הבחירות החוזרות ונשנות מביאות יחס ציני ומזלזל, אך למרות זאת קשה לעכל את השיח המתמקד בהבטחות הסרק של הפוליטיקאים. וכך, במקום לעסוק בדרך ובתפיסות עולם, מתמקדים בחשבונאות כזאת או אחרת, וחישובים מתמטיים למי יש יותר סיכוי להיות ראש ממשלה נהפכו לעיקר. העיסוק הנמרץ בסקרים מעודד מגמה זו, המשטחת את מהות הבחירות ובעיקר מסמאת את עיני הבוחר מלראות איזו מפלגה אכן תואמת את השקפת עולמו.
בעוד שבחלק השמאלי של המפה הרעיונות של מפלגות כמו העבודה, מרצ, רע"מ והרשימה המשותפת ברורים ומגובשים, המצביע הימני המתון - בעיקר מקרב המחנה הדתי-לאומי - נמצא במצוקה גדולה. מפלגת הציונות הדתית, למרות שמה היומרני, לא מייצגת רבים מציבור זה. חלקם מצביעים עבורה כברירת מחדל או בשל החשש שאם יצביעו לבית היהודי ואיילת שקד קולם לא ישפיע שכן המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.
מדובר בציבור שהזהות היהודית (ולאו דווקא הדתית) מהווה אבן יסוד עבורו: לדידם, מדינה יהודית ודמוקרטית מייצגת ערכים משלימים ולא סותרים. רוב רובם משרתים ביחידות הקרביות ביותר, ואינם רוצים לראות שר ביטחון ינוקא שלא רכש מספיק ניסיון בתחום הצבאי והביטחוני. הם תומכים בשינויים הנדרשים במערכת המשפט - לפי אסכולת פרופ' דניאל פרידמן - אך מתנגדים להחלפת היועצת המשפטית או לביטול חוקים אד-הוק בלי שיח ציבורי ער. חלקו של ציבור זה כועס על נפתלי בנט ושקד על כך שהפרו את הבטחותיהם, אבל אינו מעונין לנקום בהם. על פניו, הבית היהודי מהווה כתובת טבעית עבורו, אך הוא מהסס בשל אווירת החשבונאות.
הגיעה העת שציבור זה יהיה נאמן לדרכו, ויצביע עבור מפלגה שאכן משקפת עולם מורכב ושקול - גם אם יש סיכון שלא יעברו את אחוז החסימה. חגי תשרי שזה עתה הסתיימו אמורים להבקיע את חומת המגן של אזור הנוחות: יצאנו אל הסוכה הארעית כדי להתריס נגד גישה זו. אין משמעות לחיפוש דרך בלי ספק וסימני שאלה, וחיפוש תוצאה בטוחה בלי לקחת סיכון משתק אותנו גם בתחום הפוליטי ובדפוסי ההצבעה שלנו.
מוטי שקלאראלכס קולומויסקיהאות ב', שנבחרה לייצג את הבית היהודי, אינה מקרית. היא מזכירה את מפד"ל הישנה שידעה לשלב "תורה ועבודה" ולאמץ בחום עולם של "תורה עם דרך ארץ". חשיבותה של מפלגה כזו כחלופה למפלגת הציונות הדתית היא משמעותית לחוסנה של החברה, ומאפשרת לרבים חיבור ליהדות מכילה ומורכבת המחפשת חיבורים גם בשדה הפוליטי.
לטוב או לרע, השדה הפוליטי עדיין מהווה אספקלריה של הפנים השונות שלנו. נכון שיש חברי כנסת מעולים מקרב הציבור הדתי במפלגות השונות, אך אין מפלגה שמייצגת את הציונות הדתית הקלאסית. לכן הצבעה לבית היהודי חשובה לטווח ארוך, הרבה מעבר לשאלה כן-ביבי או לא-ביבי. האמונה בדרך ארוכה אינה רק סיסמה הנישאת בהפגנות, היא צו החיים - ומן הראוי שציבור זה יישא עיניו אל מצביעי מרצ, המאמינים בדרכם ואינם נרתעים מאחוז החסימה.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
