כשהיא בחודש החמישי להריונה, נרצחה רסמיה ברבור, בת 28 ואמא לפעוט בן שלוש, על פי החשד, בדקירות בידי בעלה, מחמוד רסלאן, בסוף השבוע האחרון. יממה בלבד לאחר מכן נרצחה לעיני ילדיה גם סוהילה ג'רושי, בת 36 מרמלה לאחר שנורתה ברכבה. היא השאירה אחריה שלושה ילדים. פחות מחודש מאז שנת 2022 וכבר נרשמו שני מקרי רצח של נשים בחברה הערבית. אבל גם אחרי סוף השבוע העקוב מדם, התשובה לשאלה האם נעשה מספיק כדי למנוע טרגדיות נוספות כאלו היא חד-משמעית - לא.
מחקר שבוצע על ידי עמותת נשים נגד אלימות, מרכז אלטופולה ושדולת הנשים על טיפול המשטרה במקרי רצח של נשים ערביות חושף את ממדי האפליה המקוממת ואת הפערים העצומים בינן לבין נשים יהודיות. הרשלנות של המשטרה והפרקליטות בחשיפה ובהענשת רוצחי נשים, מאשימות כותבות המחקר, גובה מחיר כבד, ואותו משלמות בחייהן של נשות המגזר. "המדיניות הרכה האופפת את הטיפול בנושא רצח נשים בכלל, ורצח נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל בפרט, סוללת את הדרך לרצח המגדרי הבא", הן טוענות.
הסדרי טיעון, עונשים קלים
הנתונים מדברים בעד עצמם: בעוד ששיעורן של הנשים הערביות באוכלוסיה עומד על 19% מכלל הנשים מגיל 18 ומעלה בישראל ‑ שיעורן מבין הנרצחות עומד על פי שלושה כמעט ומגיע לכדי 58%. כמו כן, נשים ערביות מהוות 40% מהשוהות במקלטים לנשים מוכות. גם שיעור מקרי הרצח הבלתי מפוענחים של נשים ערביות, מבין כלל התיקים הבלתי מפוענחים ‑ מגיע ל-84%.
גם השוואה בין הטיפול בתיקי רצח בין נשים יהודיות לערביות במהלך עשור, בין השנים 2018-2008, חושפת אפליה קשה. בעוד שיעור הגשת כתבי האישום על רצח נשים יהודיות עמד על 94.3%, רק 56% מכתבי האישום הוגשו על רצח נשים ערביות. שיעור ההרשעה במקרי רצח נשים יהודיות הוא 75%, לעומת 34% בלבד על מקרי נשים ערביות. הפער נשמר גם בנוגע לגזרי דין: בעוד שהעונש המינימלי בגין הרשעה בעבירות חמורות של הריגה או רצח אצל נשים יהודיות עמד על 18-14 שנים, אצל נשים ערביות הוא הסתכם ב-5.5 שנים.
במחקר בלט גם ריבוי המקרים שבהם הוטלו על הנאשמים הערבים עונשים קלים במסגרת הסדרי טיעון, נוכח קשיים וכשלים ראייתיים. כך, הסתיימו מקרים רבים בהרשעה בעבירות של סיוע ושידול או קשירת קשר שבגינם נגזרו אף עונשים מופחתים יותר שנעו בין 18 חודשים לעשר שנות מאסר בפועל בלבד.
"נכון להיום, מדינת ישראל נכשלת במיגור תופעת האלימות נגד נשים בחברה הערבית", אומרת טל הוכמן, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים. "המשטרה אינה מצליחה למנוע את מקרי הרצח ולפענח אותם, הפרקליטות אינה מצליחה להגיש כתבי אישום, ומערכת המשפט אינה מצליחה להרתיע את המורשעים בענישה מספקת".
אחת הסיבות לכך, טוענת הוכמן, נעוצה בדעות קדומות. "הרבה פעמים מתייחסים לרצח נשים בחברה הערבית כ'רצח על רקע כבוד המשפחה' - מה שכביכול נותן הקשר, ואולי אף לגיטימציה תרבותית לתופעה. חשוב לנו לחזור ולהדגיש - אין שום כבוד ברצח, ואין דבר כזה: רצח על כבוד המשפחה. זוהי לא שאלה של תרבות, אלא כשל של המערכת למגר פגיעה מזעזעת בחייהן של נשים מהחברה הערבית, הסובלות מ'אפליה כפולה', בשל היותן נשים, והן בשל היותן חלק מהחברה הערבית".
