אחרי שנים שבהן משך אליו אש בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, נאלץ ח"כ איתמר בן-גביר (הציונות הדתית) להתרגל לאחרונה לספוג גם ירי מתוך הנגמ"ש של מחנה הימין/גוש נתניהו. הפופולריות הגואה שלו, כפי שהיא משתקפת בשטח ובסקרים (הן אלה הפנימיים שמבצעות המפלגות והן אלה הפומביים המפורסמים בתקשורת), מעוררת במפלגות הימין, כולל החרדיות ש"ס ויהדות התורה, דאגה מפני נדידת קולות לכיוונו והתחזקותו על חשבונן בבחירות הקרובות. והן מגיבות בהתאם.
במקביל למאמצים המשותפים של כולן להביא להפלת ממשלת בנט-לפיד, מנסות לאחרונה מפלגות הגוש גם לבדל עצמן מבן-גביר ולהוקיע אותו, במה שנראה כמו תחילתו של קמפיין בחירות מתוכנן ומחושב. הוא הגיע לשיא אתמול (שבת) בהתקפה חריפה מצד הרב הראשי יצחק יוסף, שטען – לא בפעם הראשונה, אגב - שבן-גביר כביכול גרם לחילול השם כשעלה להר הבית (ראו בסרטון להלן). הדברים התפרשו אוטומטית במערכת הפוליטית כניסיון לסייע לש"ס, שאיתה מזוהה הרב.
ואכן, כמי שדוגל בעמדות שמרניות מובהקות בסוגיות דת מדינה, בן-גביר מאיים פחות על הליכוד. ההתחזקות שלו מדאיגה בעיקר את ראשי המפלגות הדתיות והחרדיות: הציונות הדתית - מחשש שינסה למנף את הפופולריות שלו ויתמודד על תפקיד היו"ר; ש"ס ויהדות התורה - שמא יגרום לסחף של מצביעים חרדים לכיוונו.
הרב הראשי תוקף את ח"כ איתמר בן-גביר:
הרב הראשי יצחק יוסף תוקף את איתמר בן גביר
(קרדיט: דר וסוחרת)
בשבוע שעבר ביקש בן-גביר להרגיע את צמרת מפלגתו-שלו, כאשר אותת באמצעות תקשורת המגזר שאינו חותר להנהגתה. אולם ההערכה היא כי במקום זאת הוא ידרוש ייצוג מוגבר של אנשי עוצמה יהודית ברשימה לכנסת. כך או אחרת, עיקר המאבק לבלימתו מתרחש כעת באגף החרדי של האופוזיציה.
בבחירות 2020, שבהן רץ לכנסת תחת עוצמה יהודית במסגרת עצמאית, בלי חיבורים פוליטיים וללא תמיכה רבנית, גרף בן גביר 19,402 קולות - פחות מחצי אחוז מהפתקים הכשרים. אבל הכל מבינים כי השתלבותו ב-2021 במפלגת הציונות הדתית כנציג לגיטימי של הציבור הדתי-לאומי הזניקה והכפילה את כוחו פי כמה וכמה, עד שההתייחסות אליו היא כאל מועמד ראוי להנהגה, כמו בצלאל סמוטריץ'. סקרי המנדטים הצופים התחזקות משמעותית של הציונות הדתית והיחלשות של יהדות התורה וש"ס מלמדים, אפוא, שאין מדובר רק על חלוקה מחדש של קולות חובשי הכיפות הסרוגות בין סמוטריץ' לבנט, אלא גם בתוספת כוח לא מבוטלת על חשבון החרדים.
כותרת ב"יתד נאמן" נגד בן גביר, באפריל האחרון:
בן-גביר עצמו מזהה זאת היטב ומכוון אל החולייה החלשה של שתי המפלגות - ציבור חרדי צעיר יותר, ימני יותר ו"מודרני" יותר, שלא רואה עצמו מחויב בעניינים פוליטיים לדעת הרבנים, חברי מועצות גדולי וחכמי התורה. פעמים רבות מצאו עצמם הצעירים החרדים הללו מאוכזבים מהתנהלות נציגיהם בכנסת בנושאים הקרובים לליבם. ואם עד לפני כעשור או שניים "נושאים הקרובים לליבם" היו בעיקר לימוד תורה וזהות יהודית, כיום קשת הנושאים המעניינים והחשובים עבור הצעיר החרדי רחבה הרבה יותר.
