף את הסכם הגרעין. אולם בכל הנוגע לטונים הגבוהים שאליהם הגיעה הביקורת של ברנע, ובכן אלה לא בהכרח מתיישבים עם כוונותיו של יאיר לפיד, שלא מעוניין במשבר מול ממשל ביידן. לפיד אמנם אומר לא להתנהל מול ביידן כפי שהתנהל נתניהו מול אובמה, אבל ראש המוסד נמצא תחת אחריותו הישירה, ולכן התדרוך אמש עלול להתקבל כמו תחילתו של ג'יהאד נגד ההסכם המתגבש.
הביקורת החריפה של ראש המוסד - שעמד על דעתו המקצועית - נועדה לאוזניים הישראליות, לשכנע כי ההתנגדות של הדרג הפוליטי מגובה בגורמים המקצועיים שיכולים לצאת לאור ולא נשארים במחשכים, אבל כמובן גם לאוזניים האמריקניות. זאת למרות שבמסגרת היחסים האסטרטגיים בין שתי המדינות, את הדברים הללו אומרים בחדרים הסגורים.
ייתכן שהמהלך של ברנע מגיע כי האמריקנים לא עונים לטלפונים מירושלים, ואת המסרים הנוקבים אין ברירה אלא להעביר גם בפומבי. אבל, כפי שתיארנו אתמול (חמישי) ובחודשים האחרונים, עמדת המוסד אינה היחידה והבלעדית במערכת הביטחון: אגף המודיעין בצה"ל מחזיק בהערכה אחרת, שלפיה ההסכם הזה אכן רע אבל בלעדיו, מצבה של ישראל יהיה רע עוד יותר.
ברנע למשל סבור שבלי הסכם איראן היא מדינה יותר חלשה, ענייה ומורתעת, ושעם הסכם יהיה לה הרבה כסף לנהל את המערכה נגד ישראל.
בצבא חושבים, למשל, שלא נכון להיכנס להיסטריה כפי שהשתקפה במסרים של ראש המוסד, ומנגד גם לא להתרשם מזריקות ההרגעה של ראש המל"ל, איל חולתא, שנמצא בוושינגטון ומתאר תמונת מצב אופטימית. בכלל, חושבים בצמרת צה"ל, צריך לדבר פחות ולעשות יותר מאחורי הקלעים ולאחר מכן להיערך בהתאם מבחינה מבצעית ליום שאחרי.
אפשר להבין את הראש של צה"ל: הוא איבד זמן יקר מאז פרישת האמריקנים מהסכם הגרעין ב-2018. למעלה משלוש שנים שבהן לא נבנתה תוכנית מבצעית לתקיפה באיראן כי לא הוסטו התקציבים הדרושים. זה היה מחדל גדול שהצבענו עליו בשנה האחרונה ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", והאחראי הישיר לו הוא ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שהחזיק בתיק איראן באופן מלא, אולם היו לצדו גם שרי הביטחון, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט.
נתניהו יטען להגנתו שהיה כאן משבר פוליטי ולא היה תקציב מדינה. זה טיעון שצריך להתווכח עליו: האם לא ניתן היה למצוא החרגה, למשל, או להזכיר מי מנע אישור תקציב בממשלת נתניהו-גנץ.
3 צפייה בגלריה
עם כניסתו לתפקיד רה"מ - העביר 3.8 מיליארד שקלים שהתחלקו בין צה"ל והמוסד. ראש הממשלה החליפי בנט
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לטובתו של ליברמן ייאמר שהוא חישב נכון את המצב ודחף את צה"ל לרכוש אמצעים מתקדמים. כהונתו בזמן הפרישה מההסכם הייתה לפני סיום. לזכותו של בנט ייאמר שעם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה הבין מיד את גודל המחדל והעביר 3.8 מיליארד שקלים שהתחלקו בין צה"ל והמוסד, כדי להתמודד עם תוכנית הגרעין האיראנית. כרגע שר הביטחון בני גנץ נמצא בארצות הברית. לכאורה הוא אמור להשפיע על מקבלי ההחלטות לשנות את ההסכם המתגבש. בפועל סיכוייו קלושים.
במידה ויהיה הסכם, הוא אומר למארחיו, במערכת הביטחון צופים שאיראן תזרים מיליארדים לשלוחיה במזרח התיכון ולכן נדרש להעמיד חזית מולה, לסכל פעולות טרור ולפגוע בהתעצמות. כמו כן יש להגביר את שיתוף הפעולה המודיעיני לגבי הפרות של איראן בהסכם הגרעין.
אם כך, משימתו העיקרית אמורה להביא תוצאות אחרות לגמרי: להשיג חבילת סיוע ביטחונית דרמטית, שתיתן לישראל את המענה להתמודדות מול האתגר הצפוי לנו בשנים הקרובות. כדי להציב אופציה צבאית אמינה ולא הצהרתית, הצבא זקוק לאמצעים מתקדמים: מפצצות ועד מטוסים ויכולות הגנה משופרות. זו הזדמנות יוצאת דופן ללחוץ על האמריקנים ולהשיג התחייבות שכזו, כי לישראל אין באמת אפשרות לעשות זאת לבד.