לפי נתוני המחקר, מחצית מהנשים שנרצחו על ידי בן משפחתן היו מוכרות לשירותי הרווחה וכשליש הגישו בעבר תלונות למשטרה על אלימות מצד בן הזוג. מבחינת זהות הרוצח, 27.8% ממקרי רצח של נשים ערביות בוצעו על ידי בן זוג ו-40.3% על ידי בן משפחה, לרבות בני משפחה מורחבת ובני משפחה של בן זוג. 31.7% מהמקרים בוצעו על ידי גורם אחר הכולל מקרים פליליים, רוצח לא ידוע או רוצח שכיר.
אזיק אלקטרוני? רק ב-2023
"שנים אמרנו שהמשטרה ומערכת אכיפת החוק לא מגינות על הנשים בכלל, ובמיוחד על הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל", אמרה נאיילה עוואד, מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות. "אל המחקר ניגשנו לאחר שבמשטרה ניסו להתנער מאחריות, ואף טענו ש'אנחנו הפמיניסטיות' לא דוברות אמת, כדי להוכיח באמצעות נתונים השוואתיים את ההבדל ביחס המשטרה בין רצח נשים פלסטיניות ויהודיות".
"כמובן שהתברר כי הנתונים מזעזעים אף יותר ממה שחשבנו. כשלא פחות מ־65% מרוצחי הנשים הפלסטיניות עודם מסתובבים חופשי - האצבע המאשימה חייבת להיות מופנית לממשלות ישראל לדורותיהן, אשר מפקירות את חייהן של הנשים, מכינות תוכניות אשר נגנזות במגירות או שלא מתוקצבות בצורה ראויה".
"המחקר מציע מספר רב של המלצות לשינוי מדיניות: ביניהן הרחבת המנדט של הוועדה הבין משרדית לרצח נשים ע"י בני זוגן, כך שיכלול גם מקרי רצח שבוצעו על ידי בן משפחה. ההצעה, שמקודמת על ידי שדולת הנשים תאפשר לדון במקרי רצח בחברה הערבית שאינם מבוצעים בהכרח על ידי בן זוג. בנוסף, אין כיום מענה למימון אבטחת בית הנפגעת על אף שהינו נדרש במסגרת התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה".
גם דחיית הפיילוט לשימוש באזיק אלקטרוני לגברים אלימים, לשנת 2023, תמוהה ומקוממת, מסבירים בשדולה. הטכנולוגיה, שהינה פיתוח ישראלי, קיימת, ואף נרכשה כבר ע"י המדינה לטובת מעקבי קורונה, והעיכוב הדרמטי בחקיקה ובפיילוט, משמעותו מקרי רצח נוספים על רקע אלימות במשפחה.
בשבוע הבא תתכנס הוועדה לקידום מעמד האישה לדון באלימות כלפי נשים בחברה הערבית. "כאשר אין תוכניות להעלאת מודעות בחברה הערבית בכלל ואצל הנשים במיוחד - קשה לראות את סימני המצוקה והסכנה", אומרת יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת). "המדינה מפקירה את הנשים הערביות. אכנס דיון חירום בוועדה כדי להניע את הממשלה לפעולה".
עמותת נשים נגד אלימות: "האצבע המאשימה מופנית לממשלות ישראל לדורותיהן, הגונזות תוכניות במגירות או לא מתקצבות אותן בצורה ראויה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל מתייחסת במלוא כובד הראש ומטפלת בכל תלונה או מידע שנוגע לאלימות במשפחה בכלל ואלימות בין בני זוג בפרט, כשתיקי החקירה מנוהלים באופן מקצועי ויסודי, בשיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים וגופי הטיפול והרווחה הרלוונטיים.
במקרים של חקירת מקרי אלימות בין בני זוג, פועלת המשטרה בכל הכלים המצויים ברשותה מכוח החוק, בהתאם לנסיבות המקרה, בכלל זה מעצר והליכי מעצר עד תום ההליכים, כתבי אישום והוצאת צווי הרחקה נגד חשודים, וכלה במתן מענה משלים להגנה על קורבן העבירה בשיתוף גורמי הרווחה.
המשטרה חוקרת כל מקרה אלימות ורצח ביסודיות ובמקצועיות ללא קשר לזהות העבריין או הקורבן, תוך השקעת מאמצים ומשאבים רבים במטרה להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם המעורבים. חקירות תיקי רצח נמשכות עד לפיענוחם ורק בשנה החולפת, המשטרה פענחה עשרות מקרי רצח שהתרחשו בקרב החברה הערבית ואנו נמשיך לפעול להעמיד לדין את כל העבריינים המעורבים במעשי רצח באשר הם."