החברה החרדית, שבעבר לא הייתה מזוהה באופן מובהק עם מחנה פוליטי מסוים, זזה ימינה בשנים האחרונות, אולם ראשי המפלגות שלה בכנסת הם עדיין אנשי הדור הישן, אריה דרעי ומשה גפני, שעדיין חשודים במתינות מדינית ולכל הפחות מפלרטטים עם השמאל. בן-גביר, לעומתם, מציע לחרדים החדשים ימניות "על מלא", נטולת פשרות, ומצליח לסחוף אותם אחריו: הם רואים אותו בהר הבית, בזירות פיגועים, בשייח ג'ראח, הם שמעו אותו מתנגד נחרצות לשילוב מפלגות לא ציוניות בקואליציה ולא נסתר מהם הכבוד שהוא רוחש ללומדי תורה.
קו ההגנה של ש"ס ויהדות התורה מפני בן-גביר, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחודשים האחרונים בעיתונים המפלגתיים הרשמיים, בהתבטאויות הפוליטיקאים ואולי גם בדברי הרב הראשי בשבת, לא מבקש להתעמת עם ימניותו של בן-גביר, מה שהיה עלול להתברר כגול עצמי, אלא להציגו כפרובוקטור חסר אחריות שבמעשיו הפזיזים ובדרכו המתלהמת מתסיס ומבעיר את השטח וגורם לשפיכות דמים - בשונה מדרעי וגפני המנוסים והשקולים.
כך, לפני כחודשיים וחצי, תקף עיתון "יתד נאמן", שופרו של גפני וסיעתו, את בן-גביר וכינה אותו "לאומן מסוכן שעלול להצית את המזרח התיכון באש של שנאה ונקם ובשטף דם חלילה וחס". וזו רק דוגמה אחת.
מסר נוסף מבקש לבדל את בן-גביר כמי שאינו מחויב לתורה ולהלכה באופן מלא אלא מכפיף אותן לעמדותיו הלאומניות, וממילא אינו יכול לייצג ציבור חרדי שמצוות הדת הן נר לרגליו. כך עשה הרב הראשי יוסף, שמחה אתמול נגד עלייתו של הח"כ להר הבית בניגוד לפסיקת "כל גדולי ישראל האמיתיים", וכך גם "יתד נאמן" שהאשים באותו מאמר מערכת את בן-גביר בכך שהוא "רומס את עמדת ההלכה".
יעקב ריבליןהעיתונאי החרדי יעקב ריבלין, פרשן פוליטי ותיק ועורך החדשות של שבועון "בקהילה", מצביע גם הוא על נדידה אפשרית של קולות ממפלגות המגזר החרדי לציונות הדתית, אך לדעתו התופעה קיימת בעיקר בקרב החרדים האשכנזים. "ביהדות התורה יש שוליים ימניים שאכן מתקשים להזדהות מספיק עם מפלגתם ושם אנחנו רואים את זליגה לבן-גביר, שמנצל את זה היטב", הוא אומר. "לעומת זאת, ש"ס, למרות הרפתקאות העבר עם השמאל, הצליחה בשנים האחרונות לבסס את מעמדה כמספיק ימנית בעיני בוחריה, והפער או החסך הזה לא קיימים אצלם".
ריבלין סבור כי בכל מקרה אין קשר בין המאבקים הפוליטיים במחנה הימין לבין דברי הרב הראשי אתמול. "זו הייתה דעת הראשון לציון הרב יצחק יוסף תמיד וזו גם הייתה דעת אביו, הרב עובדיה יוסף", אמר, "התנגדות נחרצת לכל עליה להר הבית".
אלא שגם אם ש"ס פחות מאוימת אלקטורלית על ידי בן-גביר, יש לה סיבות טובות אחרות להילחם בו: הקירבה המסוימת בינו לבין היו"ר לשעבר אלי ישי, שפרש ממנה לאחר חזרתו של דרעי והקים מפלגה מתחרה, והגיבוי שבן-גביר זוכה לו מהרב מאיר מאזוז, לשעבר חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, שהעביר את תמיכתו ממנה לישי ובהמשך לעוצמה יהודית.
סיכומו של דבר: הן עיתון "יתד נאמן" והן הרב יוסף גזרו מהביקורת נגד בן גביר מסקנה דומה. שניהם השאירו את שאלת ההקשר – פוליטי או דתי – נתונה לפרשנות הקורא. הרב הראשי קרא "להתרחק ממנו ומכל ההנהגות שלו". היומון הליטאי קבע כי "יש להרחיק את האיש מכל מגע עם ציבור חרדי".
