תיעוד: תקיפת שני קציני מינהל אזרחי ע"י מתנחלים
(צילום: אריק אשרמן)
בימים ובשבועות האחרונים אנו שומעים יותר ויותר על מתיישבים ביהודה ושומרון שתוקפים חיילים ואת אנשי כוחות הביטחון. אבנים, חירור גלגלים, אלימות מילולית, התופעה הזו מתגברת. לתושבי יהודה ושומרון יש הרבה על מה לכעוס, אך שום כעס שבעולם לא מצדיק את ההתנהגות הזו. הפתרון לפינוי בכוח הוא לא הכאת לוחמי משמר הגבול, והפתרון למצור על גבעה הוא לא יריקה על חיילי צה"ל.
השקט היחסי של ראשי ההתיישבות ונציגיהם בפוליטיקה נוכח ההתנהגות הבריונית והמופקרת הזו מביש. כמו שאמר זאב ז'בוטינסקי, "שקט הוא רפש". שקט הוא רפש גם כשאנשים משלנו, בשר מבשרנו, מביישים את הערכים שבשמם אנו מתיישבים בכל חלקי המולדת. רובם המוחלט של היהודים החיים בשומרון וביהודה - חילונים, חרדים ודתיים - סולדים מההתנהגות הזו וקולם מוכרח להישמע.
המתיישבים הם אוכלוסייה ערכית ומסורה שמיישבת את הארץ מתוך תחושת שליחות אמיתית. אחוזים גבוהים מהם משרתים בשירות משמעותי בצבא ובשירות הלאומי, תורמים לחברה ואפילו שיאני תרומות האיברים של מדינת ישראל. הקצינות והמפקדים, התורמים והמתנדבות הם הפנים האמיתיות של ההתנחלויות, לא אותו קומץ נערים שמייצר כותרות. השוטרים והחיילים הם חלק מאיתנו, מתי נהיינו אלה שמתעמרים בהם? גם אם אנחנו חולקים עליהם, הם כאן על מנת להגן עלינו. הם ציונים, מסורים, אוהבי העם והארץ - אנו מוכרחים לזכור זאת ולהתנהג בהתאם.
השתיקה לנוכח ההתנהגות הפושעת של הנערים הללו לא רק מזיקה בטווח המיידי אלא גם בטווח הארוך. התעלמות מהתנהגות שכזו, כאשר היא נדירה, עלולה לתת אישור לא כתוב להמשכה
המתיישבים ניצחו בקרב. ההתיישבות היהודית בחבלי המולדת היא עובדה מוגמרת, עם יותר מחצי מיליון תושבים יהודים באזור. אבל העבודה לא נגמרת כאן. גם עבורנו וגם עבור תפיסתנו באוכלוסייה הכללית, עלינו להוקיע מתוכנו אותם פורעי חוק. עבורנו, כי הם משחיתים את המרקם האנושי הייחודי שנוצר באזור, ועבור תפיסתנו בציבור - מכיוון שמעשיהם מייצרים תמונה מוטעית ושלילית עלינו.
אופיר דיין צילום: דן בלילטיהאמת היא שהם אחוז זניח ביותר מהאוכלוסייה שלא מייצגים אף אחד מלבד עצמם, אך מעשיהם יוצרים תהודה כזו שנדמה שהם חלק הארי של המתיישבים, או לכל הפחות שחלק הארי תומך בהתנהגותם. השתיקה היחסית לנוכח ההתנהגות הפושעת של הנערים הללו לא רק מזיקה בטווח המיידי אלא גם בטווח הארוך. התעלמות מהתנהגות שכזו, כאשר היא נדירה ובעצימות יחסית נמוכה, עלולה לתת אישור לא כתוב להמשך ההתנהגות הזו, הגברת תדירותה והחמרת המעשים המבוצעים נגד כוחות הביטחון.
בימים אלה של פילוג בעם, תושבי יהודה ושומרון מוכרחים להיות אי של שפיות. להזכיר שאפשר לחלוק, ובחומרה, אבל אסור לשכוח שאהבת עם ישראל, חייליו ולוחמיו חשובה לא פחות מאהבת ארץ ישראל. לשמחתנו, אנו חיים בדור שבו יהודים לא צריכים לבחור בין אהבת העם לאהבת הארץ. הם יכולים ליישב את הארץ בזמן שהם מכבדים ואוהבים את בני עמם. זו חובתנו לעשות זאת.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
