מותו הטרגי של הלוחם שלקה בהלם קרב בצוק איתן
(צילום: אלכס בורטמן)
ההפגזה נחתה על ראובן וחבריו השריונרים בעת שהם היו בשטח כינוס, בתחום ישראל, והמתינו לקראת כניסה לרצועת עזה. ראובן נפצע קשה ברגלו, חמישה מחבריו נהרגו מול עיניו - והמחזה הנורא צילק את נפשו.
בעקבות הפציעה ברגלו הוא עבר שיקום אינטינסיבי במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. בהמשך הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל וכנפגע פוסט טראומה. המראות של חבריו ההרוגים לא הרפו ממנו, וחבריו מספרים על התמודדות קשה שהייתה לו מאז. "זירת הקרב לעולם לא עוזבת אותך", סיפר חברו אהוד אמיתון, לוחם שנפצע גם הוא והכיר את ראובן מחוויות הטיפול. "ראובן היה מגיבורי צוק איתן. הוא התגבר על הרבה קשיים במהלך השנים האחרונות, אבל לא עוד. ליבי ליבי. די, נמאס לי שחברים שלי מתים".
חבר שנפצע עם ראובן בהפגזה סיפר: "ההתמודדות שלו הייתה לא פשוטה, היו לנו הרבה שיחות על כך". לדבריו, "למרות הקשיים תמיד היה לו את החיוך עם הגומות והוא שידר אופטימיות. מותו הפתיע אותנו מאוד". הוא קרא לנפגעי פוסט טראומה שלא להסתגר בתוך עצמם, אלא לדבר על הקשיים.
חבר נוסף כתב בכאב: "זכיתי להכיר את ראובן אחרי צוק איתן, והלב נשבר. הצבא מגייס ילדים והמדינה מפקירה אותם. פוסט טראומה זו מחלה קשה. כמה עצוב, יהי זכרך ברוך". לקראת פורים המתקרב הוא ביקש ממשפחות של הלומי קרב להימנע מרכישת נפצים לילדים או משימוש בכל חפץ שמשמיע פיצוצים. "תסבירו להם מדוע, ואני מבטיח שהם יבינו".
חבר נוסף שהכיר את ראובן לאחר פציעתו כתב: "אף רגע בחיים לא מכין אותך למוות פתאומי של בנאדם. על אחת כמה וכמה חבר יקר שהכרתי וליוויתי תקופה ארוכה. בלילה של בין חמישי לשישי ראובן מגן, אח יקר ופוסט טראומטי, נפטר. כשביקרתי פצועים בתקופת המלחמה פגשתי אותו כל יום, מחויך ואופטימי".
רס"ן רון סיאג, המ"פ של מגן, אמר הבוקר בריאיון לאולפן ynet: "במהלך האירוע הוא שאל אותי 'רון, תגיד לי, הרגל שלי תהיה בסדר?' וישר אומר 'עזוב עזוב, תדאג לשאר הלוחמים, רק מורפיום, אני אהיה בסדר'. כזה הוא היה - מגן. הוא היה כמובן נכה צה"ל, הוא היה חלק מהפלוגה, הגיע גם לאזכרות של שאר הלוחמים ויצר גם חברויות עם פצועי צה"ל השונים".
שלשום הובא ראובן מגן למנוחות. בהלווייתו השתתפו מאות בני משפחה וחברים. "רציתי להגיד לך כל כך הרבה דברים, אבל הגרון היה חנוק מידי", כתבה אחותו שירה. "היית ואתה עדיין הדמות להערצה שלי. קרו לאחרונה הרבה אירועים משמחים והיית שם לשמוח בשמחתי. שהאחיין שלך, שעתיד לבוא, יידע מי זה דוד ראובן. על כמה היית גיבור. על הסקרנות המטורפת, הגאונות הבלתי נתפסת, הנתינה האינסופית ועל החיוך השובב עם הגומות שלא נגמרות. על הרצון המטורף שלך לעשות שינוי בעולם.
"אתה אולי לא יודע, אבל עשית את זה. הכנסת כל כך הרבה תקווה ואור באנשים. כל אהבה שנתת לבן אדם אחר עשתה שינוי גדול. רובי, הלוואי שלמעלה הכל מלא באור, שמש וים כחול, ומנצנץ כמו שאתה אוהב. שהכל רגוע ושלו. שאתה רגוע ושלו. הלוואי והיה לי רק עוד חיבוק אחרון לתת לך. הזדמנות להגיד לך כמה אני אוהבת אותך. הלוואי ואתה מקשיב ותקשיב לי כל פעם שאשוחח איתך. תודה על הזכות להיות אחותך".
