העלאת שכר צורמת / שרון כידון
בחודש הבא, אלא אם יוחלט אחרת, יוצמד שכר הבכירים במשק לשכר הממוצע ויקפוץ ב-15%, וחברי הכנסת ירוויחו מדי חודש סכום עגול של 52,065 שקל (גם שופטים ואחרים יזכו להעלאה). כלומר, לפני הטבות שונות כמו תקציב קשר עם הבוחר ועוד תנאים כהנה וכהנה. עיני לא צרה חלילה, ואני שמחה על כל צעד שיעזור למשוך לחיים הציבוריים אנשים שמרוויחים שכר גבוה בשוק הפרטי. ועדיין, מדובר בהעלאת שכר חזירית ומיותרת שאינה ראויה בעת הנוכחית, כשמשקי הבית מתמודדים עם עליית ריבית על המשכנתאות ואינפלציה גואה.
ראשית, מי החליט שהשכר צריך להיות צמוד לממוצע השכר במשק ולא לשכר החציוני? אה, נכון, חברי הכנסת בעצמם. זאת משום שהשכר הממוצע במשק בספטמבר למשל היה 12,214 שקל, ואילו השכר החציוני - שהוא הנתון המשקף של המתרחש במשק - עומד רק על 6,044 שקל ושיעור העלייה שלו נמוך יותר. אם רוצים להתאים את שכר הבכירים, ראוי להצמידו למשכורת שחצי מאזרחי ישראל מקבלים יותר ממנה וחצי פחות ממנה, ולא לממוצע שמשקף עיוות כתוצאה ממקבלי שכר גבוה.
שרון כידוןצילום: עוז מועלםהתומכים בעליית השכר טוענים שמשכורת גבוהה לנבחרי ציבור תבטיח את היכולת שלהם לעמוד בפני פיתויים כמו שוחד וטובות הנאה. האם מישהו יכול לדמיין אדם שבחר בכס השיפוט כאפיק המקצועי שלו, מטה את הדין בגלל 5,000 שקלים בנטו? הרי מי שיש לו נטייה עבריינית, יעשה זאת ולא משנה מה שכרו.
מי שישב בחנות רהיטים וקיבל לכאורה מזומנים – בלי שמות - לא היה נמנע מכך אם שכרו היה גבוה יותר, ומי שהעבירה כספים קואליציוניים לעמותות שהיטיבו עימה – לא חשוב כרגע מי - לא הייתה פועלת אחרת אם שכרה היה מעט גבוה יותר. השכר צריך להיות ראוי ולא מופרז, והעלייה הקרובה אינה מתאימה לרוח התקופה. מוטב שתיגנז.
עזבו להם את התלוש / ישי שנרב
יש נטייה טבעית לבוז לפוליטיקאים. זה העידן. הם מתבזים בצרחות זה על זה במליאה, הם מתבזים בטלוויזיה, בטוויטר, בטיקטוק, וחוץ מזה - הם על הפיירול שלנו. אז לפחות קנינו את הזכות ללעוג ל"120 המושחתים" שיושבים בכנסת ו"לא עושים כלום".
ישי שנרבצילום: עוז מועלםאבל אם מביטים מבעד לטענות הפופוליסטיות מגלים שבינתיים משכן הכנסת הפך למקום שאנשים טובים בורחים ממנו. רבים מעדיפים להיות שרים וסגני שרים במשרדים מגוחכים שהם למעשה אגפים שפוצלו ממשרדים אחרים כמו "המודיעין" או "שת"פ אזורי". הרי עדיף להתפטר במסגרת החוק הנורבגי ולהתחמק מהעבודה הסיזיפית והאפורה בוועדות ובמליאה. ועוד לא דיברנו על אלה שמעדיפים לעזוב את הפוליטיקה – שלא לומר לא להיכנס אליה מלכתחילה - לטובת משרות ניהול בשוק הפרטי.
חברות בפרלמנט היא עבודה חשובה מאין כמוה. הכנסת היא הריבון. נציגי העם יושבים בה בשמנו. לבזות אותם זה לבזות אותנו. הקפיצה הנוכחית בשכרם היא תוצאה טכנית של הקפאת העלייה במשך שנתיים בשל משבר הקורונה. האינטרס הציבורי הוא שח"כים ירוויחו שכר מכובד, גבוה, שייתן תמריץ לעבוד היטב למען הבוחרים. מי שלא עובד – הציבור צריך להיפרע ממנו בקלפי, לא בתלוש.
האמת היא שבהשוואה בינלאומית למדינות עם שיטת משטר דומה לשלנו, יש לנו מעט מדי חברי פרלמנט. העומס על הח"כים "הפשוטים" גדול מדי, וחלקם לוקחים הלוואות בפריימריז ומשלמים דמי כניסה כבדים לפוליטיקה. במונחי תקציב המדינה זה גם כסף קטן: הנזק של האינפלציה במשרדי הממשלה הוא מיליארדים למשק, את העלות של ח"כים נוספים ושכרם מחשבים בכמה מיליונים. הביקורת הציבורית ממוקדת בחמור הלא נכון.
- שרון כידון וישי שנרב הם מגישי תוכנית הבוקר ב-ynet radio
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
